רש"י/סנהדרין/לא/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י יד רמ"ה מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א ערוך לנר רש"ש |
גברא אגברא. דרב חסדא אדרב יהודה:
כר' יהושע בן קרחה. דמכל מקום שניהם מעידים שחייב לו מנה:
היכא דלא מכחשו אהדדי. כגון זה מעיד על מנה שביום שני וזה מעיד על מנה שביום ראשון ושניהן מודין שזה לא ראה בשל זה אבל היכא דשניהם מעידים על מנה אחד ומכחישין זה את זה מי אמר:
הוא דאמר כי האי תנא. נהרדעי אמרו כי האי תנא דאמר זה אומר מנה וזה אומר מאתים דמכחישין זה את זה מצטרפין למנה שיש בכלל מאתים מנה ולא אמרינן שתיהן שקרו אלא הלך אחר הפחות שבהם:
נחלקה עדותן. שכיון שהאחד שקרן שוב אין כאן עדות:
יש בכלל מאתים מנה. שניהם מעידין על מנה ובאותו מנה אין מכחישין זה את זה:
כי האי גוונא. דתרי מיני נינהו וכולי האי מיכחשי הדדי מי אמר:
לדמי. זה אומר בפני הודה לו דמי חבית של יין וזה אומר בפני הודה דמי חבית של שמן דתרווייהו מסהדי אדמי חבית יין:
בדיוטא עליונה. הלוהו מנה:
דיוטא. עלייה הבולטת לרשות הרבים על פני רוחב הבית ובני רשות הרבים עוברים תחתיה:
וצירוף עדותן. כר' יהושע בן קרחה דתרווייהו מנה מחייבי ואע"ג דמתכחשי בבדיקות כדרב יהודה:
בתר עשרין ותרתין שנין. דאיתמר בי מדרשא אפקיה ההוא תלמידא ודבר לשון הרע היה:
מתני' כל זמן שמביא ראיה. הבא לבית דין ולא היה שטר זכותו בידו ויצא מבית דין חייב ולאחר זמן מצא שטר זכותו והביאו:
סותר את הדין. בית דינו סותרין לו דינו שפסקו ומחייבין את שכנגדו:
הבא ראיה. שטר זכותך:
הרי זה אין כלום. שהרי אמר אין לי וחיישינן שמא זייף או שכר עדים:
קרבו פלוני ופלוני כו'. אפילו רבן שמעון בן גמליאל מודה שכיון שהיה יודע בהן ואמר אין לי ודאי שקרנים הן:
פונדתו. חגורתו:
גמ' הלכה כרבן שמעון. אקמייתא קאי כיון דלא אמר אין לי אע"ג דלא מצא בתוך שלשים יום:
דאי עבד. כרבנן מהדר עובדא:
ממילא ידעינן אין הלכה כרבן שמעון. והכא ליכא למימר כדלעיל מיניה דאי עבד כו' דבשלמא התם אי לאו דהדר ואמר אין הלכה כחכמים הוה אמינא אי עביד לא מהדרינן דאלים כח דברי המרובין אבל הכא כיון דאמר הלכה כחכמים פשיטא דאי עביד כיחיד מהדרינן להו:
הא קא משמע לן דבהא. לחודא הוא דאין הלכה כרבן שמעון הא בכל מקום הלכה כמותו אפילו בערב וצידן:
ערב. בגט פשוט (ב"ב ד' קעג:):
צידן. במסכת גיטין במי שאחזו קורדייקוס (ד' עד.):
ראיה אחרונה. הך בתרייתא דמתני' דאילו בקמייתא הילכתא כוותיה:
דנפק שטרא מתותי ידה. שהאמינוה הלוה והמלוה לשומרו:
אותיות ניקנות במסירה. המוכר שט"ח לחבירו קנה החוב במסירת אותיות ומילתיה דרבי בהמוכר את הספינה (ב"ב ד' עו.) והכא נמי קנאתו והוי כדידה ונאמנת לומר פרוע: