רש"י/בכורות/יב/א

רש"י בכורות יב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' לא בחיה. צבי ואיל:

ולא בשחוטה. ואפי' שה שחוט:

טריפה. שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה:

כלאים. תייש הבא על הרחל:

כוי. ספק חיה ספק בהמה:

מפני שהוא שה. דבין רחל ובין עז קרויין שה:

נתנו לכהן. הפטר חמור:

גמ' להלן. בפסח:

לכל השמות. שבמשנתנו. הפסח אינו בא עגל וחיה דכתיב (שמות יב) שה מן הכבשים ומן העזים ולא שחוט דבעינן שחיטה לשם פסח וכלאים נמי לא דכלאים אין קריבין לגבי מזבח כדקתני לקמן שור וכשב פרט לכלאים:

בן פקועה. שנמצא חי בבהמה שחוטה: פלוגתא דר"מ ורבנן בפ' בהמה המקשה (חולין דף עד.):

בדיקולא. קלחת. כלומר כשחוטה דמי ואין פודין בשחוטה:

או דלמא כו'. וכל הנך אין פודין דאמר במתניתין שלא בשויין קאמרינן דאי בשויין אפי' בשלקי שרי:

בן פקועה פסול לפסח דאינו קרב למזבח דתניא בפ' שני דשחיטת חולין (דף לח:) כי יולד פרט ליוצא דופן:

שה מאי אהני ליה. ומסתברא למעוטי בן פקועה דכשחוט דמי ולא שה הוא ותפדה מרבי' בעל מום ונקבה ובן שתי שנים דשה נינהו:

בכלאים. דתרי מיני הוא פרקינן דקתני במתניתין ר"א מתיר בכלאים:

פרה שילדה מין עז אין פודין. דעגל הוא:

בכלאים פרקינן. וכ"ש בנדמה ול"ל למיתנייה:

היא גופה איצטריכא ליה. ולא משום דוקיא אתא:

כלאים הוא. בתמיה. הא נדמה הוא:

למאי. קאמר דשוייה רבנן לנדמה כי כלאים:

אי לקדשים. שלא יקרב לגבי מזבח ל"ל למתלייה לנדמה בכלאים כי היכי דפשיטא לן בכלאים פשיטא לן בנדמה:

אי לבכורה. לאשמועי' דלא קדוש בבכורה ככלאים פשיטא דאך בכור שור כתיב ובהדיא אימעוט:

אי למעט ממעשר. דכי היכי דכלאים לא מעשרין אף נדמה לא:

פשיטא תרווייהו מחד קרא נפקי תחת תחת כתיב הכא תחת השבט וכתיב בקדשים תחת אמו מה התם נדמה וכלאים לא כדממעטינן לעיל אף מעשר כלאים ונדמה לא:

לפטר חמור. דלא פרקינן ביה פטר חמור כי כלאים:

מקצת סימנים. דאמו:

העברה העברה. כתיב הכא יעבור תחת השבט וכתיב בבכור והעברת פטר רחם מה בבכורה חייב כדאמרן ואם יש בו מקצת סימנין חייב אף מעשר נמי ליהוי חייב:

קמ״ל. דדין כלאים אית ליה דתחת תחת גמר מקדשים כי היכי דלמזבח לא קרב כדאמר בריש פירקין (בכורות דף ג:) מום קבוע הוא לישחט עליו במעשר נמי לא קדוש:

פסולי המוקדשין. שנפדו ויוצאין לחולין:

כיון דאמר. פטר חמור מותר בהנאה קודם פדיון חולין הוא הפטר חמור ויכול לפדותו בה דליכא למימר איסור חל על איסור:

אין איסור. פטר חמור חל על איסור דבהמת פסולי המוקדשין אית בה קדושה אפי' לאחר פדיון דאסירי בגיזה ועבודה:

דלא תפיס פדיונו. שהשה הניתן תחתיו אין בו משום קדושה:

צבי ואיל. כתיב בפסולי המוקדשין דכתיב (דברים י״ב:ט״ו) רק בכל אות נפשך וגו' ובפסולי המוקדשין מדבר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף