רמב"ן/בבא בתרא/קמא/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא > צור דיון על דף זה מפרשי הדף גליוני הש"סאילת השחר שיח השדה |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הא דאקשינן והא זכר ונקבה לא קאמר ומפרקינן דאמר נמי אם זכר ונקבה יטול מנה. משמע דאפי' אמר אם זכר מנה ואם נקבה מנה וילדה זכר ונקבה אין לו כלוםולא דמיא למתני' דהתם דעתו של אדם קרובה אצל בנו ובתו ומשום הרווחא הוא הילכך בין באחד בין בתאומי' נוטלין כפי מה שרצה לחלק להם מנכסיו אבל במבשרני שמא אינו כמבשר בעיניו בתאומים דלא ניחא ליה אי משום צער' דאיתתיה אי משום שאינן בני קיימא כל כך אי משום דלא אפשר ליה בספוקייהו.
והא דאקשינן לקמן ולימא ליה במבשרני, בדין הוא דמצי למימר ליה דמבשרני לא הוי דינא הכי דקתני הזכר נוטל מנה והנקבה נוטלת אלא דלא פשיטא ליה האי דינא כולי האי ועדיפ' מינה אהדר וכן היה יכול לומר אי הכי נוטלת נוטל מיבעי ליה הזכר נוטל וכו' בשביל הזכר נוטל מיבעי אלא דעדיפא מינה אמר ותמהני אמאי קתני אין לו אלא מנה וכי תעלה על דעתך שתתן לו יותר ממה שפי' הנותן ושמא היינו אומרים כיון שאמר אם זכר מנה ואם נקבה מנה ואם זכר ונקבה מנה כך היה דעתו אם זכר אם נקבה מנה בשביל כל אחד קמ"ל.
ואקשינן אלא למעוטי מאי, כלו' למה פרט הוא כן לימא יטול מנה סתם, זה כתבתי לפי משמעות הגמ' כפשטה. אבל בתוספתא (ה"ג) מצאתי כך: האומר המבשרני אם ילדה אשתי זכר נוטל מאתים אם נקבה נוטל מנה ילדה זכר נוטל מאתים נקבה נוטל מנה ילדה זכר ונקבה אין לו אלא מנה.
ובירושלמי (ה"ב) תני, האומר המבשרני אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר יטול מנה אם נקבה יטול מאתים ילדה נקבה יטול מאתים אם זכר מנה ואם נקבה מאתי' ילדה זכר ונקבה אין לו אלא מנה בטלה צרת הנקבה את שמחת הזכר פי' ואע"פ שהוא היה נותן יותר בבשורת הנקבה בתאומה לא ניחא ליה מכל מקום ענין התוס' והירושלמי לדבר אחר נתכוונו שיהא המבשר בשניהם נוטל בפחות שבהם לפיכך יש לנו לפ' זו שבגמ' הכי והא זכר ונקבה לא קאמר אפי' באחד מדלא קתני בריית' המבשרני אם זכר מנה ואם נקבה מנה אלא האומר אם זכר יטול מנה ולא אמר יותר ילדה זכר וכן אם אמר נקבה וכיון שלא אמר אלא על א' י"ל שהא' קשה עליו ביותר ואין עליו לתת לו בשור' ומפרקינ' דאמר שניהם וה"ה לאחד א', ואין פי' זה נכון.
הא דאקשינן ולימ' ליה ר"מ היא. לאו משום דרב הונא לא ס"ל כותי', דהא ביבמות (צ"ג א') ובמציעא (ס"ו ב') אמר כותיה, אלא קושיא היאך אמר איני יודע, והרי ר"מ היא.
ודאמרינן ולימא ליה ר' יוחנן ב"ב היא דאמר. פי' לוקמ' לדידיה בלשון מתנה ולמתני' בלשון ירוש' ור' יוחנן ב"ב היא דאמר כירושה דאוריית' היא וכי היכי דעובר יורש אפי' נולד לאחר מיתת אביו ה"נ ירית ירושה הבאה לו מחמת מתנת מורישיו.
ומהדרי' אימר דשמעי' ליה לדבר שהוא בא לעולם אבל לדבר שאינו לעולם. כיון דעכשיו אין לו קנין ואפי' בירוש' דממילא שהרי אינו קונ' אלא לכשיבא לעולם לאחר מיתת מורישו בירושה שניתן לו אינו קונ' כלל דהא מעכשיו אין לו קנין.
ואקשינן ולימא ר' יוחנן ב"ב היא וסבר לה כר' יוסי, דאמר עכשיו נמי הוא יורש ירושה דממילא ולר' יוחנן ב"ב אף ירוש' הבאה מחמת עצמו שהרי דינן שוה.
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
