רש"י/חולין/עז/א

רש"י חולין עז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נמנין עליהם. דאפי' לא נמנה אדם עם החבורה אלא לאכול מהן יצא ידי אכילת פסח. אלמא בשר נינהו:

ר"ל. פליג עליה בפסחים בכיצד צולין (פסחים דף פד.) ואמר אין נמנין והכא לאכשורי טרפה קאתי ואיסורא דאורייתא היא ואת אמרת כו':

ואמאי אישתיק והאמר רבא. ביבמות בהחולץ הלכתא כריש לקיש בהני תלת ותו לא קנין פירות והחולץ למעוברת ומתנה באמצע כולן בהחולץ אלמא בהך גידין הרכין הלכתא כר' יוחנן דאע"ג דסופן להקשות הרי הן עכשיו כבשר:

שאני הכא דהדר ביה ר' יוחנן. מגידין הרכין ואמר כל מידי דסופן להקשות בתר סוף אזלינן דמעיקרא הוה סמיך ר' יוחנן אהא דתנן בהעור והרוטב (קכב.) עור הראש של עגל הרך הוי כבשר לטומאת אוכלין ונבלות ואע"ג דסופו להקשות והדר ביה ואוקמה לההיא כיחידאה:

דאמר ליה. ר' יוחנן לריש לקיש בהעור והרוטב דקבעי מיניה עור הראש של עגל הרך מהו שיטמא ואמר ליה אינו מטמא הואיל וסופו להקשות ואמר ליה הרי שנינו ואלו שעורותיהן כבשרן עור הראש של עגל הרך ואמר ליה אל תקניטני בה שבלשון יחיד אני שונה אותה כלומר יחידאה היא ולא סבירא לן כוותיה:

דאישתקיל קורטיתא. לשון קורט כלומר מעט מן העצם נעכל ונפל לארץ:

שהייה תלתא ריגלי. לשאול הלכה לחכמים הנאספים לרגל:

א"ל רב אדא בר מתנה. לבעל הבהמה:

רבא בריה דרב יוסף בר חמא. הוא רבא בר פלוגתיה דאביי:

דחריפא סכיניה. לב פתוח לו בסברא:

מכדי נשבר העצם ויצא לחוץ תנן. בברייתא דלעיל מה לי נפל מיניה מה לי איתיה הואיל ועור ובשר חופין את רובו כשרה:

מתלקט מהו. בשר הנותר לכסות הרוב אינו יחד אלא כאן מעט וכאן מעט סביב העצם ואם תצרפהו הרי רוב הקיפו נכסה:

מתרוסס מהו. שהיה הבשר מרודד וקלוש וחופה את רוב העצם:

נתמסמס. בשר הנשאר לכסוי נרקב:

קודרו. נוטלו בסכין כקדירת ארובה:

איבעיא להו ניקב. אותו בשר החופה נקב קטן בלא חסרון:

מהו. מי הוי ריעותא או לא:

נקלף מעל העצם. אותו בשר החופה ואינו דבוק בעצם מהו. את"ל נקלף בלא חסרון הבשר כשר:

נסדק. הבשר הנותר לכסוי מהו:

ניטל שליש התחתון. של עובי הבשר סמוך לעצם הרי שני שלישי עליונים עומדים באויר מהו:

ת"ש. חדא מהנך בעיי דאמר ר' יוחנן עור הרי הוא כבשר אלמא ניטל שליש התחתון ונשאר העור ושני שלישי עומדים כל שכן דכשר:

דלמא התם דקנה משכא דידיה. שהחזיק העור בשלו כלומר התם לאו בניטל הבשר מתחתיו והעור עומד באויר קאמר אלא כגון שנשבר העצם בשיפולו שהוא ערום מבשר סמוך לארכובה שאין שם אלא עור והעור דבוק יפה בעצם ומחזיקו:

נקדר. הבשר בסכין מעל השבר בעגול כמין טבעת ורוב הקיפו מכוסה:

מהו. מי אמרינן כיון דנקדר בעגול שוב אינו מעלה ארוכה או לא אמרינן:

מסרטו בעצם. דעלמא ומתוך שהוא מוציא דם מתחבר הבשר ונמשך זה אצל זה ומעלה ארוכה וכן דרך הרופאים:

מזרף זריף. עושה חריצים בבשר ומכאיב המכה:

והוא דקנה גרמא דידיה. שאנו רואים שהעצם מחזיק בשלו סביבות הקדירה מידבק העצם לבשר וסימן התחלת עלות ארוכה הוא:

מתני' נפש היפה. שאין דעתו קצה בה מחמת מיאוס:

תאכלנה. ולא אמרינן אבר מן החי היא שגם היא ניתר בשחיטת האם:

ואינה מטמאה. דלא חשיבא אוכל:

ולא טומאת נבלות. אם מתה הבהמה:

חישב עליה. לאכילה:

מטמאה טומאת אוכלין. אם נגעה בטומאה דמחשבה משויא ליה אוכל:

אבל לא טומאת נבלות. דלאו בשר הוא אלא כשאר אוכל בעלמא הוא:

אסורה באכילה. ואע"ג דלא נפק אלא פורתא וליכא למימר כל מיחוי הולד היה שם שמא באותו מקצת יצא ראש הולד והרי הוא כילוד:

ה"ג סימן ולד באשה וסימן ולד בבהמה:

המבכרת. זהו פטר רחם שלה:

ישליכנה לכלבים. שאין בה קדושה דאע"ג דאין שליא בלא ולד הכא רובה לאו בת מיקדשה היא דדלמא נקבה הוה כדלקמן בגמרא:

ובמוקדשין. כגון בהמת שלמים שהפילה שליא:

תקבר. דכיון דאין שליא בלא ולד קדשה דבין זכר ובין נקבה דנפיק מבהמת הקדש קדיש:

בפרשת דרכים. מקום שהדרכים מתפרשים לשנים ודרך המנחשים לקוברה שם שלא תפיל עוד:

דרכי האמורי. ניחוש וכתיב (שמות כג) ולא תעשה כמעשיהם:

גמ' למה לי קרא. למימר ולא שליתה פשיטא דאסורה דשמא יצא הולד והרי הוא כילוד ושליא בתריה אזלא ולא שריתה שחיטה:

אסמכתא בעלמא. ולדרשא אחריתי אתא עיקר קרא לחותך מן הטחול ומן הכליות כדאמר לעיל בפירקין (דף סט.):

עור חמור. שהוא קשה ומאוס:

ששלקו. בשלו הרבה מאד:

אי לטומאת אוכלין. אם נעשה אוכל לטמא טומאת אוכלין:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף