רמב"ן/בבא בתרא/לו/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבנו גרשום
רשב"ם
תוספות
רמב"ן
רשב"א
מהרש"ל
חתם סופר
רש"ש
גליוני הש"ס
אילת השחר

שינון הדף בר"ת


רמב"ן TriangleArrow-Left.png בבא בתרא TriangleArrow-Left.png לו TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


הכי גרסינן וכן כל הגאונים ז"ל גורסין: אכלה ערלה הרי זו חזקה. ובמסכת כתובות הכי איתא, ואמרינן עלה התם עבד רב יהודה עובדא בחבילי זמורות רב יהודה לטעמי' דאמר אכלה ערלה הרי זו חזקה ושביעית נמי עולה שכל שאינו פירי בשביעית אינו הפקר כדאיתא במתניתין בדוכתא אבל כלאים קשיא לן אי כלאי זרעים פשיטא הרי לא נאסרו כלל אי כלאי הכרם הרי הכל אסור.

ומה שפי' רבינו הגאון ז"ל בספק המקח דהיכא שאכלה בדבר שיש בו עבידת מצוה מהני ליה החזקה אינו שאם כן היאך אמרו רב יהודה לטעמיה דאמר חבילי זמורות אכילה היא הא אכל הפרי עצמו בעבירה ולי נראה שהדין עמו דבשלמא גבי ערלה ושביעית אי לאו משום זמורות מצו בעלים למימר מדלא מצינן אנן לאתהנויי ביה לכוליה עלמא מפרקינן אבל זה שזרעה כלאי הכרם נהי דאינהו אסירי הוה להו למחויי לאפוקי ארע' מידיה ולמי זרעה אינהו היתיר' ומיכלא מה שאין כן בערלה ושביעית דשתא גופא לא חזיא כדפרישית.

ויש לפרש' בכלאי זרעים, וקמ"ל שלא תאמר לא אחזיק כדאחזוקי אינשי דהא עבד איסורא ויכול הלה לטעון ולומר כיון שראיתיה זרועה כלאים ואילו היתה ברשותי הייתי צריך למעט לפיכך לא מחיתי כלל קמ"ל כיון שהפירות מותרין אע"פ שהזורע עבד איסורא חזקה היא ואינונכון ואני שמפתי דבכלאי הכרם הדברים אמורים וכגון שהיה הכרםנטוע והביא שם מין אחד והוסיף במאתים והתוספות נאסר ולא עקרן של גפנים שהוא שם קודם השרשת המין האחר ושוב מצאתי בפי' רש"י ז"ל בפרק האשה שנפלו לה נכסים שזרע' כלאים והזמורות לא נאסרו.

הא דאמר ר"ש בן לקיש הגודרות אין להם חזקה. איכא למידק עלה מאי קמ"ל מתני' היא (כ"ח ע"א) דקתני שלש שנים אלמא אין חזקתן לאלתר איכא למימר דוקא שהן בני דעת שמא יקניטנו רבו וילך לו לביתו של חבירו.

ומיהו קשיא לן הא דגרסינן בפרק המביא תניין (גיטין כ,ב) היו מוחזקין בעבד שהוא שלו וגט כתוב על ידו והרי הוא יוצ' מתחת ידה מהו וכו'. ובתר דבעיא הדר פשטא מדריש לקיש דאמר הגודרות אין להם חזקה והא מתני' היא והעבדים חזקתן שלש שנים איכא לדחוקי ולמימר דהתם כיון שגט כתוב על ידו של עבד רגלים לדבר דאקנויי אקנוי' לה ואלו ממתני' דילמא אית ליה חזקה ומדריש לקיש שמעינן דאין לו חזקה דלא עדיף מגודרות דרובן ברשות בעלים עומדות ומסורות לרועה ואפילו הכי אין להם חזקה כל כך.


< עמוד קודם · עמוד הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון