רש"ש/בבא בתרא/קכג/ב
< עמוד קודם · עמוד הבא > צור דיון על דף זה מפרשי הדף רשב"ם תוספות רמב"ן רשב"א שיטה מקובצת מהרש"ל מהר"ם חי' אגדות מהרש"א רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמרא ואת בנימין אחיו בן אמו. צ"ל את בלא ו'. וק"ק דה"ל לאתויי מן המוקדם וירא יוסף אתם את בנימין:
שם ובני מנשה עפר וישעי. כצ"ל (רש"א בח"א) וע"ש:
ר"ש ד"ה דכתיב. בלכתו אל צקלג להלחם בעמלק. בשובו אל צקלג עדיין לא ידע מפשיטות עמלק עליה ושריפתה עי' בשמואל (א' ל'):
גמ' הכא במכירי כהונה כו' וקסבר מתנות של"ה כו'. משמע דאם כבר הורמו לא הוי רבותא כלל וכ"מ מפי' הרשב"ם. ולכאורה זה גופא דמכירי כהונה אע"ג דיכול לחזור מ"מ כל כמה דלא הדר מיקרי מוחזק כמש"כ התוס' הוי רבותא גדולה בעצמה. ואולי י"ל משום דאם לא אתא לאשמעינן אלא דבר זה דמכירי כהונה מאי איריא דתני הזרוע כו'. ליתני תרומה ומעשר אלא ע"כ דאשמעי' מתנות של"ה כו' ודוקא בזרוע כו' כמו שחלקו התוס' בא"נ ונכון בעז"ה:
שם בקדשים קלים ואליבא דריה"ג כו'. הא דלא מוקי בקדשים שחייב באחריותן וכר"ש כתבתי בזה במ"א:
ר"ש ד"ה מוחכרת. למחצית שכר. בכ"מ מבואר דחכירות הוא דבר קצוב ועי' בב"מ בפ' המקבל. וכאן נל"פ דמוחכרת היינו שיתן לו דבר קצוב מחלבה או מתבואת השדה אשר יחרוש בה או מתבואה שידוש בה ומושכרת היינו במעות. או מוחכרת היינו לחרוש שדה פלונית ופלונית ומושכרת היינו לזמן:
ר"ש ד"ה ה"ג במכירי כהונה. ומזכין לו זיכוי גמור כו'. ר"ל בלבן:
ר"ש ד"ה מוקדשין לאו דידיה. כגון חטאות ואשמות. הן חטאת שמתו בעליה תמות. ובאשם רועה ויפלו דמיו לנדבת צבור ואיזו ירושה שייכא בהו. אלא יל"פ עולות ואביהן היה כהן ונ"מ לעורותיהן ועבודתן דכהן מקריב קרבנותיו אף במשמר שאינו שלו:
בא"ד ומיהו לאחר שחיטה לא כדאמרי' כו'. עי' תוס' שם ד"ה ומחיים שכ' דחלק בעלים אפי' לאחר שחיטה ממונם הוא:
תד"ה היתה. והא דלא נקט חכרוה ושכרוה היתומים. נראה דצ"ל החכירוה והשכירוה עמש"כ בב"מ (ק"ד):
בא"ד משום דהשתא אשמעינן כו'. לע"ד י"ל דאשמעינן דאפי' דמי החכירות והשכירות שעלו כבר בחיי אבוהון לא תימא דהוי כמלוה ע"פ דאפי' רבי מודה בה כדלקמן קמ"ל דשאני מלוה ע"פ דיכול לומר פרעתיך משא"כ שכירות דאינה משתלמת אלא לבסוף דאינו נאמן כדאיתא בב"מ (ס"ד ק"ב) ועדיף טפי ממלוה בשטר דאינו יכול לומר השבעה לי שלא פרעתיך כמ"ש הנ"י בסוגיא דלעיל (ה' ב') בשם הרמב"ן ועי' לקמן (קמ"ה ב') במהרש"א בתד"ה ואין הבכור. (ובפשוט יש לחלק כיון דא"מ אלא לבסוף א"כ עיקר שכרה הוא כשהיא ברשות היתומים וה"ל כאלו השכירוה בעצמם) וע"כ צ"ל כן לדעת הרמב"ם בפ"ג מהל' נחלות ה"ב דפסק להא דמושכרת דנוטל פ"ש ובמלוה בשטר פסק שם בה"ה דאינו נוטל:
תד"ה וקסבר. א"נ דוקא במתנות דתרומות ומעשרות אית ליה כו'. כצ"ל:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |