רש"י/סנהדרין/צ/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף יד רמ"ה מהרש"ל באר שבע חי' אגדות מהרש"א בית מאיר ערוך לנר רש"ש |
ויהי לו כן וירמסו אותו. דבדבר שכפר בו נדון שלא אכל משם ונרמס ברגלי הבאים לקנות:
(וכי אהרן קיים לעולם. כלומר וכי אהרן חיה כל כך שתנתן לו תרומה והלא לא נכנס לארץ ישראל ומאי האי דקאמר ונתתם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן):
לעולם קיים. לאו דווקא אלא כלומר הלא לא נגזר עליו שיחיה כל כך:
שעתיד לחיות. לעולם הבא:
דבי רבי ישמעאל תנא. הא דכתיב לאהרן לאו להכי הוא דאתא אלא לומר לך כאהרן וכו':
מה ארי ספק דורס ואוכל. ואין אנו יודעין כשנוטל בהמה מן העדר אם דעתו לדורסה ולאוכלה מיד קודם שתסריח או לא אלא לטרוף ולמלא (חורו) [תאותו] ולאחר זמן יאכלנה כשתסריח וה"נ כהן עם הארץ כשאנו נותנין לו תרומה בידו אין אנו יודעין אם יאכלנה בטהרה או בטומאה [אי נמי] ספק דורס שארי דרכו לדרוס ולרמוס בהמה ברגליו ואוכלה כשהיא דרוסה מנוולת ופעמים שנותנה בחורו ואינה מנוולת:
עון אשמה. עונות הרבה מטעין עליו:
באכלם את קדשיהם. ומתרגמינן במיכלהון בסואבא ית קודשיהון:
אלא להם. דמשמע שהבטיח הקב"ה לאבותינו אברהם יצחק ויעקב שיתן להם ארץ ישראל וכי להם ניתנה והלא לבניהם ניתנה אלא מלמד שעתידין לחיות ועתיד הקב"ה ליתן להם את ארץ ישראל:
הנך שוכב עם אבותיך וקם. הנה אתה מת שוכב והנה אתה קם שתחיה לעתיד לבא והאי וקם אהנך קאי:
דילמא וקם העם וזנה. דלקמי' קאי ולאו אדלעיל והיינו אחד (מג') מקראות שאין להם הכרע:
יחיו מתיך. דמתים שבארץ ישראל יחיו:
נבלתי יקומון. אפי' נפלים יחיו במסכת כתובות:
ודילמא מתים שהחיה יחזקאל. דההיא קרא יחיו מתיך ישעיה אמרו והוא קדם ליחזקאל שנתנבא בימי חזקיה והיה מתנבא פסוק זה על שהיה עתיד יחזקאל להחיות מתים אבל לעולם הבא לא:
דובב. פרונמיי"ש בלע"ז כלומר נעות ומתנודדות שפתי ישיני עפר מכלל שיחיו:
מרחשן שפוותיהו בעלמא. שפתותיהן נעות מעט בתוך הקבר אבל אין חיין ויוצאין לאויר העולם וכרבי יוחנן וכו':
ולא קבלו ממנו עד שאמר להם וכו':
חיים כלכם היום. דהאי . יום מיותר הוא דמצי למכתב חיים כלכם מה תלמוד לומר היום כהיום מה היום וכו' כך שמעתי:
הנך שוכב עם אבותיך וקם. הרי תחיית המתים העם הזה וזנה הרי מה שעתיד להיות:
פלגא בידך. דמהאי קרא נפקא דיודע מה שעתיד:
זייפתם ולא העליתם. כזב אתם אומרים ואין ממש בדבריכם:
לאו לעולם הבא. אלמא יש תחיית המתים:
מהכרת תכרת. הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא:
אינהו הוו אמרי ליה דברה תורה כלשון בני אדם. ולהכי אמר להו הכי כי היכי דלא להוי להו פתחון פה:
הכרת תכרת. בעבודת כוכבים כתיב:
והלא כבר נאמר. בעבודת כוכבים את ה' הוא מגדף ונכרתה דס"ל מגדף היינו עובד עבודת כוכבים:
וכי שלשה עולמים יש וכו'. ור"ע סבירא ליה דמגדף היינו מברך השם:
והשתא בין לרבי ישמעאל בין לר"ע עונה בה מאי עבדי ליה מבעי ליה וכו':
שעונה בה. שלא שב קודם מיתה הוי בכרת אבל שב לא:
דחיי שכבי. שהמתים חיים:
ויציצו מעיר. שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים וכדאמרינן (כתובות דף קיא.) הקב"ה עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים: