רש"י/עבודה זרה/ו/ב

רש"י עבודה זרה ו ב

לא יושיט אדם כוס יין לנזיר. שמא יבא לשתותו:

ואבר מן החי לבני נח. לפי שנאסר להן דכתיב אך בשר וגו' (בראשית ט):

דקיימא בתרי עברי נהרא. עובד כוכבים מצד זה וישראל מצד זה דאי לא יהיב ליה לא מצי שקיל:

נשא ונתן. לפני אידיהן עמהן מהו בהנאה:

אסור. ליהנות מאותה סחורה:

כשאמרו אסור לשאת ולתת עמהן. לפני אידיהן:

לא אסרו אלא בדבר המתקיים. עד יום אידיהן דחזי ליה קמיה ביום אידו ואזיל ומודה:

אבל דבר שאינו מתקיים. כגון ירק וכיוצא בו מותר:

בדבי רבי אושעיא. במתניתא דבי רבי אושעיא דאיהו סידרה למתניתא וכן ר' חייא:

אבל לא לוקחין מהן. דמרווח ליה שמתוך שאינו מתקיים מתאוה הוא למכרו:

קסרינאה. דינר מצורה חדשה שפסל קיסר את הראשונה וגזר על זו:

כלאחר יד. שלא יבין שמדעת השלכתו וכיון שרואה שאבד ממך לא ישמח:

כולה משום דמודה הוא. שהעובד כוכבים ישמח כשישראל צריך לו:

וצריכי. למתני במתני' לכולהו:

משום דקא מרווח להו גרסינן:

דחשיבא ליה מילתא. דצריך ישראל לשאול את כליו וידע דהדר ליה את כליו בעין:

לא תסוד. לא תתן סיד על פניה במועד:

מפני שניוול הוא לה. בעודו על פניה ואף על פי כשנוטלתו מאדימה ומצהיל פניה כיון דהנאה זו אינה אלא עד לאחר המועד וניוול בתוך המועד אסור:

לקפלו. לנוטלו מעל פניה:

בתוך המועד. כגון שבאה לסוד בתחלת המועד ולבסוף יום או יומים תטלנו ונהנית הימנו בתוך המועד:

דכולהו מיצר עכשיו. כל מה שהתירו לעשות במועד מיצר הוא באותה שעה כגון שחיטה ותיקון סעודה והתירו לו משום שמחה דלאחר זמן שבתוך המועד:

מלוה בשטר אין נפרעין מהן. לפני אידיהן מפני ששמח הוא לאחר זמן ביום אידו דכיון דנקט שטרא ישראל עילויה כל שעתא מסתפי מיניה:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף