רש"י על הרי"ף/בבא מציעא/ו/ב

רש"י על הרי"ף בבא מציעא ו ב

של לוקח ויפסיד הלוקח שלא כדין:
ש"מ. מדלא חיישינן להכי ש"מ איתא לדשמואל דאמר המוכר שטר חוב לחברו וחזר המוכר ומחלו מחול אצל הלוה לכך אף זו שמכרה כתובתה בניסן היינו שט"ח וחזר ומחלתו לבעלה מחול ושפיר טריף בעל:
לשתי כתובות. שמא היו לה שתי כתובות כדמפרש ואזיל:
ש"מ. איתא לדשמואל דמתוך שבידה למחול שטר כתובה לא חיישינן שמא כתבה לינתן בניסן כו׳:
אביי אמר. מכאן לא תסייע לדשמואל:
חדא. דלשתי כתובות לא חיישינן לכך ליכא למיחש דלמא זבנה לכתובתה בטובת הנאה ששטר כתובה יוצא מתחת ידה ועוד אפי׳ זבינתיה ליכא למיחש דלמא כתבה שובר בניסן ולא נתנה עד תשרי דא"נ הכי הוה כי מטא שובר בידיה בתשרי זוכה בו למפרע מזמן חתימתו ולא היתה מכירה שבינתים כלום ושובר בזמן הכתוב בו טורף:
באחריות. אם יטרפוה ממנו שישלם לו:
לאישתעויי דינא בהדי. ב"ח ולסלקו מעל שמעון בכל טענה שיכול לטעון ולומר פרעתיו כך וכך או כך יש לי עליך תביעה:
ולא מצי למימר בע"ח לאו בעל דברים דידי את. בדבר זה שקרקע שמעון אני נוטל דמה שאתה מוציא משמעון עלי הדר:
מכי דייש אמצרי. מתקן גבולות השדה סביב ומגביהן:
ואיכא דאמרי אפי׳ באחריות נמי. ולא מצי הלוקח לומר לו הואיל וסופך לשלם לי מעותי אעכבם עתה בידי:
דא"ל אחוי לי טרפך ואשלם לך. וכל כמה שלא עמדת בדין איני ירא מהן:

מעבר לתחילת הדף