רמב"ן/עירובין/מא/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רמב"ן רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א חי' אגדות מהרש"א קרן אורה רש"ש |
מתני'. הוליכוהו לעיר אחרת ונתנוהו בדיר או בסהר ר"ג וראב"ע אומר מהלך את כולה. א"א לפרש הוליכהו לעיר אחרת (ונתנוהו) [או נתנוהו] בדיר או בסהר קתני דא"כ הו"ל למיתני מהלך את כולן ועוד מדקאמרינן בגמ' הלכה כרבנן בדיר ובסהר ובספינה הוי ליה למימר בעיר ודיר וסהר וספינה וכולה שמעתא נמי דקאמר גזרינן הלוך דיר וסהר הלוך דבקעה הוי ליה למימר הלוך דעיר ודיר וסהר. וא"א לפרש הוליכוהו לעיר אחרת ונתנוהו בדיר ובסהר ומהלך כל הדיר והסהר קתני, דהו"ל למיתני נמי כולם, ועוד עיר אחרת מאי בעיא הכא, ועוד דקאמרי' בגמ' טעמיה דר' יהושע ור"ע משום דקסברי היכא אמרי' כל העיר כולה כד"א היכא דשבת באויר מחיצות כו', אלמא בעיר כולה איירינן לעשותה כד"א,
אלא ה"ק הוליכוהו לעיר אחרת והיה בה באותה העיר דיר וסהר יוצאין ממנה ונכנסין לתוכה מהלך כל העיר שהרי בתוך מחיצות הוא עם העיר, ורבותא קמ"ל לא מיבעיא נתנוהו בתוך העיר ממש דעיר כולה נעשית לו כד"א, אלא אפי' לדיר וסהר שהיו מובלעין בתוכה כיון שמוקפין מחיצות הם ואויר שתשמישו לדירה הם הרי הם כבית ונעשין לו הני והעיר כולה כד"א. ופירש"י ז"ל הוליכוהו לעיר אחרת והרי היא מוקפת מחיצות, הראה מדבריו שאין ההיתר הזה לעשות העיר כד"א בעיר שהיא מפולשת אלא במוקפת מחיצות שהיא רה"י, ואע"ג דגבי שובת בעיר, וכן במניח עירובו בעיר נותנין לו העיר כולה וחוצה לה אלפים אמה אע"פ שאינה מוקפת מחיצות, שאני לן בין שבת באויר מחיצות מבע"י, דהא אפילו עבורה של עיר לגבי שובת ולגבי מניח עירוב הרי הוא כעיר כדאמרי' בפ' כיצד מעברין, ואלו לגבי הוליכוהו לעיר אחרת לא שנו אלא נתנוהו בדיר וסהר דאינון בתוך מחיצות דעיר, הא בעבורה של עיר לא. וא"ת א"ה ליתני מתני' הוליכוהו לעיר מוקפת מחיצות ונתנוהו בדיר וסהר, הא תניא בגמ' היה מודד ובא וכלתה מדתו בחצי העיר מותר לטלטל בכל העיר ע"י זריקה, והיינו ודאי במוקפת מחיצות ומעורבת (ש"מ) שמטלטלין בה וש"מ תני תנא עיר סתם ומשמעה במוקפת מחיצות.
ורבינו בעל התוספות זצ"ל [ע' תוס' מז,ב ד"ה דכולה ובהג"א כאן] חזק הדרך הזו בדברים והוסיף לומר דבעינן היקף לדירה כדאמרי' בשמעתא דלחי העומד מאליו בפ"ק בשובת בתל והוא מד"א ועד בית סאתים מהלך את כולו וחוצה לו אלפים אמה ולקמן נמי איתא בשמעתא מינייהו הא ביותר מבית סאתים לא הוי כד"א כיון שלא הוקף לדירה אפי' בשובת באויר מחיצות [ועוד] ממה ששנו בפ' אין מכירין חצר גדולה היתה בירושלים ובית יעזק היתה נקראת ולשם כל הערים מתכנסין כו' וקתני בראשונ' לא היו זזין משם כל היום התקין ר"ג הזקן שיהו מהלכין אלפים אמה לכל רוח משמע שלא היו זזין מן החצר ולא היו יכולין לילך אפי' בעיר והיינו לאחר שנפרצו פרצות בירושלים שהיתה רה"ר כדאמרינן לקמן בפ' המוציא תפילין ולפ"ז מחמירין בא"י שהביא דורון לישראל ביו"ט שאם בא בשביל ישראל זה [שמותר לישראל אחר] או אפי' בשביל א"י לא יטלטלנו ישראל חוץ לד"א אלא בעיר המוקפת מחיצות ושהוקפו לדירה והרי לדברי הרב ז"ל צריך לדקדק שיהא ישב ולבסוף הוקף כדאמרינן בשלהי עושין פסין בעיר חדשה וישנה.
ואלו דברים הניתלין באילנות גדולים ואינם נכונים כלל שכל עיר שבעולם אפי' אינה מוקפת מחיצות ורה"ר גמורה עוברת בתוכה הרי הוא כד"א בין לשובת שם בין למניח עירוב בין נתנוהו א"י או רוח רעה בתוכה ואפי' הניחוהו בתוך רה"ר שלה ואפי' נמי בעיר חרבה כךדינו, ולא עוד אלא אפי' עבורה של עיר עם העיר כד"א שלו ואם נתנוהו בתוך העיר מהלך כל העיר ועבורה אבל נתנוהו בעבורה של עיר אין לו אלא ד"א. ואי דייקינן לא תנינן שאם היו בדין הזה כל החילוקים הללו לא היו שונין משנתם סתם מהלך את כולם, וכן מה שאמרו לקמן ליזבינינהו בני מברכתא דכולהו מברכתא לדידהו כד"א דמיא, היה לו לרבא לפרש אם היה יודע כן לשאול לזקנים שבה אי הוקפה לדירה היאך הוקפה וישבה, ומה שהביאו דומה לזו מן הברייתא שאמרה מותר לטלטל בכל העיר אינה ראיה, שלא בא ללמד שם דין הטלטול במחיצות ור"ה, אלא להתיר טלטול וזריקה חוץ לתחום שלו וקאמר מותר זה לטלטל בכולה בזריקה כבני העיר המטלטלין בזה. ועוד דבין מוקפת בין שאינה מוקפת מטלטל הוא בכולה מראשה לסופה בזריקה מבית לבית.
ולדברי הרב ז"ל קשיא לשמואל ספינה למה עשאוה כד"א מפני מחיצות שלה וכדרבה ואפילו גדולה יותר מע' על ע' והא שמעי' ליה לשמואל דאמר אין מטלטלין בה אלא בד"א דבהוקפה שלא לשם דירה כדאיתא בפ' גגות העיר אלא ש"מ לענין מהלך לא בעינן היקף דירה כלל אלא מחיצות בעלמא בעינן ורבא סובר מחיצות דספינה מחיצו' הן ור' זירא סבר לא עשו אותה במחיצות לעשותה כד"א ואפי' בפחותה מבית סאתים הואיל ולהבריח מים עשויות הא היקף לא בעינן, ועוד הני מדין השובת בתל שהרב ז"ל מביא לכאן למה מודדין לתחומין מסוף העיר ועושין כולה כד"א עם עבורה והלא בתל צריך היקף מחיצות והיקף לדירה ואפי' לשובת כדאמרן אלא עיר אפי' שווקים שלה עשאוהו אויר שתשמישו לדירה דבתי' לדיר' עשויין וכולה מתא כמאן דמליא ועבור' נמי בתרה גריר וכאויר העשוי לדירתן של בני העיר היא והילכך כל שבא בתוך העיר אפי' הניחוהו א"י ברה"ר שבה שתי מחיצות של עיר עושין אותם אצלו כד"א.
והראיה שהביא הרב ז"ל ממשנת לא היו זזין משם כל היום כולו לפי דעתי אינה ראיה שלא עשו חכמים עיר כולה כד"א אלא במי שהוליכוהו א"י ונתנוהו בעיר אחרת דאניס אבל יצא לדעת ונכנס לעיר אחרת אין לו אלא ד"א. דודאי כי היכי דדייקי בגמ' הוציאוהו א"י והחזירוהו א"י דדוקא קתני משום דאניס הא יצא לדעת או שחזר לדעת לא הכי נמי דדייקי' בסופה הוליכוהו לעיר אחרת ונתנוהו בדיר וסהר אין לו אלא ד"א ובראשונה היו עושין העדים כיוצאין לדעת ואין להם אלא ד"א ואע"פ שיצאו לשם מצוה וברשות לא עשאום כאנוסים עד שבא ר"ג והתקין להם נמי אלפים אמה לכל רוח כאנשי העיר. ומה ששנינו לא היו זזין משם מד"א שלהם קאמר אלא לפי שנתבטל מנהג הראשונים כתקנתו של ר"ג לא קפיד בלישנא.
ומצינו נוסחאו' שכתוב בהם לא היו זזין ממקומם. ויש לפרש שלא היו חכמים רוצים להחמיר עליהם כ"כ ולעגן אותם שלא יהיו זזין מד"א שלהם כדי שלא תהא מכשילן לעתיד לבא כדקתני וסעודות גדולות היו עושין להם בשביל שיהיו רגילין לבוא. ועוד שהיו ב"ד בודקין אותם שם וא"א שהיו עומדין ממקומן ובודקין כל אחד ואחד בד"א שלו, לפיכך נתנו להם כל אותה חצר, והיינו דאמרי' התם בית יעזק היתה נקראת לישנא דחשיבותא כדכתיב ויעזקהו ויסקלהו, או דילמא בית יזק היתה נקראת לישנא דגריעותא כדכתיב והוא אסור בזיקים, כלומר שהיתה חצר קטנה ודחוקה כנגד הצבור כדי שלא יהיו זזין ממקומם, ואע"פ שהיא גדולה שתהא מחזקת את כולם. ואמרי' ת"ש וסעודות גדולות היו עושין להן בשביל שיהיו רגילין לבוא, כלומר אין מצערין אותם לדחוק עליהם החצר כדי שלא יהא מכשילן לעתיד לבוא, ודחינן דילמא הא והא עבדינן להו עושין להם סעודות גדולות לפייסן בדבר המותר, אבל בהליכת החצר שיש בו נדנוד עבירה היו עושין אותן שתהא דחוק להם כדי שיהא דוחקין זה את זה ויעמוד כל אחד במקומו ולא יצא מד"א שלהם כרגילו'. ואע"פ שלא אסרו עליהם הליכת כל החצר מפני שא"א עילה מצאו להעמידן במקומן כל שאפשר.
ובירושלמי מצאתי שם בראשונ' לא היו זזין משם כל היום, חזרו ועשו אותם ככלי שבא מחוץ לתחום משחשיכה שמותר לטלטלו בתוך ד"א, חזרו ועשו אותה ככלים ששבתו בחצר שמותר לטלטלן בחצר, עד שבא ר"ג והתקין שיהו מהלכין אלפים אמה לכל רוח. זו היא הגמרא הירושלמי ואם באנו לדרוש בראשונה לא היו זזין ממקומן כלל וחזרו והתירו להם ד"א ואח"כ חזרו והתירו להם כל החצר כפשט' לא מצינו ליוצא חוץ לתחום אפי' במזיד שיאסרו עליו ד"א.
אבל נראה שהגירסא כך היא בראשונה לא היו זזין משם כל היום עשו אותן ככלי שבא מחוץ לתחום חזרו ועשו אותם ככלים ששבתו בחצר ולמדנו שמתחילה אסרו עליהם הליכת כל החצר ולא היו זזין מד"א שלהם ככלי שבא מחוץ לתחום במזיד ואף אלו לדעת יצאו חזרו ועשו אותם ככלים ששבתו בחצר והתירו להם החצר כולה. ולאו למימרא דדינא הוא שאין הנדון דומה לראיה כלל מה ענין זה לשביתה דכלים בחצר אלא לומר מצינו בתקנת חכמים שמותר בחצר ואסור לצאת ממנה אף כאן נתיר להם החצר הזו כולה מפני הדוחק ולא שאר העיר עד שבא ר"ג והתקין להם שבית' כאנשי העיר ולשון לא היו זזין משם ודאי משמע שלא היו זזין משם ד"א שאלו היה להם החצר כולה הוה ליה למיתני לא היו יוצאין משם כל היום וכ"ש שלדברי הרב ז"ל היה להם כל החצר וכל חצר ומבוי המוקפין לה מחיצות ואפי' כל העיר בשעת הקיפ' ולא הוה למיתני לא היו זזין והרי נסתייעו דברינו מכאן ונסתלקה ראייתו של הרב.
ושוב מצאתי תשובה לר"ת ז"ל שהשיב לרב רבי יצחק בר' אבא מרי על הנכנס לנמל בתוך העיר ואמר מותר לילך בכל העיר בין מוקפת חומה בין שאינה מוקפת שלא מצינו בה חלוק.
וזו שאמרו בגמרא אמר רב פפא פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו אפי' במזיד לא הפסידו את מקומם. וכן השמועה כולה פירשה רש"י ז"ל ביום טוב ונ"ל שהם מתפרשין אפי' בשבת דבר הלמד מעניינו והבריי' הזו במסכת שבת היא שנוי' בתוספתא על מתני' דא"י שהביא חלילין בשבת. וא"ת בשבת ל"ל חוץ לתחום אפי' בתוך התחום אסור למיכל שהוציאן מרה"י לרה"ר או שהעבירן ד"א ברה"ר אסרן ככלי היוצא חוץ לתחום. זו אינה שאלה דודאי מעשה שבת אסורין הם בשבת או מד"ת או מד"ס שלא יהנה במעשה שבת כגון מבשל ומעשר וכן כיוצא בהן אבל מי שהיו לו פירות בביתו והוציאן לרה"ר והחזירן לבית למה יאסרו וכי באיסורי שבת באו לידו והלא בביתו היו עמו ואינו נהנה במעשה שבת כלל אבל ודאי לאכלן ברה"ר כיון שבאיסור שבת באו לידו אסור זו היא ששנינו מלא מים לבהמתו ישקה אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור.
והא דמייתי עלה תנאי דתניא פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו בשוגג יאכלו במזיד לא יאכלו ור' נחמיה אומר במקומן יאכלו שלא במקומן לא יאכלו. כתב רש"י ז"ל לא גרס וחזרו לפי שפירש במקומן שהחזירן למקומן הראשון שלא במקומן שרוצה לאכלן חוץ לתחום. ואנו מצאנו הגרסא בכל הנוסחאות וחזרו ובתוספ' תני לה בהדיא פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו בשוגג יאכלו במזיד לא יאכלו ר' נחמי' אומר חזרו למקומן יאכלו למקום אחר לא יאכלו החזירן חרש שוטה וקטן בין למקומן בין למקום אחר יאכלו כו' מה שהביא הא"י מחוץ לתחום לא יזיזם ממקומן.
ופי' הענין שהפירות שיצאו חוץ לתחום שבת וחזרו יאכלו ולא מתהני באיסור שבת כלל ולא הפסידו את מקומן ואפי' במזיד דאנוסין נינהו החזירן למקום אחר במזיד כיון שע"י איסור שבת באו לכאן אסורין הם אבל בשוגג מותרין סבר לה כמאן דאמר במבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל ולר' נחמיה אפי' למקומן במזיד לא יאכלו דלא אמרי' אנוסין נינהו.
ופירש"י ז"ל הא דתניא כר' נחמיה ור"א כי לעולם אסורין עד שיחזרו למקומן שוגגין אסורין לזוז אותם מד"א שלהם קאמר אלא נאכלין במקומן והא דקתני באידך ברייתא פירות שיצאו חוץ לתחום בשוגג יאכלו במזיד לא יאכלו. פי' בשוגג יאכלו לאותו העומדים חוץ לתחום וא"כ במזיד לא יאכלו כלל.
ובזה הסכים לטעם שפירשנו שהמוחזרין למקומן אין לך בהם צד איסור אפי' במזיד אלא להפסיד מהן שביתתן הראשונה אבל בד"א שלהן ע"כ מותרין, אבל כשהן חוץ לתחום כיון שאינן אוכלין לא מחמת איסור תחומין אסורין הן לגמרי והרי זה נכון. וכן לפי גרסת הספרים שפי' נא' דהכי קתני פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו במזיד לא יאכלו כלל בד"א שלא במקומן דהא מתהני במעשה שבת ומעשה שבת אסורין עליו ובדין הוא דאפי' בתוך התחום כל שהעבירן ברה"ר ד"א שלא במקומן אסורין הם דהא דנקט חוץ לתחום משום דקתני בשוגג יאכלו (וקד') במקומן במזיד נמי יאכלו בכ"מ שיהו נאכלין תחלה לומר שלא הפסידו את מקומן דאנוסין נינהו ואתא ר' נחמי' למימר אפי' במקומן בשוגג לא הפסידו את מקומן במזיד לא יאכלו בתחומן הראשון אלא בד"א שלהן ואיידי דקאמר בדלא במקומן לא יאכלו לגמרי, קאמרי במקומן יאכלו לומר שלא הפסידו מקומן, ואיידי דאמר ת"ק יאכלו א"ר נחמיה במזיד לא דנאכלין דקתני נאכלין לגמרי בהתירן הראשון ושאינן נאכלין אסורין לגמרי בכ"מ וכן הא דקתני לעולם אסורין עד שיחזרו למקומן שוגגין דכיון דאיכא (מזיד) דשלא במקומן דאסורין לגמרי אע"ג דאיכא מזיד במקומן שאין בהם איסור אלא חוץ לד"א קאמר הכי. או שנפרש בל' רש"י ז"ל שגם הוא נכון.
וראיה לזה הפי' מה שא"ר פפא פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו אפי' במזיד לא הפסידו את מקומן מאי טעמא אנוסין נינהו לא הוצרך ללמד אלא בהיתר שלהם מפני אונס אבל בהיתר אכילתן משום מעשה שבת ויו"ט לא פירש כלום אלמא כל במקומן הראשון אין בו משום מעשה שבת וכדפרישית.
ואם תשאל ותאמר לדברי האומר חזרו למקומן במזיד הפסידו את מקומם ואין האונס מוציאו מידי איסור תחומין ואע"פ שהן במקומן הראשון ונאסרין לגמרי מפני מעש' שבת כיון שיצאו חוץ לתחומין מעשה שבת הנאתן ואמאי אסורין זה אינו נהנה מהן ובין תוך התחום בין חוץ לתחום אין בהם משום מלאכת שבת כיון שלמקומן חזרו. אבל תחומין משום קנין שביתה הוא והיוצאין חוץ לתחום קנו להן ד"א שם ואינן חוזרין לשביתה הראשונה כאדם וכמו שפירש למעלה.
מעתה נלמוד בא"י שהביא דורון בשבת מחוץ לתחום שאם בא בשביל ישראל אסורין לגמרי והוא הדין בתוך התחום כל שהביאן באיסור שבת אסורין הם ביומן ולערב נמי בכדי שיעשו ואם בשביל א"י תוך התחום מותר לגמרי חוץ לתחום מותרין בכל העיר כר' פפא דאמר אנוסין נינהו ואליבא דר"ג.
וקשה לי ששנינו בתוספ' ששנינו למעלה מה שהביא הא"י מחוץ לתחום לא יזיזם ממקומן במביא בשביל א"י ולא אמרי' מד"א שלה כדקאמ' הרי הן מותרין בכל העיר כר"ג ואם במביא בשביל ישראל אפילו מתוך התחום אסורין הם וליכא למימר דמשום רישא נקט חוץ לתחום דמדאמר לא יזיזם ממקומן משמע דאיסור מקומן גרם ומשום תחומין היא. וי"ל שאינה כהלכה או כר' נחמיה דרישא או דלא כר"ג דמתני'. ועוד י"ל שלא בא תנא דברייתא אלא ללמוד על איסור תחומין בחפצי הא"י וכדתניא לקמן בגמ' בי"ט בא"י שהביא פירות מחוץ לתחום הרי זה לא יזיזם ממקומן וכאן לא בא אלא לומר שיש להם שביתה במקומן כחפצי ישראל וכשתמצא לומר כר"ג כל העיר נמי מקומן הוא.
וכל זו שאמרנו במעש' שבת ע"י א"י, אבל מעשה שבת ע"י ישראל קי"ל כר' יהודה במבשל בשבת בשוגג יאכל למוצאי שבת במזיד לא יאכל עולמית הוא אבל אחרים למוצאי שבת מותרין בין בשוגג בין במזיד ומכאן נלמוד שזו שאמרנו בפ' אין צדין בי"ט א"י שהביא דורון לישראל אם אין מאותו המין במחובר חוץ לתחום אסור דמשום איסור מלאכה נגעו בה דמעשה יו"ט כמעשה שבת הוא וכל בשביל ישראל אסור שהבאה מחוץ לתחום מלאכה היה ויש בה אצל ישראל איסור הילכך כשעשה א"י בשביל ישראל אסור.
ומיהו זה דלאו מלאכה גמורה היא התירו אותי לישראל אחר וכיון דקי"ל חפצי א"י קונין שביתה אין לו אלא עירו והיינו דכרי דמברכת' דלקמן בפרקין ומ"מ משום מעשה י"ט הוא שאלו משום שביתה בד"א שלו יאכל. וי"מ דגזרה גזרו בה משום להבא ואינו מתחוור בטעם הזה שא"כ אף אתה עשיתו מלאכה ובלא אמירה לא"י בשביל ישראל אסור. וזה הענין מספיק על מה שהורו קצת חכמי הדורות בבא מחוץ לתחום בשביל ישראל בי"ט של ר"ה שאסור לאותו ישראל והתירוהו לו למחר ואמרו לפי שאין עליו שום איסור הכנה ולא איסור התלוי בקדושה כדי שנאמר קדושה אחת הן ואני רואה שהוא משום איסור מלאכה וכלהו קדושה אריכתא הניחו עליה. אלא מיהו כיון דחזינא דמקילי למישרי לישראל אחר אפי' בו ביום משא"כ בשאר איסורי שבת וי"ט יש לו מקום למי שרוצה לקבל אף ביום שני של ראש השנה לאותו ישראל.
ובירושלמי מצאתי בכמה מקומות שהבא מחוץ לתחום ביו"ט מותר בד"א שלו כאותה שכתבתי למעלה עשו אותן ככלי שבא מחוץ לתחום משחשיכה שמותר לטלטלו בתוך ד"א. ועוד אמרו בשלהי מס' י"ט גבי הא דתניא פרות שיוצאות חוץ לתחום ובאות ולנות תוך התחום רבי אומר אלו ואלו בייתות הן ואלו הן מדבריות כל שיוצאות ורועות באפר. א"ר זעירא הדא אמרה כל שבא מחוץ לתחום משחשיכה מותר לטלטלו, ר"ש בן ביסנא בשם ר' אחא ובלבד בד"א כהדא דגמלייל זוגא אוקרי' חד סירקא כמהין אתא ושאל לר' מנא וא"ל קבלהון בגו מגריין דיד' ואוכלן בד"א. פי' לא תקבלם מן הא"י בשכונה שלו אלא בשכונה שלך שאתה אוכל שם ושם תאכל אותם בתוך ד"א שלהם, שהרי לדעת ישראל באו ולא עשו לו כל העיר כד"א הן בני ארץ ישראל סבורין שאין בא"י המביא דורון מחוץ לתחום משום איסור מלאכה לפי שההוצאה מותרת בי"ט והליכת תחומין לעצמו הוא מהלך אין בו אלא משום שביתה דכלים דחפצי הא"י קונין שביתה, הילכך בתוך ד"א שלהן מותרין.
וזאת הסברא ודאי אינה כהלכה שהרי יש להם כל העיר כר"ג וכדאמרי' לקמן בדכרי דמברכתא וליכא למימר דבאין בשביל א"י כל העיר כר"ג, אבל בשביל ישראל לא דהא קי"ל כר"פ דפירות אנוסין הן. וכן זו שסבורין דא"י המביא דורן לישראל בי"ט אין בו אלא משום איסור תחומין לא אתית כגמ' דילן דהא דקאמרי' מחוץ לתחום אסור ואסור לאכלו לגמרי משמע ועוד מההוא ליפתא דאתי למחוזא דאסר להו רבא למיזבן שכל העיר להן כד"א הרי ביררנו הענין הזה כהוגן.
ואם כדברי ר' יעקב ז"ל שהוא אומר שאין הבאת הא"י ברה"ר בשביל ישראל אוסרת בשבת משום דלא אהנו מעשיו שהרי הישראל יכול לילך לאכלן במקומו. תבוא שמועתנו כולה כפשוטה ותתפרש כמשמעה פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו אסורין משום העברה ברה"ר שע"י איסור שבת הוא נהנה בהן הא בתוך התחום לעולם מותרין דלא אהנו מעשיו דא"י לפי שהיה הישראל זה יכול לילך שם ולאכלן שאלו ערב שם ישראל זה אף חוץ לתחום כ"מ שיכול להלוך ולאכלן במקומן מותרין וכן משנת פרק שואל אדם א"י שהביא חלילין בשבת מתפרשת כפשטה כן שהביאן חוץ לתחום הא מתוך התחום אין הוצאה והעברה של ד"א ברה"ר אוסרתן דהא יכול ללקחן משם כמו שלקחן מכאן ואע"ג דחלילין במקום הספד בפני המת הוא צריך להן כיון דבמקומן נמי יכול ישראל ליהנות בהן בשבת כמו שהוא נהנה כאן מותר א"ל בשהביאן הא"י לעיר ולא לביתו של ישראל ממש.
ואנחנו לפי שלא מצינו הראשונים מתירין כן פירשנו במקומה בענין אחר והוא נכון ומחוור לענין המשנה דקתני לא יספוד בהן ולא פירש עד כמה לא יספוד אם עולמית או בכדי שיעשו לפיכך נראה שהשיעור שנוי שם אא"כ באו ממקום קרוב כלומר שיהא בשעת הספד כדי שיבא משם ובין תוך התחום ובין חוץ לתחום בכלל הזה. ועוד הוקשה לנו בדבריו א"י שדולה מים לבהמתו בשביל ישראל לא ישקה אחריו ישראל והרי המים הללו כמו שפירש הרב ז"ל ראויים הם לשתייה והוא מותר לשתותן לפי שהיה יכול לשתותן בבור ולא מצינו מותר לו ואסר לבהמתו. ואע"פ שיכול הרב ז"ל לומר אסרוהו לבהמתו שלא יהנה במלאכת שבת ובשתיה שלו אינו נהנה בה אינם דברים נכונים.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |