רמב"ן/חגיגה/כב/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף גליוני הש"ס |
אמר רב פפא כמאן כו' מעם הארץ כמאן כר' יוסי. פרש"י ז"ל נראה ונכון לפי הסוגיא דלא הוו מקבלין מינייהו מן דינא דסתמא חשידי לן אלא משום דרבי יוסי חייש לאיבה ורבנן לא חיישי לאיבה והיינו דתניא בפר' ואלו עוברין ששה דברים נאמרו בעם הארץ לא היו מוסרין לו עדות ולא היו מקבלין ממנו עדות ופי' לא היו מקבלין ממנו עדו' כלומר שב"ד היו דוחין אותן אבל לפוסלן ממש לא מיפסל אלא בדליתיה בדרך ארץ כדאיתא בקידושין.
אבל הריא"ף ז"ל כתב שם דההוא עם הארץ דהתם לאו כעם הארץ דהכא דאלו (התם) ליתיה במקרא ובמשנה אכל בדרך ארץ ובמצות איתיה ולא חשד אחד מכל אנפי דפסלותא אבל ההוא דהתם דחשיד קשיא לן אי חשיד אפי' חכם נמי ועוד מדקאמרינן הכא כמאן כרבי יוסי דחייש לאיבה ש"מ פליגי רבנן עליה. ואיכא למימר אע"ג דאמרינן כרבי יוסי לא פליגי רבנן עליה דלא אשכחן מאן דפליג אמתני' דקתני נאמנין על טהרת יין ושמן ולא אשכחן תנא דפריש בה טעמא אחרינא והא דאמר רב פפא כמאן מקבלינן סהדותא מינייהו לאו משום דשעמינן תנא דאמר לא מקבלינן אלא משום דבסתם לא פקיעי ולא דייקי משום איבה מקבלינן מינייהו כרבי יוסי וה"ה לרבנן וכיוצא בזה בתלמוד הרבה ועם הארץ דהתם ליתיה לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ ובסתמא קאמר דחשיד ובוודאי דהכי דייקא מילתא דהכא בסתם עם הארץ דאיתיה בדרך ארץ והתם כולה שמעתא בעם הארץ דליתי' אפילו בדרך ארץ.
ואי קשיא ההיא דאתמר בקידושין, שכל שאינו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ אינו מן הישוב, ואמר רבי יוחנן והוא פסול לעדות. ההוא אתא לאשמועינן דאפי' בדיעבד הוא פסול שלא תאמר לכתחלה אין מקבלין ממנו עדות הא אם קבלו עדותו עדות קמ"ל לרבי יוחנן דהוא פסול ממש לעדות ואפילו בדיעבד ומהך ברייתא אמרה רש"י לשמעתין מה שכתב רבינו ז"ל, ועוד שהוא חשוד על העריות כדאמר ר"א עם הארץ מותר לנותרו ביום הכפורים כגון שהיה רץ אחר הזכר כו' לא בא לומר שהיה רודף ממש שאם כן אפי' חכם נמי אנא לומר שעם הארץ סתמו היה מותר לנחרו ביום הכפורים כשהוא הולך בדרך אנו חושבים אותו כאלו הוא רץ אחר הזכור שהוא חשוד על כך וכל מקום שהוא הולך לעבור על כל עבירות שבתורה הוא הולך. ובודאי שהדבר גוזמא ולא להתיר שפיכות דמים אמרו ולא עוד אלא שההורגו נהרג עליו אלא מתוך שנאה שהיו שונאין תלמידי חכמים את עמי הארץ שאינן במקרא ובמשנה ולא בדרך ארץ היו מגזימין בכך כדאמרי' עלה נמי עם הארץ מותר לקורעו כדג א"ר יצחק ומגבו ואין בין שפיכות דמים בסייף ובחנק לקריעתו כדג ומגבו נ"מ כלום אלא גוזמא.
ושמעינן מינה לפירוש הרי"ף ז"ל דעם הארץ דליתיה במקרא ובמשנה אע"ג דאיתי' בדרך ארץ לא היו מקבלין מיניה סהדותא אלא משום איבה הילכך לא היו מוסרין לו עדות לכתחלה כלל והא דקתני בההוא עם הארץ דהתם לא היו מוסרין לו עדות משום שארא קתני לה אבל למסור לכתחלה אפילו בעם הארץ דלא חשיד לא היו מוסרין ואף בקבלת עדותן היו מחמיצין את הדבר שצריך כעין דרישה וחקירה לפי שכל מעשיהם היו בקלקול ולא בשורת הדין.
שוב מצאתי בתשובה לרב שרירא גאון ז"ל שהוא ממש ברודף אחר הזכור כלומר אוי לו לעם הארץ שפעמים שהיה גורם לו מיתה כמו שיזדמן אפילו ביום הכפורים שחל להיות בשבת וטפשותו גרמה לו. וכן מה שאמרו אסור לאכול בשר כלומר אוי לו שפעמים שיש לו בהמות ועופות והוא אסור בהן כשאין לו מי שישחוט ויבדוק וינקר אבל בשר דגים לא אמר דלית בהו שחיטה וכ"כ הרב רבי יהודה אלברצילוני ז"ל. ואפשר שלזה נתכוון דברי רבינו בעל הלכות ז"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |