רש"י/בכורות/לז/א

רש"י בכורות לז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לאפוקי מדרבי יוסי. דמתני':

במקום שאין חכם. הא יש חכם הוא לבדו מתירו:

כגון מאן. הוי אותו חכם:

מכלל דהני תרי כל דהו. בתמיה. כלומר אפי' עמי הארץ השנים ועמי הארץ היאך ראויין להצטרף:

דמסברי להו. טעמי הלכות נדרים וסברי ואותו חכם ילמד את השנים:

מהו דתימא. הא קיימא לן במסכת גיטין (דף סז.) רבי יוסי נימוקו עמו ותיהוי הלכתא כוותיה:

נימוקו. טעמו. שהיה מביא טעם לדבריו כל שעה:

תפשוט מהא. דאמר רב חננאל משמיה דרב אין הלכה כר' יוסי תפשוט דהך קמייתא דאמר רב יהודה לעיל ספק משמיה דרב ספק משמיה דשמואל ג' מתירין את הבכור תפשוט משמיה דשמואל איתמר דאי משמיה דרב תרתי למה ליה למימר לרב תרתי זימני דשלשה מתירין את הבכור ואין הלכה כר' יוסי:

מתני' השוחט את הבכור. ומכר מבשרו:

ונודע שלא הראהו. לחכם:

מה שאכלו. הלוקחים אכלו:

ויחזיר להם הדמים. משום קנס דאיסור ספק הוי:

הבשר יקבר. דבכור תם אסור בהנאה:

מכרוהו. הלוקחים לעובדי כוכבים הואיל ולא גרם להו איסורא ישלמו לו דמי בשר טריפה בזול והוא יחזיר להם המותר:

גמ' קצה. מואסת כמו ואקוץ בם (ויקרא כ):

יחזיר להם כל הדמים. דכל מה שאכלו אינו נהנה להם משעה שנודע להם:

ינכה. והוא יטול קצת בתמיה:

ולימא ליה. ישראל לכהן שמכר מה אפסדתך הלא אם היה הבשר בידך היה טעון קבורה שהרי תם שחטתו:

כגון דזבין ליה. כהן השוחט מקום המום לישראל:

דאמר ליה. כהן אם היה בידי הוה מחזינא ליה כמו שהוא שחוט:

כר' יהודה. דאמרינן בפרק עד כמה (לעיל בכורות כח.) השוחט את הבכור ואחר כך הראה את מומו רבי יהודה מתיר:

טבלים. אמאי יטול קצת לימא ליה מוכר ללוקח אי לאו דאכלתנהו הוה מתקננא להו:

יין נסך. אמאי יטול קצת. [ומשני] כגון דלא זבין ליה יין נסך גופיה אלא עירבו עם יין כשר ומכרן לימא ליה אי הדרתיה ניהלי הוה מזביננא ליה לעובדי כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו:

מתני' על אלו מומין:

החסחוס. תנוך האוזן שקורין טנדרי"ן:

אבל לא מן העור. דהדר בריא ולא הוי מומא. והאי עור היינו אליה רכה של אוזן:

פגימה אינה בלא חסרון אבל סדק משמע נמי בלא חסרון:

נפרכת. כשממשמשין בה:

גמ' ואמאי פסח ועור כתיב. שישחוט בכור עליהן ומידי אחרינא לא דכתיב וכי יהיה בו מום פסח ועור וסמיך ליה בשעריך תאכלנו דהיינו בלא הקרבה:

ומשני כתיב נמי כי יהיה בו מום. דמשמע נמי מומין אחריני:

ובטל נמי ממלאכתו. כגון פסח בטל מהילוך ועור בטל מראייה:

אלמה תנן נפגמה אזנו. הוי מום הא אינה בטילה משמיעה:

ריבויא היא. דכתיב כל ולא דרשינן ליה בכלל ופרט:

אי הכי. דריבויא הוא מומין שבסתר נשחוט נמי עלייהו:

חוטין. יינצב"ש:

חיצונות. שבאמצע הפה:

שנפגמו. שחסרו מעט:

שנגממו. שנחתכו בסכין ברוחבו ולא חיסרו אלא כעין סדק:

הפנימיות. מונשליר"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף