רמב"ן/בבא מציעא/קח/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רמב"ן
רשב"א
שיטה מקובצת
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
רש"ש
גליוני הש"ס
אילת השחר
שיח השדה

שינון הדף בר"ת


רמב"ן TriangleArrow-Left.png בבא מציעא TriangleArrow-Left.png קח TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


מכר כל נכסיו לאחד לית בה משום דינא דב"מ. ואפי' אמר אנא זבינא לכולהו לא כל כמיניה:

שמותי ודאי משמתינן ליה. שמעי' מיהא כל היכא דלא קביל עליה אע"ג דאתי ליה אונסא לא מחייב בה עד דמקבל עליה, הראב"ד ז"ל:

משכנתא לית בה משום דינא דבר מצרא. פי' אם מכרוהו בעלים למלוה שהיתה ממושכנת בידו ונקיטינן דאיהו נמי לא מצי לעכב אמרי ארעא מלמזבן לכל מאן דבעי וכן בעלים הראשונים ואין צריך לומר שאם היתה שדה ממושכנת בידו שאינו יכול לעכב על בן המצר שלו מלמכרו [לשדה שלו] לכל מי שירצה וכן אין בן המצר יכול לעכב מחתלה שלא ימשכנה לאחר דא"ל השני נוח לי ואתה קשה ממנו ואיהו מיקל בזוזי טפי מינך ומאן דלא סבר הכי לית סבר בדינא דב"מ כלום דהאי דינא דב"מ לאו למוכר חייבוהו רבנן אלא ללוקח והלואה מוכר הוא דשייך בה ואי איכא פסידא ורוחא עליה רמיא וא"נ דעתיה לשקועה ואיערומי קא מערים עליה משום דינא דבר מצרא כיון דליכא למיקם עלה דמילתא לית בה משום דינא דב"מ ולאו משום ועשית הישר והטוב הוא שיהו מזקיקים אותן לחרם ולשמתא ומכאן אני אומר שהמוכר שדהו באלף זוז וזקפן עליו במלוה לית בה משום דינא דב"מ אלא א"כ רוצה לפרוע אותן מיד, ודבר ברור הוא:

ולשותפי. פירשו הגאונים ז"ל שותפי דעסקא ולאו בני חד מצרא ואפ"ה לית בה משום דינא דבר מצרא:

איתתא יתמי ושותפי ושכני העיר ושכני השדה. לית בה משום דינא דבר מצרא שכן ות"ח לית בה משום דינא ' דבר מצרא קרוב ות"ח לית בה משום דינא דבר מצרא [איבעיא להו] שכן וקרוב [מאי] ואין זו גרסת הגאונים וגרסת רבי' ז"ל וכבר מפורש בהלכותיו:

הני ציירי והני שרו לית בה משום דינא דבר מצרא. כתב הרב יהודה אלברגלוני ז"ל תשובה לגאון כ"ש אם שתק בר מצרא אחר שידע כי קנה הלוקח ולא תבע בזמן קרוב כמו יומו או קרוב לו בוטל דינו וכן הר' משה ז"ל כתב שאפי' ראה אותו בונה וסותר כל שהוא ומשתמש ולא מיתה הרי זה מחל ואין צריך קנין אלא באומר לו קודם מעשה זיל זבון.

ומסתברא דלוקח לא מקבל עליה אחריות לבר מצרא דלאו ועשית הישר והטוב הוא שיהא מפסיד בו ואע"ג דמוכר קביל עליה לדידיה אחריות דילמא לא הוו ליה נכסי למוכר והדר עליה וליתיה אלא כדין שליח ואחריותיה דבר מצרא אמוכר ותמהני על הר"מ הספרדי ז"ל שאמר אחריותו על הלוקח והוא עצמו נתן עיקר גדול בדינין הללו שאינו אלא כדין שליח של בן המצר:


< עמוד קודם · עמוד הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון