רמב"ן/חולין/מ/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רמב"ן חולין מ ב

[א"ה מאי איריא חטאת לישמעיה זבח]. אינה שלו ולא מצי אסר מעשה זוטא דאלו שלמים אסר במעשה זוטא אלא לרב הונא קשיא דמדנקט חטאת ש"מ טעמיה דתנא משום דדבר שאינו שלו לא מצי אסר.
ובתוספות השיבו דאפילו שלמים דבר שאינו שלו הוא ולא מצי אסר לה כדאמרי' בפ"ב דזבחים בשלמא רובע ונרבע משכחת לה שרבען ואח"כ הקדישן אלא מוקצה ונעבד הא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ומוקי לה בקדשים קלים ואליבא דר"י הגלילי וי"ל מדלא אשמעינן זבח ש"מ בזבח נאסר הוא בכל דהו וש"מ דר' יוסי הגלילי היא ע"כ.
ובעיקר נוסחא גרסינן דאפי' עולה נמי. והכי נמי משמע לקמן דמקשינן לרב עמרם ורב נחמן ואוקימנא בחטאת העוף ואע"ג דלדידהו לא מצי למתני זבח אלא עולה הו"ל למיתני וה"פ אי אמרת בשלמא רב הונא סי' אחד דוקא קאמר משום הכי תנא חטאת דהיינו חטאת העוף שהכשרו בסי' אחד כדאמרן אלא אי אמרת רב הונא מעשה כל דהו קאמר ובאומר בגמר זביחה הוא עובדה לישמעינן עולה ואוקים בשהיה חצי קנה פגום דכולהו בהדי הדדי אתיין.
ומיהו עיקר פרכא לא מחוורא, מאי אהניא ליה לתנא למינקט עולה טפי מחטאת בשלמא זבח משום דהו"ל סתם דכולן משמע א"נ הו"ל למינקט השוחט קדשים אלא אעולה מאי פירכא וי"ל כי היכי דלא נטעי בחטאת העוף הו"ל למינקט עולה.
ורש"י ז"ל פי' משום דלעולה שכיחא, ולא מחוור.
אלא י"ל דה"ק אפי' עולה נמי כך דינה הלכך הו"ל למיתני סתם השוחט בשבת לעו"ג בחוץ כדקתני בכל דוכתא השוחט בחוץ והמעלה בחוץ ולמה ליה ליחודי חטאת וללשון התוס' י"ל דהא דפרכינן לרב עמרם ור"ן ואוקי' בחטא' העוף משום דלדידהו נמי ניחא לן לאוקמה באוקמת' בחטא' העוף דלא תתוקם כר' יוסי הגלילי מדלא קתני זבח.

והא דאמר רב ספרא אי לאו דאמר רב הונא סי' א' מחטאת לא הויא תיובתיה. פירש"י ז"ל מריש כי הוה ס"ד דבבהמה קאי דמאי מעשה מעשה רבה והיינו שחי' ב' סי' והשתא דאמר איהו סי' א' גלי לן דלא בעי' מעשה רבה ומותבינן עלה חטאת דליכ' למימר סי' א' דוקא ו) דעולא או מעשה רבה דב' סי' או מעשה דכל דהו קאמר כדפרכינן לעיל, וכן עיקר.
ויש לפרש דרב פפא לית ליה מאי דמקשה בגמ' מכדי רב הונא כמאן אמרה לשמעתיה כעול' עולא מעשה כל דהו קאמר וחטאת לא הויא תיובתיה מעיקרא כלל קאמר אבל לתרוציה דרב' דאוקמה בחטאת העוף השתא נמי לא הוי' תיובתיה ולא צריך לאוקומה בחצי קנה פגום, ומיהו רב פפא גופיה אוקמה בחצי קנה פגום דבמעשה כל דהו קאמר.
ויש נוסחאות דגרסי אמר רבא אי לאו דאמר רב הונא סי' א' וכו' ואמר רבא אי לאו דא"ר הונא בהמת חבירו וכו' ולא הוי' תיובת' מעיקרא קאמר.
ומשמע דלרב פפא למאי דאמרינן השתא לא קשי' ליה מאי דמקשינן לישמעינן עולה דאחד מן הדברים שאינן שלו רצה לשנות וה"ה לעולה ולאפוקי שלמים והא דפרכי' פשיטא לומר דאי אמר בהמתו ודאי מבהמת חברו לא פרכינן עליה ומיהו מתנית' גופה לא פשיט' אמאי נקט חטאת אלא דהא פרכא דפרכינן לישמעינן עולה לית ליה לרב פפא דהא למאי דס"ד מעיקרא קאמר דחטאת לא הוי תיובתיה אמאי חייב עליה ג' חטאות כדמותבי מעיקרא אבל למאי דס"ד השת' דוק' חטאת קתני והיינו פרכין דפרכי' בסמוך לרבנן דאמרי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו דגמ' לית ליה דרב פפא דקא מקשה טעמ' דחטאת וכו'.

ומאי דאמרינן כיון דקני ליה לכפרה כדידיה דמי'. ה"ה לעולה דהא מחייב בה ומקופיא מכפרה דאי לאו הכי דילמא חטאת בהמה קתני וקמ"ל דלאו כדידי' דמי וכ"ש עולה ז) אלא תרווייהו לכפרה דידיה ולחובתו אתיין.

והא דאמרי ר"ן ורב עמרם ורב יצחק אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. פר"ח ז"ל אלא במעשה גדול כגון חתיכת ב' סי' וכיוצא בו ולדבריו אדרב הונא קיימי קאמר איהו אסרה בסי' א' וקאמרי אינהו אין אדם אוסר דבר שאינו שלו בכך.
ורש"י ז"ל השיב מדקא מקשה עלה ממנסך דהוא מעשה גמור וי"א כיון שהוא היזק שאינו ניכר לאו מעשה גמור הוא ובמס' ע"ג גבי כלים דאחז איכא למ"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אע"פ שהי' מעשה גמור שנשתמשו בהם כמה ימים לע"ג אלא י"ל התם נמי כיון דלא עביד בהו אלא שמוש בעלמא כל דהו חשוב שאין תשמיש ניכר בהם ואין חסרון בו כלום.

< עמוד קודם · עמוד הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.