רש"ש/בבא בתרא/פא/ב

רש"ש בבא בתרא פא ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא ודילמא לאו בכורים נינהו וקא מפקע להו מתו"מ. עי' פרשב"ם. וק"ל דהא יכול להקדישן על תנאי בשעה שקורא עליהן שם בכורים במחובר דהוא קודם עונתן למעשרות כמש"כ התוי"ט ברפ"ג דבכורים ותנן (פאה פ"ד מ"ח) הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגזבר כו' פטורין וע"ש בתוי"ט ושנ"א דהיינו עד שלא באו לעונת המעשרות והגיעו בעודן ת"י הגזבר וכ"פ הרמב"ם בספ"ב מהל' מעשר וצ"ע:

שם דמפריש להו. פי' הבעה"ב כדמוכח מהא דאמר בשלמא כו' יהיב לה לכהן כו' ואי הוה המפריש כהן הניתן לו הבכורים יעכבם לעצמו ואפי' מעשר עני אם הוא עני כמש"כ בק"א להש"א סי' צ"ז בס"ד. ולא עוד אלא אפי' מע"ר א"צ הכהן לתתו ללוי אף לר"ע כמש"כ בס"ד בספ"ב דקדושין בשם הספרי והרמב"ם. ופשיטא דלא שייך הכא הא דתנן בפ"א דפאה בסופו כהן ולוי שלקחו אה"ג המעשרות שלהם עד שימרח. אבל אחר שימרח לא. דהתם אינו אלא קנסא והכא למה יוקנס מה עשה. ועוד כיון דספק בכורים הן המעה"ר עי' תד"ה אלא. והא דל"א באמת שיתן לו הבעה"ב בטבלייהו והוא יפריש. הוא משום דתנן בפ"ה דפאה מ"ח דאין רשאי למכור טבל אלא לצורך. ועי' בדמאי פ"ג מ"ג דר' יוסי מתיר במתנה ובלבד שיודיענו. ואולי דהכא אף ר"י מודה דילמא הכהן לא יפריש דיורה היתר שהן בכורים וכעין טעמא דרב משרשיא לקמן:

שם מע"ש נמי יהיב ליה לכהן. עיין הגהת הב"ח. ומה שהקשה דה"ל להגמרא לתרץ בקדושין דמיירי בכהן שפודה מע"ש מבכורים שניתן לו כו' ע"ש. (מלבד דלשון במתנה אינו נופל בזה כיון דמחויב לתתו מחמת ס' בכורים. ולכן גם קושייתו בסוגיא דהכא י"ל דזה שרי אף לר"מ) נ"ל דלק"מ דלמאי יפדם. חוץ לחומה לא יהא רשאי לאוכלם מפני ס' בכורים. ועוד שקלטוהו מחיצות עי' מע"ש פ"ג מ"ו. ואם נטמאו ג"כ אסורים משום ס' בכורים אפי' בהדלקה כדאיתא ביבמות (ע"ג):

ר"ש ד"ה ולקחת והבאת (בסופו). וה"נ בוצרן ושולחן כו'. כצ"ל:

תד"ה ודילמא. כי הכא שיש הגשה כו'. לישנא דהגשה ל"ד דבפ"ה דמנחות מ"ו מבואר דאין בהם הגשה אלא כוונתם על הא דכתיב בהו והניחו לפני מזבח ה' כו'. וכן לקמן בד"ה דמקדיש כתבו הגשה אצל המזבח. ובני הרב מו"ה אליהו שיחי' הזכירני לשון הירושלמי פ"ג דבכורים מ"ו "תניא מניחן בקרן דרומית מערבית כו' הא כיצד מגישן על קרן דרומית מערבית כו' וע"ש בשנ"א":

בא"ד יאכלו. שיאכלו עמה חולין כו'. כצ"ל:

תד"ה אלא. דהכא אין הכהן מוחזק יותר מן הלוי כו'. הן גם הלוי אינו מוחזק יותר מהכהן. ונ"ל דהדין הוא דיחלוקו והש"ס לא פריך אלא מחציו. ומה שפי' הרשב"ם דאין לנו לעשות תקנה לגזול את הלוים. דברים תמוהים הם בעיני. אבל קשה מדוע לא יתנו ללוי והוא ימכרם לכהן כמו בפ"ג דחלה מ"ו וביבמות פי"א מ"ה ומ"ז וכן בבכורות (י"א ב') לר"ש. ועוד קשה למה לא נאמר בהבכורים גופייהו דהישראל ימכרם לכהן דהמע"ה (ואולי כיון שהביאם לעזרה כבר יצאו מחזקתו) ואף לפרש"י בסוטה (מ"ח) גבי ת"מ של דמאי דגזרינן דילמא אכיל לה. דע"כ צריך לחלק בינה לכל הני שהבאתי כמ"ש המל"מ בפ"ט מהלכות מעשר או כמש"כ אנכי שם בס"ד ויש להאריך בזה ואכ"מ:

בא"ד ועוד דדמאי כו' א"צ לקיים מצות נתינה. משמע דבספק גמור צריך לקיים מצות נתינה ותימה מהא דפ"ג דחלה ואינך שהבאתי וכן בב"מ (ו' ב') ספק בכורות כו' המע"ה וכן מבואר בבכורות בג' פרקים הראשונים ובפ"ח. ועי' ג"כ בחולין (קל"ד) ובפרש"י שם. וכן מצינו דמחלק הש"ס בין איסורא לממונא אף במקום מצוה בברכות (י"ט ב') ובב"מ (ל"ד) ובש"מ וצע"ג. שוב מצאתי לשעה"מ בפ"ט מהלכות מעשר שעמד במקצת ע"ד אלו ע"ש:

תד"ה דמקדיש. שאין עושה בבכורים אלא הגשה כו'. כצ"ל. ועמש"כ לעיל בד"ה דילמא:

תד"ה דעביד. וי"ל דה"ק ר"מ מביא וא"ק כו'. ל"י מדוע דקדקו למינקט ר"מ הלא גם לשון רבנן בשנים כן:

תד"ה בצרן. ולפ"ז הפריש בכורים לפני החג כו'. לפ"ז היה יכול הש"ס לתרוצי הכא נמי דעביד להו הכי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף