רש"י/מנחות/כא/א

רש"י מנחות כא א

דתניא. דיין אין טעון מלח:

וקפריך הש"ס מני. הך ברייתא:

קשיא קטרת. דהא רבינן לעיל (דף כ.) כל שאחרים באין לו חובה וקטרת נמי דבעי עצים בעי מלח ולקמן נמי אמרינן בראשו של מזבח ששם מולחין הקטרת והקומץ:

הפרט. מנחתך:

עצים אין מקבלין טומאה. ואע"ג דעצי מערכה מקבלין טומאה כדאמרינן בפרק שני דפסחים (דף לה.) והבשר לרבות עצים ולבונה ההיא מדרבנן הוא משום חיבת הקדש וקרא אסמכתא בעלמא דהא עצים בעלמא לא מקבלי טומאה:

דם שבשלו. בין דחולין בין דקדשים ואכלו אינו עובר עליו דהא לא חייבה תורה אלא על הדם הראוי לכפרה ודם קדשים משבישלו לא חזי למילתיה ונפק מתורת דם ומליח הרי הוא כרותח:

מהו דתימא מישדא בה משהו למצוה בעלמא. ומשום ההוא משהו לא נפיק מתורת דם:

הקפה. כמו (שמות טו) קפאו תהומות:

(קפה באור). ואכלו חייב משום דם או חלב:

בחמה. הדרא לכמות שהיה צלולה לכך חייב:

דם שקרש. קא סלקא דעתך ואפילו דחולין:

כאן בחטאות החיצונות. הא דקתני הקפה את הדם בחמה ואכלו חייב והוא הדין לשל חולין הואיל ואכלו לכפרה בקדשים:

והא דאמר זעירי אינו עובר עליו בחטאות הפנימיות. כגון פרים ושעירים הנשרפים וטעמא מפרש לקמן:

הלכך. דאמרת אמרינן הואיל וכנגדו ראוי:

דם חמור. אע"פ שאינו ראוי לקרבן ואיכא למימר דלא חייבה תורה כרת אלא על דם הראוי לקרבן אלא אפילו חמור דאין קרבן בטמאין אפילו הכי חייב:

חוצץ. לענין טבילה:

סריך. שמתחיל להתייבש ולהדבק קצת חוצץ:

לא סריך. שכשתולין בו אצבע נמשך והולך חוט ממנו (ופוסק הדם):

תבונהו. מפרש לקמן:

מי מלח. מוריס:

שאינה שובתת. שמצויה בקיץ ובחורף ומלח סדומית והים משליכה לאגפה:

איסתרוקנית. מן הקרקע נעשית ובידי אדם:

מכל שהוא. בין סדומית בין אסתרוקנית:

מכל מקום. ואפילו מחוץ לארץ:

סדומית דקה. אסתרוקנית גסה:

יכול יתבוננו. יתן מלח הרבה כתבן בטיט:

כבנין. מלח הרבה שורה על שורה:

נותנת טעם [כבינה]. באדם:

תקריב בשבת ובטומאה. אם קרבן ציבור הוא ואשמועינן דמליחתן עבודה היא ודחי שבת וטומאה כשאר עבודות:

וכן

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף