רש"י/סנהדרין/צג/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף יד רמ"ה מהרש"ל ערוך לנר רש"ש |
גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת. דברישא חשיב לתלתא צדיקי ומלאך לבסוף דכתיב ורויה די רביעאה דמי לבר אלהין:
וטפחו לישראל על פניהם. שהשתחוו לצלם:
אני אמרתי. שכל התמר שלי הוא שיהיו בהם צדיקים הרבה ולא עלתה בידי וכו' ישראל נמשלו לתמר כדאמרי' (סוכה דף מה:) מה תמר זה אין לו אלא לב אחד וכו':
והנה איש רוכב על סוס אדום. בזכריה כתיב:
כל העולם כולו ללילה. מפני שהשתחוו לצלם:
והוא עומד. העמיד הקב"ה עצמו בזכות ההדסים שבמצולה:
האומר לצולה חרבי. לבבל שיושבת במצולה:
חרבי. לשון חרבו המים (בראשית ח):
שרוקים. צבועים ואח"כ נעשו לבנים כשנסתכל בצדיקים נח מכעסו:
סוסיא חיורא מעלי לחלמא. מדקאמר שאדום הוי רמז לקללה:
ורבנן. חנניה מישאל ועזריה:
להיכן אזלו. כשיצאו מן הכבשן דתו לא מדכר להו בכולהו כתובי:
בעין הרע מתו. שהיו מסתכלים בהן על שהיו תמהין בהן:
ברוק טבעו. באותו רוק שרקקו אומות העולם בישראל שאומרין אלוה כזה יש לכם והשתחויתם לצלם:
הוי אומר זה חנניה מישאל ועזריה. אלמא חזרו לארץ אצל יהושע כהן גדול:
ודניאל להיכן אזל. כשהושלכו חביריו לתוך כבשן האש שלא הושלך עמהם:
למכרא נהרא רבא בטבריא. לחפור ולהוציא נהר בטבריא ל"א למכרא נהרא בטורא בהר:
לאתויי בירי דאספסתא. להביא זרע של עשב שהוא מאכל בהמה שלחו נבוכדנצר הכי הוה קים להו:
לאתויי חזירי ממצרים. שלחו כדי לגדלם לולדות שחזירי מצרים גדולים הם:
והתניא אמר תודוס הרופא לחכמים שהיו אומרים ניטלה האם טרפה והא אין פרה וחזירה יוצאה ממצרים וכו' כדי שלא יהיו מצויין במקומות אחרים ואעפ"כ חיו:
זוטרי אייתינהו. ולא העלו על לבם דלפריה ורביה בעי והניחו להוציאן בלא חתוך האם:
באותה עצה. שהלך משם דניאל:
דלא לקיים בי פסילי אלהיהם תשרפון באש. דנבוכדנצר עשאו אלוה כדכתיב ולדניאל הוה סגיד והוה ליה כפסילי אלהיהם שהמקרא הזה היה צווח עליהם לשורפן לכך היה מתירא:
קליות. שבלים המהובהבין באש:
השמיעי. השתמשי:
תלתא. ונפישי זכותייהו:
הלא זה אוד. מה אוד נחרך אף הוא נחרך:
אהני. הועיל:
אקדו. שרפו:
מאי טעמא איענוש. יהושע דאהני נורא למאניה דהאי דאהדר איהו לנבוכדנצר דחייה בעלמא דחייה:
שש שעורים. שש גרעינים שעורים ממש:
וכי דרכו של בועז ליתן שש שבלים. והא תנן (פאה פ"ח מ"ה) אין פוחתין לעני בגורן פחות מחצי קב שעורים: