רש"י/בכורות/לו/א

רש"י בכורות לו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לאחזוקינהו. בחשודים מי אמר ר"מ חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה כולה היכא דמוחזק לן דעובר על דבר א':

לעדות בכור. להעיד שלא הטיל בו מום זה בכוונה:

לעדות אשה. שמת בעלה במדינת הים:

תני אלא לעדות שאשה כשרה. ובעדות בכור נמי אשה כשרה דאמרינן הלכתא כרבן שמעון ואפי' בתו:

יימר שרי בוכרא. יימר המתיר בכורות לשון גנאי:

לא היו מוחזקין. בטלה שהוא בכור ובא כהן בעליו ואמר בכור הוא זה ומומו עמו שלא הוטל מום זה בכוונה ואתי לאחוויי לחכם אי קבוע הוא אי עובר הוא:

נאמן. דהפה שאסר ואמר בכור הוא התיר ואמר מומו עמו:

אשת איש הייתי. ולא היינו מוחזקין בה שהיא אשת איש מעולם:

נאמנת. ומותרת להנשא:

דאי בעיא לא אמרה. כלומר אי הוה חשידא להינשא בחיי בעלה בלא גירושין הוה שתקה ולא אמרה אשת איש הייתי דהא בפנויה מחזקינן לה:

אבל הכא. בבכור דלא סגיא דלא אמר בכור הוא דלימא ליה חכם מום קבוע הוא או עובר דקדשים תמימים אין הכהן נחשד לאכול בחוץ דבר כרת הוא אבל נחשד להטיל בו מום דלאו בעלמא הוא ולא יהא נאמן קמ"ל דנאמן:

דאם כן. דהוא הטיל בו מום הוה שדי ביה מום הניכר אפי' לעם הארץ שהוא מום ותו לא הוה בעי למיתי קמן ולמימר בכור הוא דהא אין אדם אחר יודע שהוא בכור ובקדשים בחוץ נמי ליכא לספוקיה דהא מום ניכר שדא ביה והיכא דאנן יודעין שהוא בכור ליכא למימר הכי דבעל כרחך אתי לקמן דאי הוה שחיט ליה בלא מומחה כיון דכולי עלמא ידעי שהוא בכור הוו חשדי ליה:

במקום עדים. דאנן סהדי דכל שעתא איכא מיא וה"נ כיון דאנן סהדי דכהנים חשודים על המומין לא נימא מה לי לשקר:

הכא ודאי שדא ביה מומא. בתמיה:

להא שמעתא. דר' אילעאי:

בלא גברי. בסתמא אמר ליה לא היו מוחזקין בו שהוא בכור כו':

כלום חילקנו בין כהן חבר לכהן עם הארץ. ומי חשדינן אנא למישדי ביה מומא בכוונה ככהן עם הארץ:

הן. חלקנו ולא חשידת:

בעלי תריסין. מגינים. תלמידי חכמים הנלחמים במלחמה של תורה:

היאך אעשה. יכול להכחישו:

אילמלי אני חי והוא מת. הייתי יכול להכחיש ולומר לא אמרתי:

היאך יכול החי להכחיש את החי. ודאי כך אמרתי וחוזרני בי:

עמוד ועמד. שתוק ושתק:

מתני' הראיתי בכור זה. לחכם ואמר לי שמום קבוע הוא ושוחטו ובלבד שיהו לו עדים שלא הטילו בו:

גמ' נאמן הכהן לומר. לחכם בכור זה נתן [לי] ישראל במום זה שבו:

דעבידא לאיגלויי. דאתי חכם ואמר לא התרתיו לך:

לא לעולם אימא לך מילתא דעבידא לאיגלויי משקרי אינשי והכא היינו טעמא דמהימן דלא חשידי כהני לאכול קדשים תמימים בחוץ הלכך אי לאו דשרי ליה חכם לא הוה אמר שרא ליה ושחיט ליה בלא התרת מומחה:

אבל הכא. דקא מחוי ליה לחכם ואמר במום [זה] נתן לי ישראל כדי שלא יצטרך להביא עדים שמאליו נפל בו כיון דחשידי כהני להטיל מום ולמימר נפל מאליו חשידי נמי להטיל מום ולמימר ישראל נתנו לי במומו:

קח לי ממי שהוא נאמן. שאינו לוקח פירות מעם הארץ או ממי שלוקח מעם הארץ ומעשר דמאי קודם שימכרם:

אין. שליח זה נאמן לומר שמנאמן לקחתיו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף