רמב"ן/מכות/ח/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הא דתנן הזורק את האבן לחצרו והרג אם יש רשות ליכנם שם גולה. קשי' לן והא אמרינן בפרק המניח את הכד הנכנס לחנות של נגר שלא ברשו' ונתזה בקעת וטפחה לו על פניו ומת פטור. ואם נכנס ברשו' חייב מאי חייב א"ר יוסי בר חנינא חייב בד' דברים ופטור מגלות משום דה"ל כשוגג קרוב למזיד וי"ל מתני' דקתני אם יש רשות ליכנס לשם כגון שהיתה לו דרך שם והוא נכנס תדיר בכל עת ואינו יודע באיזו שעה נכנס אבל התם כיון שנתן לו רשות ליכנס עכשיו ונכנס היה לו לשמור את עצמו וה"ל שוגג קרוב למזיד והא דאקשינן הכא בגמ' לרשות הרבים והרג מזיד הוא לאו דוקא אלא שוגג קרוב למזיד הוא ופטור אליבא דר' יוסי בר חנינא התם בפרק המניח את הכד מותבינן לה לר"י בר חנינא הכי והא הכא שוגג קרוב למזיד הוא וכי האי גונא איכא בתלמוד קושי' סתמא אליבא דחד כי ההיא דבריש פ' האשה שנתארמלה ולימ' רוב נשים בתולות נשאות דפרכי' למ"ד הולכין בממון אחר הרוב:
מצא פרט למצוי. איכא דקשיא ליה דהכא אסיקנ' דמצא פרט למצוי ובפ' ואלו הן הנחנקין קס"ד למימר כי ימצא איש גונב פרט למצוי ואיפרך התם אלמא לא דרשי' פרט למצוי. ואיכא דבעי למימר שאני כי ימצא מומצא ולאו מילתא היא אלא שמעתין ליכא לאקשויי דהא לא דריש ומצא אלא משום והשיגה ידו דהוא עניינא דקרא ומיהא היכא דענייניה דקרא לא משתמע למדרש ביה כלום ליכא מיניה ראיה אי דרשי' אי לא.
[אלא] הא קשיא, דאמרי' בפרק עגלה ערופה היתה עיר הסמוכה לכפר לא היו מודדין מ"ט דכתיב כי ימצא חלל פרט למצוי למה דרשי' הכי. ואיכא למימר הכא כתיב כי ימצא ובעית למדרש פרט למצוי בידו כגון דרדקי דבי רב ולא דרשי' כי הך דרשא דהא כי כתיב כי ימצא לאו אבידו קאי אלא אגונב וכן נמי בכי ימצא איש שוכב עם אשה וגו' ליכא למימר פרט לנמצא עומד ומתיחד עמהן כגון של בית פלוני דכי כתיב ימצא אשוכב כתיב. וכבר אמרי' בשמעתי' דלא דרשינן הך דרשא אא"כ הוא מענייניה דקרא ואי לאו הכי לא והתם לאו מענייני' דקרא הוא ולא מפשטי' אבל התם כתיב כי ימצא חלל פרט לנמצא חלל כל היום כגון עיר הסמוכה לספר. ועוד דהתם מענייניה דקרא מפורש הא דכתיב לא נודע מי הכהו והרי כאן חזק' שגוי' הכוהו ואין מודדין אע"פ שאינו ידוע בודאי כעין ידוע הוא וממעט מכי ימצא:
הא דתנן יצא אב המכה את בנו. קשה לי טעמא משום דמצוה הא לאו הכי גלי והא שוגג קרוב למזיד הוא כדמקשי' בפ' המניח את הכד גבי הוסיפו לו אחת יתירה. ואיכא למימר שאני התם כיון דלא ה"ל לממחייה לו טפי מזיד הוא בהכאה להזיקו ה"ל לאסוקי אדעתיה ולמרמא אנפשיה דמיית בחדא. אבל הכא כיון דברשות הוא מכה אותו לא ה"ל לאסוקי אדעתיה דודאי כשמכה אותו ליסרו שוגג הוא במיתתו ושליח משמע דלאו משום מצוה פטור אלא משום שכיון שאמדוהו אנוס הוא. ואע"ג דקתני לי' בהדי הנך לא דמו להו תדע דהא אמרי' בגמרא התם אע"ג דגמיר מצוה קא עביד ככתוב ייסר בנך ולא מקשי' משליח ב"ד דאלו לא עבר לאו מצוה ונימא דהשתא נמי לאו מצוה א"נ איכא למימר שליח ב"ד כיון שעבר מצוה הוא להכותו שהרי מצות עשה מפורש בתורה והכהו אבל התם לא אמרה תורה הכה ולא (חבוט) [חטוב] ואי משום מצות (החובה) [חטיבה] אין זו מצוה:
הא דמקשינן אמתני' יצא האב המכה את בנו. ומפרקי' דגמיר כו'. משום דלא ס"ד לאוקומ' למתני' בשהרג שלא מדעת הכאה כגון שהיה יורד בסולם ונפל עליו והרגו דא"כ פשיטא מ"ש אב מאחר אלא ודאי במכה ואמאי והא אמרת יצא האב המכה ודמקשי' נמי והא אמרת אע"ג דגמיר מצו' קא עביד משום דקרא אמרי' יסר בנך ויניחך דאי מפירוקא דרבא הא הדר ביה:
ה"ג כיון דאם מצא חבוט אינו חובט לאו מצוה ה"נ לאו מצוה. ופרש"י ז"ל השתא נמי כי לא מצא חבוט אין חבטה מצוה וא"כ הל"ל דאם מצא חבוט לאו מצוה השתא נמי לאו מצוה או (שאמר) [שיאמר] כיון דאם מצא חבוט אינו חבוט לאו מצוה ותו לא שאין הלשון הזה נופל על הפירוש הזה אלא ה"ק כיון שאם מצא חבוט א"כ חבטה אינה מצוה ה"נ גלות בדבר שאינו של עתיקי וה"נ מפרשי' לקמן גבי חריש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |