רש"י/סוכה/מו/א

רש"י סוכה מו א

העושה לולב. בערב יום טוב:

לעצמו. ולא לאחרים:

כאן בזמן בית המקדש. מברכין עליו במקדש כל שבעה דמדאורייתא היא כרבי יוחנן דתלי טעמא בדאורייתא:

כל זמן שמניחן. ואפילו חולצן ומניחן מאה פעמים ביום וגבי סוכה נמי אע"ג דלא מפסקי לילות מימים וכחד יומא אריכא הוא מברכין עליה בכל יום דהוא דומיא דחולץ ומניח:

אלא שחרית. ובסוכה נמי כיון דכחד יומא הוא סגי בברכה של יום ראשון:

דלא עביד כשמעתיה. אלא כל זמן דמנח תפילין מברך:

הכי גרסינן ואנן נמי כרבי עבדינן ומברכינן כל שבעה. ואע"ג דכחד יומא הוא ובלולב נמי כל שבעה ואע"ג דמדרבנן מברכינן עליה כי היכי דמברכינן בנר חנוכה ובמגילה דרבנן דקם ליה רב ושמואל בחד שיטתא בלולב ורבין נמי משמיה דר' יוחנן אמר לולב שבעה:

דמשמשי בהו. דקיימא לן חייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ק"ו מציץ בפ"ק דיומא (דף ז:):

מצות לולב שבעה. לברכה:

יום ראשון מצות לולב. דאורייתא ועיקר ובעיא ברכה:

מכאן ואילך מצות זקנים. רבן יוחנן בן זכאי וסיעתו ודרבנן לא בעיא ברכה:

ואף רב סבר לה כל שבעה. בעי ברכה למצות לולב ואף על גב דמדרבנן הוא בעי ברכה:

דאמר רב. בנר חנוכה דמדרבנן היא ובעי ברכה הכא נמי לא שנא:

הרואה נר חנוכה. קאי על שלא הדליק בביתו ועובר ברשות הרבים ורואה אותה בפתחי ישראל שמצוה להניח בפתח צריך לברך על הראשונה:

מברך שתים. שהחיינו ושעשה נסים שאין על הרואה לברך להדליק הנר:

מכאן ואילך. זמן ליכא:

המדליק מברך. להדליק נר ושעשה נסים:

והרואה. שעשה נסים לחודיה:

והיכן צונו. הואיל והוא מדבריהם:

מתני לה בהדיא. להא דרב גבי לולב ולא שמע לה מכללא דנר חנוכה:

מברך שתים. לישב בסוכה וזמן:

מצות הרבה. ליטול לולב לישב בסוכה להניח תפילין להתעטף בציצית:

על המצות. ויצא ידי כולן:

כל יום ויום מעין ברכותיו. של שבת מעין של שבת של חול מעין של חול של יו"ט מעין של יו"ט המאורע:

מחזיק

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף