רש"י/חולין/נח/ב

רש"י חולין נח ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הני תמרי דכדא. שהתליעו ואין ידוע אם במחובר אם בתלוש:

לבתר תריסר ירחי שתא שריין. דאי במחובר התליע לא הוי חיי עד השתא:

בקא. מין זבוב צינציל"א והיא נושכת כצרעה:

דידבא. זבוב:

אימרא. לשון (איוב לט) כעת במרום תמריא. נתנכרה לו ומרדה עליו אינשלביי"ר:

לבר מחוזא. על שם שהיו בני מחוזא מעונגים ושמנים נאמר משל זה עליהם:

ומצת מיניה. דמא. מצצת דמו:

מני. משקל ששים מני:

בקורנסיה. מרטי"ל. כלומר הוי זהיר בו שנשיכתו כבדה:

במני דידהו. במשקל שלהן של בקי שהוא קל:

בשני דידהו. רגעים הן:

תנן התם. בבכורות לענין מומים:

לא שנו. דקתני הרי זה מום לגבוה הא להדיוט שרי:

אלא שחסר ויתר ביד. שחסור זה דבעלת שלש או יתור זה דבעלת ה' ביד שאין לה אלא יד אחד או שיש לה ג' ידים:

כנטול דמי. יתר אחד כחסר אחד והויא כבעלת רגל אחד וטרפה דהויא כשמוטת ירך בבהמה:

סניא דיבי. בודי"ל קרשטניי"א קורין לו:

גובתא. כמו קנה בשר:

דהוה מעבר מבי כסי להובלילא. המסס:

לאכשורה. כדאכשרנא בגובתא דבי כסי והובלילא:

בחדא מחיתא מחתינהו. וכי באריגה אחת ארגתם לכולם לשון (שמות לט בתרגום) עובד מחי. דתיקון דבור קרו לו אינשי אריגה שמסדר את דבריו:

היכא דאיתמר. דברייתא הכי אית להו איתמר:

והיכא דלא איתמר לא איתמר. ויתר הוא וכאילו ניטל אחד מן המעים כנגדו הוא דכל יתר כנטול דמי וכן הלכה דליכא מאן דפליג. ואע"ג דאמרן (דף מז.) באוני דריאה לית הלכתא כוותיה דרבא ביתרת הא אוקימנא והוא דקיימא בדרא דאוני דקים להו לרבנן דאורחייהו בהכי אבל ביני ביני טרפה אלמא כנטול דמי וגבי רגלים דלאו אורחייהו ודאי טרפה:

היוצאים מן הבהמה כאחד. דאית לה תרתי הדורי דכנתא ושניהם יוצאין מן הקיבה זה בראשה וזה באמצעה:

וכנגדן בעוף כשרה. דעוף זימנין דהוי הכי ואע"ג דלא משתכח להו הכי קים להו. ויש מפרשין שכל עוף דרכו כן משום דמן הזפק ועד הקורקבן קנה של מעיין אחד וההוא קרי בני מעים ובראש הקורקבן יוצאין בני מעים גמורין:

אבל יוצאין ממקום אחד. סמוכין זה לזה:

וכלים עד כאצבע. וחוזרין ומתחברין בתוך רוחב אצבע:

פליגי בה. בהיכא דיוצאים ממקום אחד דקתני כשרה:

מלמטה. סמוך לנקב הרעי מתחברין כדי שיהא הרעי יוצא ממקום אחד:

ר' יהודה. הא דאמר דחשיב לה כגלודה שניטל עורה ורבי ישמעאל נמי חשיב לנוצה כעור דאמר נוצה מצטרפת לכזית לפגל בחטאת העוף אם מלקה ע"מ לאכול כזית בין נוצה ועור ובשר חוץ לזמנו:

אפגולי. גרסינן:

אלא לענין אפגולי. דקסבר חזיא לאכילה:

לא מגין. וכי ניטלה נמי לא איכפת לן:

מתני' אחוזת הדם. שאחזה דם וחלתה:

והמעושנת. נכנס עשן בגופה:

והמצוננת. חולי מחמת צינה: הרדופני - סם המות לבהמה:

מים הרעים. מים מגולים:

אכלה סם המות. שהוא סם המות לאדם:

גמ' קורט של חלתית. חד הוא ונוקב את בני המעים. חלתית לזר"א:

תיעא. תור"א בלע"ז ועשב מר הוא מאד וכל אלו קשין לה:

כלב שוטה. אמרינן בסדר יומא (דף פג:) רוח רעה שורה עליו וכשנושך אדם שורה עליו והורגתו:

קשיא חלתית. דהכא אחלתית דשמואל:

וקשיא סם המות. דהכא אסם המות דמתני':

הא דידה. ברייתא בסם המות דבהמה שאינו סם המות לאדם:

בתרי גווני סם המות. דבהמה מיירי תנא דברייתא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף