רש"י/סנהדרין/נב/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף יד רמ"ה מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א חי' אגדות מהרש"א ערוך לנר רש"ש |
למה תלמיד וכו'. משום דאיירי בעדת קרח נקט לה שהיו תלמידי חכמים כדכתיב (במדבר טז) נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם ועל שם שפיתם אותו רשע כשנהנו מממונו הקלו בעיניו להשיאם ולהחזיק ידו במחלוקת ולמרוד בהקב"ה:
בתחלה. בעודו מתנהג בכבודו שאין צריך לו הוא יקר בעיניו:
רב חמא בדורות האחרונים היה כשאר האמוראים:
טעה בדרב מתנה. דאמר לעיל שריפת ב"ד פתילה של אבר היא:
וטעה בדתניא. שאין ב"ד ממיתין אלא בזמן לשכת הגזית בעוד סנהדרין נוהגת בלשכת הגזית נוהגת אף בחו"ל כדאמרינן במסכת מכות (דף ז. ע"ש):
של צדוקין. שדורשין מקרא ככתבו:
ה"ק. רבי אלעזר לחכמים בתמיה כדאמרינן במתניתין דמשמע שראה מעשה זה משגדל והכי אהדרו ליה לא היה ב"ד בקי:
והתניא. דאין מביאין ראיה מן הקטן אהדרו ליה:
אמר להו כשהוא גדול. מעשה שראה בגדלו ולא אשגחו ביה דאמרו ליה לא היה ב"ד של אותה וכו' והדר אמר להו מעשה שראה בקטנו:
מתני' ניוול הוא זה. השתא משמע מפני שהרגו מעומד ונופל:
על סדן. עץ עבה תקוע בארץ כמו של נפחים:
גמ' שורפים על המלכים. שמתו מטתן וכלי תשמישן ואין בהן משום דרכי האמורי:
אלא משום דכתיב הך שריפה בדאורייתא. שנאמר בצדקיהו בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים הראשונים כן ישרפו לך וגו':
נקם ינקם. במכה עבדו כנעני ומת תחת ידו דהוי במיתת ב"ד משום דעבד שייך במצות שהאשה נוהגת בהן:
דבריז ליה מיבריז. תוקעה בבטנו או בגרונו כמו ברזא דחביתא:
לפי חרב כתיב. פיפיות של חרב שני צדדין מכאן ומכאן דכתיב (תהלים קמט) חרב פיפיות אלמא תרי נינהו:
גיסטרא. חולקו לאורכו לשנים:
קטל בר חורין. דלא כתיב ביה אלא מיתה סתם וכל מיתה סתם חנק הוא:
מנלן. בסייף:
מן הצואר. גרון:
ממול עורף. מאחרי הפנים דכתיב (דברים כא) וערפו לשון עורף מול הרואה את העורף דהיינו אחורי צואר שרואין את העורף ועורף הוא קטרי"ל שכנגד הפנים דכתיב (ירמיה לב) ויפנו אלי עורף ולא פנים אלמא עורף להדי פנים:
פרט לאשת קטן. אשמועינן דקטן אין לו קדושין:
לאשת אחרים. כותי אשמועינן שאין קידושין לכותי ומהכא תיפוק לן בכל דוכתא:
אלא להקל עליה. ולקמן מפרש דארבע מיתות כסידרן גמרא גמיר להו ר' יאשיה מסיני וכיון דחנק קלה מכולם על כרחיך נתנה לחייבי מיתות הסתומין שהרי אין לך כח להחמיר עליהם שמנין לך לדונם בחמורה שמא לא נתחייב בה:
לא מפני שהיא קלה. דסבירא ליה כר"ש דאמר (לעיל דף מט:) חנק והרג:
נאמר מיתה בידי שמים. וימת גם אותו (בראשית לח) ונאמרה מיתה סתם בידי אדם:
אין בה רושם. אין בה חבורה וסימן:
מדקאמר רחמנא בת כהן שזינתה בשריפה מכלל דבת ישראל לאו בשריפה הלכך מות יומת הנואף ע"כ חנק הוא: