רש"י/סנהדרין/לח/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י יד רמ"ה מהרש"ל מהר"ם חי' אגדות מהרש"א ערוך לנר רש"ש |
גופו מבבל. על שם שהיתה עמוקה נראה שמשם לוקח ולכך נעשה מצולה:
וראשו מארץ ישראל. שהיא גבוהה וחשובה מכל הארצות:
ואיבריו. ידיו ורגליו:
משאר ארצות. מכל העולם כדיליף לעיל:
מאקרא דאגמא. בבבל הוה והוא עמוק מאד:
בל ילין. לינת לילה:
עד זקנה. כל ימיו [אסבלנו]:
מסוף העולם ועד סופו היה. ארכו:
ברא אדם מקצה הארץ. מקצה עד קצה:
אחור וקדם. שני צורות דו פרצופין (ברכות דף סא:):
על הארץ ולמקצה השמים. כלומר עומד בארץ וראשו מגיע השמימה:
ולי מה יקרו רעיך אל. בתר גלמי ראו עיניך כתיב אותו מזמור וביצירת אדם מדבר:
צדוקי היה. נוטה לעבודת כוכבים:
שקוד. מהיר וזריז:
כדי שתדע להשיב לאפיקורוס. הבא להביא ראיה מן התורה לדברי הצדוקים:
כל שכן דפקר טפי. שהרי הכיר וכפר ומתוך כך מדקדק ולא תוכל להשיבו דבר המקובל לו:
שפקרו הצדוקים. שמביאין ראיה מן התורה להפקירן:
ויברא. יחידי:
העונה. לשון יחיד:
אשר הלכו אלהים לפדות לו. הרי לשון יחיד:
עד דכרסוון רמיו. נתיישבו הכסאות דמשמע שנים:
כתיב ביה ועתיק יומין יתיב. יחידי:
הנך למה לי. למה נכתב בלשון רבים:
כדרבי יוחנן. שהכל בעצת פמליא שלו:
שכינה חול. שאתה מושיב בשר ודם אצלו:
זהו מטטרון. הוא אמר עלה אל ה':
ששמו כשם רבו. ה' לפיכך לא הזכיר שמו וכתב סתם:
אם כן לא ישא לפשעכם. לא יכול לסלוח לפשעכם ומה יתרון בו:
אמר ליה הימנותא בידן. שאין בו כח לשאת פשעינו ואנו נמי מאסנוהו ומיאנו לקבלו אפילו לפרוונקא שליח מוציא ומביא:
שמיע לי. שהמקרא הזה תשובה לזה: