רש"י/בכורות/כא/ב
< עמוד קודם · עמוד הבא > צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות חי' הלכות מהרש"א רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
והתניא. בניחותא:
והרי הוא. כלומר ובדבר זה יש לו דין בכור:
מה בכור קדוש לפני זמנו. שהרי קדושתו מרחם:
אף מעשר קדוש לפני זמנו. דמחוסר זמן נכנס לדיר:
לילף מקדשים. משלמים שאין יכול להקדישן מחוסר זמן שאין קדושה חלה עליהן כדאמרינן בתורת כהנים ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה' אין לי אלא לאשה מנין אף להקדיש תלמוד לומר לקרבן:
שכן גואל מום תמורת אכילה. בכור ומעשר אין נפדין דבבכור נאמר (במדבר יח) לא תפדה ובמעשר (ויקרא כז) לא יגאל אבל קדשים נפדין במומן. וקדושין במומן קדושה גמורה מה שאין כן בקדשים כדאמרינן בפירקין דלעיל (בכורות דף יד.) כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן כו' חוץ מבכור ומעשר. ובכור ומעשר אין תמורתן קריבה דכתיב לא תפדה קדש הם את דמם תזרוק וגו' ואמרינן הן קריבין ואין תמורתן קריבה במסכת תמורה בפרק אלו קדשים (תמורה דף כא.) אבל שאר קדשים תמורתן קריבה כדאמרינן בפירקין דלעיל (בכורות ד' יד:) רק קדשיך אלו התמורות:
אכילה. בכור ומעשר נאכלין במומן זה לישראל וזה לכהן אבל קדשים שנפל בהן מום נפדין:
פשוט זכר קדוש במתנות. מעשר וקדשים נוהגין בפשוט ואינם צריכין להיות זכרים וצריכים להקדישם בידים ואינם ממתנות כהונה ומעשר ושלמים נאכלין לבעלים כדמפרש בפרק מעשר בהמה (לקמן בכורות דף נו.) דמעשר הוי שלמים אבל בכור לאו פשוט הוא ואינו נוהג אלא בזכרים ואין צריך להקדישו דמרחם קדוש וממתנות כהונה הוא:
העברה העברה. והעברת כל פטר רחם הזכרים כל אשר יעבור תחת השבט:
אצר חיותא. נעצר רחמה ונימוק העובר:
בעבועי דמא. פולטת אבעבועות של דם:
להראותו לחכם. לידע אם עובר היה ותיפטר מן הבכורה:
ארבעים יום. דהמפלת יום ארבעים צריכה לישב ימי טומאה וטהור בציר מהכא מיא בעלמא הוא:
בבהמה בכמה. שהתה משקבלה זכר עד הטינוף דנימא ולד הוא ומיפטרא מן הבכורה:
לאו היינו דזעירי. דסד"א דהכי אמר דשלשים יום שהוה הולד להבראות וביום ל"א נימוק ויוצא (והכי קאמר זעירי אין טינוף מעכב בלידה שאינה מתעברת ולד אחר פחות משלשים יום):
לקבל איתמר. משהפילה את עובר ראשון אינה מקבלת זכר עד שלשים יום אבל בימי יצירת הולד לא איירי:
מצינו לוקח מן העובד כוכבים. מה דינו כדתני מתניתין:
אישתבוחי משתבח ליה. המוכר אומר קחנה שכבר ביכרה ואין צריך עוד ליתן ולדה לכהן:
ספק. והאי דלא אשבחה מוכר בהכי דסבר לשחיטה בעי לה:
אם לא הודיעו. בארבעה פרקים בשנה מוכר שמכר פרה לשחוט ובו ביום מכר בנה לאחר לשחוט צריך להודיעו אמה מכרתי לשחוט ואם לא הודיעו הולך לוקח ושוחט לבן ואינו צריך לחזור ולשאל אם היום נשחטה האם:
התם במוכר תלא רחמנא. שצריך להודיעו כדאמרינן בשחיטת חולין (דף פג:) יום אחד יום המיוחד טעון כרוז דהיינו יום המיוחד ארבעה פרקים בשנה מיוחדין לכך שיטעון מוכר להכריז אמה מכרתי לשחוט:
הכא בלוקח תליא מילתא. דכתיב (דברים ט״ו:י״ט) בבקרך ובצאנך דמי שהבהמה שלו עליו להפריש בכורותיו:
מתני' הרי זו תקבר. החררה דאסורה בהנאה דשמא ולד זכר היה שנימוק וקדוש בבכורה ביציאתו:
גמ' אינה מטמאה במגע ובמשא. כנבילה. השתא ס"ד משום דלא חיישינן שמא ולד נימוק אמאי תקבר:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |