רמב"ן/הקדמה לפירוש התורה
בשם האל הגדול והנורא, אתחיל לכתוב חדושים בפירוש התורה. באימה ביראה, ברתת בזיע במורא. מתפלל ומתודה בלב נדכה ונפש שבורה, שואל סליחה מבקש מחילה וכפרה, בקידה בבריכה בהשתחויה עד שיתפקקו כל חליות שבשדרה.
ונפשי יודעת מאד ידיעה ברורה, שאין ביצת הנמלה כנגד הגלגל העליון צעירה, כאשר חכמתי קטנה ודעתי קצרה, כנגד סתרי תורה, הצפונים בביתה הטמונים בחדרה, כי כל יקר וכל פלא כל סוד עמוק וכל חכמה מפוארה, כמוס עמה חתום באוצרה, ברמז בדבור בכתיבה ובאמירה. כאשר אמר הנביא המפואר בלבוש מלכות והעטרה, משיח אלהי יעקב ונעים הזמירה, לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד, ונאמר פלאות עדותך על כן נצרתם נפשי.
אבל מה אעשה ונפשי חשקה בתורה, והיא בלבי כאש אוכלת בוערה, בכליותי עצורה, לצאת בעקבי הראשונים אריות שבחבורה, גאוני הדורות בעלי גבורה, להכנס עמם בעובי הקורה, לכתוב בהם פשטים בכתובים ומדרשים במצות ואגדה ערוכה בכל ושמורה.
ואשים למאור פני נרות המנורה, הטהורה, פירושי רבינו שלמה עטרת צבי וצפירת תפארה, מוכתר בנימוס' במקרא, במשנה ובגמרא, לו משפט הבכורה, בדבריו אהגה באהבתם אשגה ועמהם יהיה לנו משא ומתן דרישה וחקירה, בפשטיו ומדרשיו וכל אגדה בצורה, אשר בפירושיו זכורה. ועם רבי אברהם בן עזרא, תהיה לנו תוכחת מגולה ואהב' מסותרה.
והאל אשר ממנו לבדו אירא, יצילני מיום עברה, יחשכני משגיאות ומכל חטא ועבירה, וידריכני בדרך ישרה, ויפתח לנו שערי אורה, ויזכנו ליום הבשורה. כדכתיב מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלך אלהיך, צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה, צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת, צדק עדותיך לעולם הבינני ואחיה.