רש"י/בבא בתרא/כה/א

רש"י בבא בתרא כה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שעושה אותו גלל. מרבה לו זבל ושורף את הזרעים שנזרעו בו:

מתני' את הנבלות ואת הקברות כו'. משום ריח רע:

אלא למזרח העיר. שאין הרוח מזרחית קשה תדיר אא"כ באה לפורענות אבל כדרכה היא חמה ומנשבת בנחת דכתיב (יונה ד׳:ח׳) רוח קדים חרישית ותך השמש וגו' לפיכך אינה מביאה הרוח לעיר:

חוץ מן מערבה. בגמ' מפרש טעמא:

גמ' וסומך. אינו צריך להרחיק נ' אמה:

שאינו עושה כלל. ומרחיק נ' אמה דקאמר ר"ע אשאר רוחות דרישא קאי:

תדירא ברוחות. אותו צד תדיר ברוח שרוח מערבית מנשבת תדיר משאר רוחות:

רוח צפונית מנשבת עם כל אחת. מהרוחות לפי שהיא רכה ומתוקה וצלולה כדאמר ביבמות (דף עב.) וממתקתן:

בן נץ. מלאך העשוי בדמות נץ:

מעמידה. בכנפיו:

תדירא בשכינה. במערב היא שוכנת:

לאבותינו. אנשי כנה"ג שאמרו מקרא זה בספר עזרא:

וצבא השמים. השמש והירח העומדים במזרח:

לך משתחוים. למערב:

ודלמא. הם למזרח משתחוים וכי תימא אין דרך להשתחוות סמוך לרב הם עושין כעבד שנטל פרס מרבו וחוזר לאחוריו ומשתחוה כשהוא הולך לאחוריו משנטל פרס מתרחק תמיד בהשתחויה:

פרס. מתן:

אתה הוא ה' לבדך. בתר וצבא השמים כתיב ועל עסקי שליחות צבא השמים הוא משבח ואומר אתה הוא לבדך במדה זו:

לשם מחזירין שליחותן. כשבאין לומר עשינו שליחותך צריכין לשוב אל מקום שהשולחם עומד שם:

למקום שמשתלחין. פי' באותו מקום שנשתלחו שם אף שם השכינה מצויה ואומרים לו עשינו שליחותך:

והנה המלאך הדובר בי יוצא. בנבואת זכריה למוד את ירושלים כמה ארכה וגו' ומלאך אחר יוצא לסתור שליחותו של ראשון שחזר בו המקום ולא יתן בה מדה ואומר פרזות תשב ירושלים והרי שניהם מאת השכינה באים ואחריו לא נאמר אלא לקראתו זה בא מכאן וזה בא מכאן:

רב ששת. מאור עינים הוה:

לכל רוחתא אוקמן. העמידני להתפלל:

דמורו בה מיני. תלמידי עובדי ע"ז מורים הוראה להתפלל במזרח:

אוריה. אני שמעתי כך קורין למערב בלשון פרסי. ול"נ שכך קורין למזרח בלשון לעז והיינו דקאמר אויר יה שהשכינה במערב ופניו למזרח נמצא המזרח אוירו:

יערוף כמטר לקחי. משה רבינו דימה את התורה לארבע רוחות כשם שאי אפשר בלא הם כך אי אפשר לעולם בלא תורה:

מערפו של עולם. אני שמעתי מחזקו של עולם על שם שהשכינה במערב ס"ל ואני אומר מאחוריו של עולם שהמערב קרוי אחור שנאמר הן קדם אהלך ואיננו ואחור ולא אבין וגו' (איוב כ״ג:ח׳):

שמזלת את הזהב. שמחממת ומביאה שרב ורעבון בא והזהב זל:

וכן הוא אומר. דכתיב זילותא גבי זהב:

כשעיר. שד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף