רמב"ן/שבועות/טז/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רמב"ן שבועות טז א

איכא למידק הכא, והא שמעינן ליה לרבי אליעזר דאמר קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא דתנן במסכת ידים וכשבא רבי יוסי בן דורמסקית אצל ר' אליעזר אמר לו מה חידוש בבית המדרש אמר לו נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית בכה רבי אליעזר ואמר סוד ה' ליריאיו ובריתו להודיעם צא ואמור להם אל תחושו למנינכם מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי שקבל מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני עמון ומואב מעשרים מעשר עני בשביעית.
ואמרינן עלה בברייתא במס' חגיגה (ג,ב) מה טעם הרבה כרכין [כבשום עולי מצרים ולא] כבשום עולי בבל והניחום כדי שיסמכו עניים עליהן בשביעית מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא אלמא רבי אליעזר הכי אית ליה ואיכא מאן דאמר התם רבי יוסי בן דורמסקית קתני לה וסיומא דמילתא היא אבל רבי אליעזר קדשה ס"ל וכי אמ"ר אליעזר עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית משום דס"ל עולי מצרים לא קידשום והניחום כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית ומאי הלכה למשה מסיני שאמר לו הקב"ה שלא יקדשם כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית ואיכא דגרסי הכי מה טעם הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא קדשום והניחום כדי שיסמכו עליהן ולא גרסינן מפני שקדושה ראשונה כו' והלכה למשה מסיני שלא יתקדשו בכבוש עולי מצרים ומילתיה דרבי אליעזר היא ואנן לא גרסינן כלל מה טעם וליתיה נמי במסכת חגיגה בעיקר נוסחי וכן מוכח במס' ידים שבעמון ומואב שהם חוצה לארץ נאמרו הדברים ולא באותו מקצת עמון ומואב שטהרו בסיחון וכבשום עולי מצרים דתנן השיב ר' טרפון מצרים חוצה לארץ ועמון ומואב חוצה לארץ ותנן נמי מצרים מעשה חדש ובבל מעשה ישן והנדון שלפנינו דהיינו עמון ומואב מעשה חדש מצרים מעשה זקנים ובבל מעשה נביאים והנדון שלפנינו מעשה זקנים אלמא מאותו עמון ומואב שהוא חוצה לארץ שהוא חייב במעשר מדבריהם בו נחלקו והלכה למשה מסיני כך נאמרה סתם שיסמכו עניים בשביעית על עמון ומואב ולא לענין קדושת הארץ נמסרה לו אלא לענין אחר והביא ממנה ר' אליעזר ראי' ור' שלמה במס' חגיגה לא כן פירש וכן בסוף פ"ק דיבמות ומיהו לא דאיק.
וכן בפרק קמא דחולין (ו,א) משמע דהרבה כרכי' כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל כו' לאו מתנית' היא ולא דרבי אליעזר היא אלא מימרא דרבי אלעזר בן פדת.
ומצאתי בירושלמי במסכת שביעית (ו,א) ר"ש בן לקיש שאל לר' חנינא הקונה בעמון ומואב מהו א"ר זעירא קשיתה קומי רבי יוסה לית עמון ומואב דמשה א"ר מונא קשיתה קומי רבי חגי לית עמון ומואב דמשה לית עמון ומואב דרבי אלעזר בן עזריה פי' רבי זעירא אקשי על ריש לקיש וכי אין עמון ומואב של משה רבינו הלא הוא כבשה ורבי מונא הוסיף להקשות וכי אין ארץ עמון ומואב של משה' ובודאי אותה שכבשה משה חייבת וארץ ישראל היא ואין עמון ומואב של רבי אלעזר בן עזריה והלא בו ביום שהושיבוהו נמנו וגמרו שמעשרין מעשר עני בשביעית אלמא פטורה היא דח"ל היא ומתרץ א"ר יוסי בר בון כתי' [כי שבון עיר סיחון מלך האמורי] היא צריכא לר' שמעון טהרה או לא טהרה אין תימר טהרה הרי חייבת אין תימר לא טהרה פטורה אמר רבי תנחומא החל רש לרשת את ארצו עשיתי ארצו חולין לפניך כלומר שטהרו בם סיחון ונעשה של משה א"י לגמרי.
ואיכא דמפרקי שמעתין דאע"ג דס"ל לרבי אליעזר בבית קדושה ראשונה קדשה לעתיד בארץ סבירא ליה שלא קדשה וגמרי לה ממתני' דבמסכ' תרומות ומייתי לה בריש מס' ביצה דסבר רבי אלעזר עגול בעגולין עולה ואמרי' בפ' הערל מסבר סברת תרומה בזמן הזה דרבנן א"ל שאני אומר עגול בעגולין (רואה) ט) אלמא מאן דסבר הכי סבר נמי לא קדשה לעתיד ולאו ראיה היא דהתם אמרינן בהדיא דאיכא מאן דאמר עגול בעגולין (רואה) י) בתרומה דאורייתא ועוד דממתני' רבי אליעזר איפשר לאוקומה בתרומת פירות דרבנן ואפי' כשתמצא לומר קדשה לעתיד עולה ורבי יוחנן הכי קא' אני שונה בכל תרומ' בזמן הזה עולה אלמא דרבנן היא.
וקשיא לי נמי להאי תירוצא דאמרי דסבר רבי אליעזר קדושת הבית קדשה לעתיד וקדושת הארץ לא קדשה לעתיד א"ה מאי האי דאמרינן בשמעתין אלא מיהא דרבי ישמעאל בר' יוסי דאמר אבל ראשונות בטלו משבטלה הארץ אלמא קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד ומאי ראיה היא לרב נחמן דאמר קדושת הבית לא קדשה לעתיד דילמא קדושת הארץ לא קדשה וקדושת הבית קדשה כדרבי אליעזר.
ואיכא למידק נמי מההיא דתניא בריש מס' ביצה (ה,א) כרם רבעי היה לו לרבי אליעזר ובקש להפקירו לעניים כדי שיעלו ויאכלו הם בירושלם דאלמא קדושת הארץ קדשה לעתיד לבוא וכדפי' רש"י ז"ל התם והיכי קס"ד למי' לרבי אליעזר דלא קדשה ומאי טעמא לא פשטינן מהא.
ולא קשיא דכיון דבמסקנא לא קיימא לר' איכפת לן בהכי דאיפשר דהכא שמעתי וליה לא סבירא ועוד דשמעתין בקדושה ראשונה אבל בשניה דילמא סבירא ליה כרבי יוסי דאמר קדושה ראשונה ושניה יש להן שלישית אין להן ולי נרא' דההי' אפילו כשתמצא לומר קדשה מדרבנן מיהא עולה לירושלם שלא כתי' רבינו שלמה.
והא דאמר רבי אליעזר לקמן מקדש קדושתו קדושת עולם. פירש רש"י ז"ל שאין אתריו היתר במות ואי הכי ש"מ דסבר רבי אליעזר קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד דאי ס"ד לא קדשה הא איכא היתר במות בזמן הזה כדאמרי' במס' מגילה שמעתי שמקריבין בבית חניו בזמן הזה קסבר בית חניו לאו בית ע"ז הוא וקסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לע"ל.
ואפשר דמאי קדושתו קדושת עולם שמאחר שנבחר הבית שוב לא השרה הקב"ה שכינתו במקום אחר אע"פ שחרב משא"כ במשכן שנבחר אח"כ מקדש.

< עמוד קודם · עמוד הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.