רש"י/חולין/קז/ב

רש"י חולין קז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עבדין כדין. וכי עושין כן לאכול בלא נטילה:

דעתי קצרה. אסטניס אני דאע"פ שנטלתי ידי אי אפשי לאכול בידי:

בבלאי חמתות. חמתות בלויין וכורכין ידיהן בהם ואוכלים בלא נטילת ידים:

ליטעו בדרב [ושמואל]. כסבורים אתם דהא דאשכחיה שמואל לדרב דאכיל במפה משום דלא נטל ידיו הוא:

והא דעתי קצרה קאמר ליה. אלמא נטל ידיו:

התירו מפה לאוכלי תרומה. דהכהנים זריזין הן ולא נגעי:

ולא התירו לאוכלי. חוליהם בטהרה לפי שאינם למודין להשמר כמו כהנים:

אוכל מחמת מאכיל. אדם שאוכל מיד חבירו התוחב לתוך פיו צריך האוכל נטילת ידים או אין צריך:

בלם ליה אומצא. חתך לו חתיכת בשר:

בלם. במ"ם סתומה כמו (תהלים לב) עדיו לבלום שהמתג והרסן מחתכין עדיו (לבלום) של סוס ולי נראה בלם ליה אומצא לשון הטמנה בגחלים כמו (בכורות דף מ:) פיו בלום גבי מומין של בכור שפיו סגור שאין יכול לפותחו אלא מעט ורגליו מבולמות:

אי לאו דרב המנונא את. אדם חכם וזריז כדמפרש ואזיל לא הוינא ספינא לך בלא נטילה:

מאי. חוכמתיה:

לאו דזהיר ולא נגע. אלמא אין צריך נטילת ידים ובלבד שלא יגע:

לא. הכי קא"ל אי לאו דרב המנונא את ויודע אני בך שנטלת ידיך. זריז עדיף מזהיר זהיר שיודע להזהר בשעת מעשה שלא יעבור על המצוה זריז הרואה את הנולד ומתקן עצמו שלא יבא לידי כך והיינו דאמרינן בע"ז (דף כ:) זהירות מביאה לידי זריזות:

השמש מברך על כל כוס וכוס. לפי שאין קבע לשתיית השמש שאינו יודע אם יתנו לו עוד הלכך אסח דעתיה מן השתיה:

ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה. דבטוח הוא שלא ימנעו ממנו לחם:

אי איכא אדם חשוב. בסעודה בטוח השמש שיתן לו לחם כל הצורך:

דטריד. לשמש את המסובין ושוכח שלא נטל ונוגע באוכלין שיאכל. ואע"פ שנוגע בכל הסעודה לא איכפת לן שלא הצריכו נטילה לנוגעין אלא לאוכלין:

לא יתן אדם פרוסה לשמש. באחד מן האורחים קאמר שלא יכעוס בעה"ב כשהוא שותה חונקו לו יין ומזיק לו ובלאו כעס נמי מתוך שחש שלא יכלה הלחם לאורחים הוא מביט ומציץ במה שזה נותן והכוס נשפך מידו ואפילו הכוס ביד השמש שמא ישפכנו:

אשה מדיחה ידה במים. ביום הכפורים דאע"פ שאסור ברחיצה התירו לאשה להדיח ידה אחת וליגע בפת:

שלא רצה להאכיל בידו אחת. אפילו ידו אחת לא רצה להדיח כדי ליתן פת לתינוק ביוה"כ ומונע מלהאכילו. אלמא מאכיל צריך נטילה:

התם משום שיבתא. רוח רעה שורה על ידים שלא נטלו שחרית אבל נטל ידיו שחרית ולא נזהר בהן ובא להאכיל את חבירו אין צריך נטילה ולא אמרינן דאסתם נותן לתוך פיו תקון רבנן נטילה:

דמחיין רבאי:

קספית לבראי בדלא משית. האכלת את בני ולא רחצת ידים תחלה:

לא מסתייה דלא גמיר. לא די לו שאינו בקי בהלכות נטילה שהמאכיל אין צריך ליטול:

מתני' שני אכסנאין. אין לחוש שיאכל זה משל חבירו:

גמ' זה בא מן הצפון כו'. אלמא דוקא בשאין מכירין זה את זה קאמר:

ולא אסרו. להעלות בשר עם הגבינה על השולחן:

אלא בתפיסה אחת. בכרך אחד:

תפיסה אחת ס"ד. הא בלא שלחן אוכל עליו נמי אסור:

מהו. כיון דמקפידין שאין זה אוכל משל זה מותר או לא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף