רש"י/סנהדרין/יד/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות יד רמ"ה מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א חי' אגדות מהרש"א ערוך לנר רש"ש |
בטלו דיני קנסות. דכיון דליכא סמיכה בטלו:
בין שתי עיירות גדולות. ולא בתוך העיר שאם יוודע שלא יחריבו את העיר:
לונביאות. חניתות:
ולא קבלו. לפי שעדיין היה בחור:
אילימא דלא דיינינן דיני קנסות בחוצה לארץ. והכי קאמר אין סמיכה מועלת בחוצה לארץ ואפילו סמכוהו בארץ:
פשיטא סומכין בחוצה לארץ ונסמכין בארץ. אם בני בבל נותנין רשות לאחד שבא"י לדון קנסות:
הא אמרן דלא. דאין סמיכה בחוצה לארץ וכיון דאי הוה גבן הכא לא מצינו למסמכיה כל שכן היכא דליתיה גבן:
סומכין בארץ ונסמכין בחוצה לארץ מאי. אם הסומך עומד בארץ והנסמך עומד בבבל וליתיה גבי סומך מי מהני כאילו איתיה גביה בשעת סמיכה ומצי למידן בחוצה לארץ כדתנן סנהדרין נוהגין בחוצה לארץ או דילמא כיון דליתיה גבייהו בשעת סמיכה לא מהניא ליה:
לא הוה מסתייע מילתא. כשהיו אצלו לא היה מוצא שנים שיצטרפו עמו לסומכו ואנן תלתא בעינן:
משתקיד. מחזר ומצפה לסומכו כמו (ירמיה א) כי שוקד אני:
מנין שאין נסמכין לבית עלי. שאינן זוכין להיות נסמכין:
זקן ממש. בא בימים:
הכתיב כל מרבית ביתך ימותו אנשים. כשבאין לכלל אנשים בן שמנה עשרה שנה למה לי למיהדר ומכתביה:
אלא סמיכה. שאפילו חכמים הבאים לכלל זקנה כגון על ידי תורה וגמילות חסדים כדאמרינן בראש השנה (דף יח.) בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בתורה ובגמילות חסדים מכל מקום לא תהא תורת זקנה עליהם להיות ראויים לסנהדרין:
הוי קבל. אפל:
וקיים. ותחיה כלומר הרחק מן הרבנות שמקברת את בעליה אפילה מתרגם קבלה (שמות י):
כחל. לעינים:
שרק. לפנים:
פירכוס. לשיער שיר הוא לכלה נאה שמעלת חן בלא קישוט:
כל מן דין. כל כמו אלו וכיוצא בהן היו סומכין לנו שראויים הם לסמיכה:
סרמיסין. לשון הפכנים כמו סרס את המקרא מסופו לראשו (ב"ב דף קיט:) שמהפכין את טעמי תורה:
סרמיטין. לשון סמרטוט כלומר שאין נותנים טעם הגון לדבריהם:
חמיסין. חמסנין שמונעין מלומר טעמי תורה:
טורמיסין. לא איתפרש:
רבה דעמיה. נשיא בעמיו:
מדברנא. מנהיג על שם שהיה פרנס וקרוב למלכות:
בוצינא דנהורא. על שם שהיה גדול בנוי כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (ב"מ ד' פד:) שופריה דר' אבהו מעין שופריה (דר' יוחנן):
בריך מתייך. ברוך בואך:
מיוחדים שבשופטיך. שיהו מזקני סנהדרי גדולה:
מה להלן מיוחדין שבעדה. כדפרישית לעיל (דף יג:):
ליגמרה לכולה מילתא. ואפילו מניינא דחמשה מהתם תיפוק דהא תניא לעיל (שם) וסמכו שנים זקני שנים:
אלא. לעולם לא גמר גזירה שוה ושופטיך למיוחדין איצטריך ומניינא מרבויא דוי"ו:
ה"ג אלא וי"ו דושופטיך למניינא ורבי שמעון וי"ו לא דריש: