רמב"ן/בבא בתרא/פג/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבנו גרשום
רשב"ם
תוספות
רמב"ן
רשב"א
שיטה מקובצת
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
אילת השחר

שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


רמב"ן TriangleArrow-Left.png בבא בתרא TriangleArrow-Left.png פג TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


אמר רב חסדא מכר לו שוה חמש בשש וכו'. קשיא להו לרבנן ז"ל והא קיימא לן (ב"מ נ,ב) שתות קנה ומחזיר אונאה והיכי יכול לחזור וכתב גאון ז"ל דהאי דינא לענין קבולי מי שפרע ובלא משך ומי שנתאונה יכול לחזור בו ולא יקבל מי שפרע שאין לעמוד בדיבוריו אחר שנתאונה וסמך מצאו לדבריו מדברי הירושלמי דגרסי התם מכר לו שוה חמש בשש ולא הספיק לישא וליתן עד שהוקר ונעשה משבע ר' יעקב בר אידי בשם ר' יוחנן כשם שבטל מקח מאצל זה כך בטל מאצל זה והטעם מפני שיכול לומר לו אין אדם עשוי לעמוד בדבורו במקום אונאה.

ורבינו הגדול ז"ל דחה זה הפי', ובאמת שאינו נכון, דהא מייתו ראיה ממשנתנו ומתניתין בטול מקח הוא ובשמשך ובא לומר שאינו יכול לחזור בו אלא מי שנתאונה אבל בדרב חסדא תרוייהו לא מצי הדרי בהו כשם שלא היו יכולין לחזו' בהם אם משכו וא"ת דהא פשיט' לי' לרב חסד' שהאח' חוזר ובא לאשמועי' שהשני אינו יכול לחזור בו שלא תאמר מאחר שלא משך חזרו שניהם מנא ליה הא ממתני' דילמא בדרב חסדא תרוייהו הדרי שאין לעמוד בדבור של אונאה אבל מאח' שמשכו אין המאנה יכול לחזור בו שהרי נתקיים המקח ועוד כי דחו לה לקמן הוה ליה למימר האי טעמא ולא לימא משום דרע רע יאמר הקונה ועוד דמכ' לו סתם דקאמ' ר' חסדא לא משמע הכי ואילו לא היה דינא אלא במעות היה לו לפרש. ועוד אפרש שאין זה טעם הירוש'.

ורבינו יצחק אלפסי ז"ל פי' לדרב חסדא כמ"ד מי שהוטל עליו ידו על העליונה רצה אומר לו או תן לי מה שאונתני והקשו עליו אי הכי מתני' היא דקתני מי שהוטלה עליו אונאה ידו על העליונה במציעא ועוד קשה הא דאמרי' ודילמא דרב חסדא תרוייהו מצי הדרי בהו והא ליכא למ"ד בשתות שניהם חוזרין והרב ר' שמואל ז"ל אף הוא פירשה כן ואמר דהא קא משמע לן אע"פ שהוקרו יתר משתות אין המאנה יכול לחזור בו שלא תאמר מאחר שיש שם אונאה והיה יכול המתאנה לחזו' בו לא נתקיים המקח לגמרי וכשהוקרו או הוזלו ברשות הלה הוקרו והוזלו ושניהם יכולים לחזור בהן קמ"ל, וכמדומה שזה פירושו שפר"ח ז"ל.

ואע"פ אינו מחוור, דמנא ליה ממתני' דבשהוקרו אינו חוזר ומה שאמר מתניתין בהכי עסקינן דאי לא מאי קמ"ל טובא שאפילו במקח טעות כגון זה אין שניהם חוזרין ועוד שאין הטעם נכון דכל יוקרא וזילא דבת' משיכה לענין חוזרין לאו כלום הוא וא"ת מאי קמל"ן אפשר דאי לאו דרב חסדא הוה אמינא הא דתנן מי שהוטל עליו ידו על העליונה לומר שאם רצה אומר תן לי מעותי וחייב הלה ליתן בעל כרחו ואע"פ שאו' אחזיר הונאה לא כל הימנו ואם רצה אומר תן לי אונאתי ומחייבינן אותו ליתן לו אונאתו אבל אם אמר הלה יחזיר לי מקחי או ישתוק ויקבל עליו אונאתו שאיני מחוי' לו כלו' שומעין לו וידו על העליונה בשתי מדות אלו אבל לא שיאמר על כרחו יתקיים המקח יחזי' לי אונאתו ולפי זה היה דין בטול מקח שיחזרו שניהן אפי' המאנה ואע"פ שהמתאנה שותק ואינו תובע ממנו כלום ובא עכשיו רב חסדא ללמד שהלוקח יכול לחזור בו ולבטל המקח לגמרי על כרחו של מוכר ולא המוכר כלל ואפי' אם הלה תובע אונאתו ממנו על כרחו יקנה הלה ויחזיר לו אונאתו שדינו כאלו לא נתאונה ומשום דאמר אי לאו אניתן וכו'. והאי דנקט הוקרו לאו לרבותא כלל דהא לית ליה הכי ממתני' אלא אורחא דמילתא נקט שאין מאנה חוזר אלא בשהוקרו ותנא חונא לוקח יכול לחזור בו ולא מוכ' אע"פ שהוא בטול מקח ושניהם חוזרין לא נתנו חכמים רשות למאנה לחזור משום דא"ל אי לאו דאוניתן כלומר שלא יהא חוטא נשכר ומינה אף בשתות שהדין הוא שיתקיים המקח ביניהם לא נתנו חכמים רשות למאנה לחזור ואע"פ שתובע המתאנה אונאתו הרי כמי שהתנ' לו מתחלה כל שוי' שלא יהא חוטא נשכר ומיהו במתני' ודאי אם תובע המתאונ' אונאתו שניהם יכולין לחזו' בהן שהוא בטול מקח ובבטול מקח שניהם חוזרין אבל מ"מ ראיה היא לדרב חסדא שמאח' שבבטול מקח שדינן לחזור אין הרשות ביד המתאונה אף בשתות כן ויתר מכאן שאפילו תובע המתאונה אונאתו אין המתאנה יכול לחזור בו כמו שפירשתי ועוד שאם אי אתה אומר כן נמצאת שתות ויתר משתות שוין במדה זו בששניהם יכולין לחזור בהן אם הלה תובע אונאתו ואינן יכולין לחזור בהן בשותק והדבר ידוע והוזכר כמה פעמים בתלמוד שאין דינן שוה אלא שתות אונאה יתר משתות בטול מקח לדברי הכל. זה נראה לי לקיים בהן דברי רבינו הגדול ז"ל, ופירושו נכון.

ושמעתי פי' אחר, דרב חסדא כרבי נתן דאמר קנה ומחזיר אונאה וקמ"ל שהמתאונה יכול לחזור ולתבוע אונאתו ולא המאנה אלא על כרחו יחזיר האונאה ותנא תונא דכיון דבטל מקח אין המאנה חוזר הכי נמי בשתות שדינו שקנה אין רשות ביד המאונה לחזור כלל ואפי' תובעו אונאתו וזה שאמר רב חסדא יכול לחזור לאו חזרת מקח היא אלא אף חזרת ממון כלומר שאומר לו תן לי אונאתי ואם רצה אומר אם לא תרצה להחזיר אונאתו הילך מקחך ועוד מפני שיש אומר שוה חמש בשש בטול מקח בא הלשון כולל לדברי הכל אם בטול מקח בטול מקח ואם הונאה הונאה ושוה שש בחמש דסיפא אגב רישא נקט לה ולאו דוקא וא"ת מאי קמ"ל היינו דר' נתן איצטריך סלק' דעתך אמינא קנה ומחזיר לו זה האונאה אם רצה לקיים מקחו אבל אם רצה לבטל יבטל לגמרי או ישתוק קמ"ל זה הדרך אמר לי מורי נ"ר כי היכי דתיקום דרב חסדא כהלכתא או שבאו דברי רב חסדא סתומים יכול לחזור בו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ולא הקפיד אם קנה ומחזיר ויכול לחזור לתבוע אונאה או שידו על העליונה ויכול לחזור לגמרי אלא מי שנתאונה יכול לתבוע ולא המתאנה קמ"ל בלחוד.

והוי יודע שאין פירושין הללו חולקין בדינן, אלא כולם מודים שדין המאנה שלא לחזור בשום ענין אלא כמי שאין שם אונאה הוא ואין חלוק בין משך ללא משך האי לענין שפרע והאי לענין קנין גמור.

והילך הירושלמי (ב"מ ד,ג) מי שנתלו בו לחלק ביניהם מכר שוה חמש בשש ולא הספי' לישא וליתן עד שהוקרו ונעשו בשבע ר' יעקב בר אידי ר' אבהו בשם ר' יוחנן כשם שבטל המקח מאצל זה כך בטל המקח מאצל זה תמן תנינן ד' מדות (מדו') במוכרים מכר לו חטים יפות ונעשו רעות הלוקח יכול לחזור בו רעות ונמצאו יפות מוכר יכול לחזור בו הא לוקח אינו יכול לחזור בו א"ר יוסי ברבי בון זותיה כהן תנייה דהני כל הנושא ונותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע, ע"כ.

וכך פירושו: דקסבר ר' יעקב שתות מקח שנינו ושוה חמש בשש בטל מקח הוא וכשם שזה חוזר זה חוזר והקשו עליו ממשנתנו שהוא בטול מקח ואעפ"כ מאנה אינו חוזר ופריק הא דאמר רבי יוחנן שניהם חוזרין בשלא משכו ומשום דסבירא ליה הנושא והנותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע והוא הדין נמי להיכא שלא הוקרו ולא נתאונה אחד מהן אלא אורחא דמילתא נקט שאין אדם עשוי לחזור בו אלא א"כ היתה שם אונאה מתחלה ועוד שיש בו משום מחוסרי אמנה אבל עכשיו אין שם חסרון אמנה שלא כיון מתחלה בדעת גמורה לכך כדאמרי' התם נמצאת למד שאם נתן מעות דינן כדין משיכה לענין מי שפרע, ומי שפרע שכר טוב לעוסקים בתורתו לשמה יזכנו להמנו' עמהם.


< עמוד קודם · עמוד הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון