רש"י/עבודה זרה/כז/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י ריטב"א מהר"ם חי' הלכות מהרש"א חי' אגדות מהרש"א רש"ש |
סבר. העובד כוכבים:
שיולי קא משייל. האי ישראל מדלא בעי לאיתסי מנאי לא סמיך עלי ושיולי קא משייל לנסותי אם אומר לו אמת:
ספק חי ספק מת. חולי שאם לא ירפאנו רופא ספק יחיה ספק ימות אין מתרפאין מהן דעובד כוכבים ודאי קטיל ליה ומוטב שיניח אולי יחיה:
ודאי מת מתרפאין. היכא דידעינן שאם לא ירפאנו ימות ואין כאן ישראל לרפאותו מתרפאין מהן דעובד כוכבים מאי עביד ליה הא בלאו הכי מיית ושמא ירפאנו העובד כוכבים:
חיי שעה. שהעובד כוכבים ממהר להמיתו ושמא יום או יומים יחיה:
אם אמרנו נבוא העיר. בארבעה אנשים מצורעים כתיב אם אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר ומתנו שם ואם ישבנו פה ומתנו ועתה לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יחיונו ונחיה ואם ימיתנו ומתנו:
[והאיכא חיי שעה. ומיתה מיד]:
לא חיישינן. הואיל וסופו למות כאן:
יעקב איש כפר סכניא. כדאמרן בפרק קמא (דף יז.):
מקרא מן התורה. לקמיה מפרש ליה:
עד שיצתה נשמתו. במותר:
ויצתה נשמתך בטהרה. במותר:
ופורץ גדר. עובר על דברי חכמים ישכנו נחש כדלקמן:
איהו נמי חויא טרקיה. והיה יכול להתרפאות ולהנצל ולחיות ע"י זה ולחויא דרבנן נמי לא ניחוש שאילו נשכו היה יכול להתרפאות ולחיות:
חויא דרבנן לית ליה אסותא כלל. שאם נשכו נחש בשביל שעבר על דברי חכמים לא תעלה לו רפואה וימות אם היה מתרפא מנשיכה זו סופו למות על ידי נשיכת חביריו שעובר על דברי חכמים חייב מיתה:
מאי הוה ליה. לדמא למימר מאי מקרא היה רוצה להביא:
בפרהסיא. יש חילול השם שיוצא [לחוץ] ולמידין ממנו לחלל בקדושת השם:
כל מכה שמחללין עליה את השבת. דהיינו מכת סכנה אבל שאין בה סכנה מתרפאים ולית ליה דרב יהודה דאפילו ריבדא דכוסילתא לא מסי (ב):