רש"ש/בבא בתרא/קכב/א

רש"ש בבא בתרא קכב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא באורים ותומים שנאמר על פי הגורל. עי' רשב"ם. ואולי יליף מעל פיו יצאו דכתיב לעיל מינה ושאל לו במשפט האורים (במדבר כ"ז):

שם אידך למאן. לכאורה זיל קרי בי רב הוא ביחזקאל (מ"ח) מפסוק ח' עד כ"ג ע"ש בפרש"י. ולבד זה מונה שם באותה פרשה י"ב חלקים לי"ב שבטים. ואולי לישנא דלי"ג שבטים קא ק"ל ולזה משני ליה מהאי קרא דוהעובד כו' דכתיב ביה מכל שבטי ישראל (ור"ל דהוא כלול מכל שבטי ישראל וכדפי' רש"י (במדבר כ"א כ"א) משה הוא ישראל כו' והוא מהמדרש שם) ולכן שפיר כוללו בתוך השבטים. ולא מייתי קרא דוהנותר לנשיא דלכאורה עדיף טפי דמפורש בו הנשיא:

שם תנא אך בגורל יצאו יהושע וכלב. ר"ל דאך מיעוט הוא:

ר"ש ד"ה ועוד תניא. ומשום דאיכא כו'. עי' לקמן ע"ב בפי' ד"ה בן קודם לבת. ולפמש"כ התוס' לעיל (קי"ח) והמהרש"א שם בלא"ה אין ראיה מהקרא ע"ש:

ר"ש ד"ה ועוד תניא כו'. דאי משום לוי כו' כדכתיב התם שער לוי אחד הא מנשה ואפרים כו' שער יוסף אחד. וכ"כ התוס'. ואנכי תמה דהא בהדיא חשיב שם (מ"ח ד' ה') למנשה אחד ולאפרים אחד (ולכהנים ולוים ניתן בתוך חלק הנשיא (שם מפסוק י' עד י"ד) ושם (מ"ה) מתחילתו עד פסוק ח'). וכתיב נמי שם (מ"ז י"ג) יוסף חבלים ופרש"י והרד"ק ות"י דיוסף יטול שני חלקים ומזה העיר גם המהרש"א. ומה שהביאו מהשערים ג"כ תימה דהמה יהיו לעיר ושמם יקראו ע"ש השבטים. ומאי ענינם לנחלה. והגמרא שהביאה לקמן ראיה מהם לנחלה אינה אלא דרשה בעלמא מתיבת אחד. ולולי דמסתפינא הייתי אומר דשער שער שבגמרא ט"ס וצ"ל ראובן אחד יהודה אחד ויכוונו לפסוקי ו' ז' דשם ותפסו ראובן הבכור ויהודה החשוב שבשבטים ושער לוי אחד הוא ג"כ ט"ס ומיותר והכל הוא מטעות אחד:

ואגב עמדתי על פרש"י שם (מ"ח ח') שראה ליישב אשר ירושלים תהיה במקומה הראשון. ולא העיר דלפי המבואר שם יהיה המקדש רחוק מהעיר מ"ה מיל לצד צפון דו"ק שם. ואולי לזה כוונו ישעיה ומיכה באמרם באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים וגו' דר"ל שיהיה אז על הר אחר אשר הוא ראש ההרים בגובה דלא כפי' המפרשים והאלשיך הקשה שם האם משתנה כו':

ר"ש ד"ה וקלפי. י"ב פתקין כו'. לכאורה ל"ד דהרי כבר נטלו ראובן וגד וחצי שבט המנשי ע"י משה בעה"י מזרחה. וכן כתיב ביהושע (י"ד) בגורל נחלתם כו' לתשעת המטות וחצי המטה כי נתן משה נחלת שני כו'. ול"י איך חלקו את עה"י מערבה. לעשרה חלקים שוין א"א דא"כ נטל חצי שבט המנשי כשבט שלם. וע"כ חלקו לט' חלקים וחצי ועפ"י א"ת והגורל נפל חצי החלק לחצי שבט המנשי. ודברי הרמב"ן בזה בפ' מטות אינם מובנים לי ע"ש:

ר"ש ד"ה והיה מכוין ברוה"ק. ושני קלפי היו צריכין כו' ולא סגי בחד כו'. אולי י"ל משום דכתיב ב' פעמים גורל:

ר"ש ד"ה רונגר. ור"ח פי' כו' וגר שכיר. ואפשר לפרש עפ"ז ובין גרו (דברים א' ט"ז) דר"ל שכירו:

ר"ש ד"ה ולאחוזת העיר. וכתיב בסיפיה דקרא לעמת חלקים. כצ"ל כי כן הוא שם מ"ח כ"א. ושם מ"ה ז' לעמות אחד החלקים:

ר"ש ד"ה לקורבה. מי שלוקח מן הכחוש נוטל יותר כו'. אכתי יקשה דהא אמרי' בכ"ד דעדית יפה מזיבורית אף אם דמיהן שוים. ומדוע לא נפרש דלכ"א היה עדית וזיבורית בשוה לחבירו (עי' תד"ה העוה"ז) ודברי ר"י יתפרש כפי' הא"נ:

בא"ד וצריך להעלות כספין שוה ד' סאין כו'. ל"ד כי אינו נצרך לתת אלא בעד חציים דהוא שוה ב' סאים:

תד"ה לא. ובב"ר בפ"כ. כצ"ל:

בא"ד מדכתיב והעובד העיר. כצ"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף