רש"י/סוטה/יב/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א רש"ש מנחה חריבה |
אגם. של עצי ערבה וקנים דקין והוא קנה וסוף דקרא קנה קנים סוף ערבה דקה:
לרחוץ. לטבול שם לשם גירות:
וכן הוא אומר וכו'. שהשב ומתנקה מעונו קרוי רחוץ:
לשון מיתה. כדמפרש ואזיל שהיו ממחות בידה הצלתו של צדיק:
דאמר מר. גבי שרביט הזהב דאחשורוש במסכת מגילה:
בשיני רשעים. דעוג מלך הבשן במסכת ברכות בתחלת פרק הרואה:
שריבבתה. לשון דאישתרבובי:
שראתה עמו שכינה. והאי את לשון עם כמו לא שלח יעקב את אחיו (בראשית מב):
נער. גדול משמע:
בעל מום. והוא לוי ונפסל בקול לעבודת השיר:
ואין אחר נופל. ליאור שאותו היום בטלו גזירתם:
וכי יאמרו אליכם. העובדי כוכבים דרשו כמותינו אל האובות:
המצפצפים והמהגים. נביא קרי לשון גנאי שהם מצפצפין כעגורים ומהגים כיונים מוציאין קול בגרונם ואין יודעין מה אומרים כך דרך איצטגנינין אינן רואין אלא סימן אבל לא פירושו של כל דבר:
ראו. אצטגניני פרעה:
שמושיען של ישראל כו'. והך מילתא לאו ר' אלעזר קאמר לה דקרא לאו אמצרים קאי אלא גמרא קאמר לה וקאי אהא דאמרינן לעיל ואין אחר נופל וכדרבי אלעזר דאמר שאין יודעים מה הוגין הילכך ראו המצרים ולא ידעו מה ראו:
כיון דשדיוה למשה במים. כל זמן שהיה ביאור אין לקות גדולה מזו ובטלה סימן של לקייה:
רגלי. בשבילי כמו ויברך ה' אותך לרגלי (בראשית ל):
בשבילי נצלתם. שביטלו מצרים את גזירתם:
שירה על הים. בכ"א בניסן נאמרה כדתניא בסדר עולם מרעמסס לסוכות ומסוכות לאיתם ומאיתם לפני פי החירות הרי ג' ברביעי ויוגד למלך מצרים כי ברח העם חמישי וששי רדפו מצרים אור שביעי ירדו לים שנאמר ויאר את הלילה לשחרית אמרו שירה ויום שביעי היה ויו"ט אחרון של פסח היה:
דאמר מר בשבעה באדר מת משה. בפ"ק דקידושין (דף לח.) ילפינן לה מקראי דכתיב ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום וכתיב משה עבדי מת ועתה קום עבור וכתיב כי בעוד שלשת ימים אתם עוברים את הירדן וגו' וכתיב והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון צא מהן ל"ג למפרע תמצא שבשבעה באדר מת משה ומנין שבשבעה באדר נולד שנאמר ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום וגו' מה ת"ל היום היום מלאו ימי ושנותי:
שלשה ירחי. היו והן ג' חדשים שהצפינתו:
רובו של ראשון. לא חסר אלא ז' ימים ורובו של ג' דהיינו ניסן ואמצעי שלם אדר השני שלם:
מאי שנא מן העבריות. דקאמרה לה מכלל דמצריות לא ניחא לה:
דבר טמא. זו שאכילתה דברים טמאים והתינוק טועם בחלבה כל מה שתאכל כדאמרי' ביומא (דף עה:) גבי לשד השמן:
את מי יורה דעה. למי לימד הקב"ה תורה למי שגמל והפריש עצמו מחלב טמא ונעתק מן השדים הטמאים כמו ויעתק משם (בראשית יב):
שהלכה בזריזות כעלמה. שכל כחה עליה כמו חזק ואמץ (דברים לא)[1] תקיף ועלם:
שהעלימה את דבריה. שלא אמרה שהיא אחותו ושהיא מביאה את אמו:
היליכי את הילד. הרי ליך שליך:
שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן. עד שלא נולד משה והיינו הנביאה אחות אהרן:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |