ריטב"א/ראש השנה/יד/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רשב"א ריטב"א חידושי הר"ן פני יהושע טורי אבן ערוך לנר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ר' יוסי בר יהודה וכו'. פי' דמספקא ליה אי אזלינן בתר חנטה או בתר לקיטה ולקמן פרכינן וכי אזלינן בתר לקיטה מאי האי דהא לב"ה לא נכנסה שלישית עד ט"ו בשבט (למ"ד) [אלא] כב"ש והא ר"ע מתלמידי ב"ה הוא ועוד ב"ש במקום ב"ה אינה משנה ומפרש לה תלמודא שפיר:
דתנן אתרוג שוה לאילן וכו'. פי' [רש"י] שהולכין בדברים אלו אחר חנטה כאילן ואין פי' זה מדוקדק דמשמע דאלו הי' דינו כירק לא היו הולכין בו אחר חנטה והניחא לענין שביעית דשייכא בירק אלא לענין ערלה ורבעי [ואינן] נוהגין אלא באילן לכן יש לפרש שוה לאילן לערלה ולרבעי שנוהגין בו כאילן ומינה נמי שהולכין בו אחר חנטה כמותו ושוה לאילן לשביעית שהולכין בו אחר חנטה כאילן ולא אחר לקיטה כירק דבהא ליכא לפרושי שנוהגת בו שביעית באילן כדפרישית בערלה ורבעי דהא שביעית בכל דבר הוא נוהג אלא ודאי לענין חנטה הוא בין לאתרוג בת ששית הנכנסת לשביעית שהיא מותרת ובין לאתרוג בת שביעית הנכנסת לשמינית שהיא אסורה דאלו הוה דיניה כירק למיזל בתר לקיטה הי' הדין בהיפך. וא"ת וכיון שמונה לערלה ולרבעי לפי שנוהג בו כאילן ליתני דרכים אחרים ששוה לו כגון לענין כלאים בכרם שהוא כאילן וכן לענין פיאה וי"ל דהא לא מני הדרכים ששוה לאילן או לירק מענינים תלויין בשנים ר"ל שמשתנה דינם לפי השנים ואיכא חילוק בין לקיטה וחנטה כנ"ל. ויש מקשים דהכא משמע דירק בת ששית הנכנסת לשביעית אסור כשעת לקיטתו והא אנן תנן כל הספיחין מותרין חוץ מספיחי כרוב ופי' ספיחין הנכנסין משישית לשביעית אלמא לא אפיקו מכללא לאיסורא אלא ספחי כרוב בלבד מטעמא דמפרש בירושלמי שלא יאמרו מן האמהות לקטתי ותירצו דהתם הוא (בשעמד) [כשנגמר] לגמרי בשישית שאע"פ שלא נלקטו אלא בשביעית מותרין הואיל ולא גדלו בשביעית כלל וטעמא משום דבתר גמר פרי אזלינן וכל עיקר לא הלכו בירק אחר לקיטה אלא משום דמסתמא בשעת לקיטתו נגמר פריו וכדאמר שמואל לעיל הכל הולך אחר גמר פרי אבל הכא בירק שלא נגמר קודם שביעית לגמרי אלא עדיין מתגדל והולך משנכנס בשביעית ואפי' כן באתרוג דכוותיה הנכנס משישית לשביעית פטור מן הביעור ואע"פ שלא נגמר בישולו כסתם אתרוגין שכל זמן שהוא דר באילנו מתגדל והולך ומתבשל שהוא כירק שלא נגמר בישולו לגמרי ובזה הוצרכנו לדונו כאילן דאלו נגמר בישולו לגמרי קודם שביעית אפי' הי' דינו כירק הי' מותר בשישית הנכנס לשביעית:
ומי עבדינן כתרי. פי' אדת"ק מקשי' דס"ד דבעי למימר דר"ע בעי למעבד חדא כב"ש וחדא כב"ה ואע"ג דסתרן אהדדי והיינו דפרכינן ליה מהא דתנינן שהעושה כחומרי ב"ש וכחומרי [ב"ה] עליו הכתוב אומר והכסיל בחשך הולך ואוקמינא בעירובין בתרתי דסתרי אהדדי כגון חסרון שדרה וגלגלת לענין טומאה ולענין טריפה וכדפרש"י וה"נ כשאנו דנין באתרוג דין שניה ודין שלישית תרתי דסתרן אהדדי הוא. ופרקי' דר"ע מספקא ליה סברא דב"ה ועביד תרתי כי היכא דלעבד כב"ה ממה נפשך אבל בדר' יוסי בר יהודא לא חשיב סתרן אהדדי דהא אלו רצה הכתוב אפשר הוא לשניהם להיות בשנה אחת שאין האחד הפך חבירו ודוק שכן פרש"י ז"ל. והא דאמרינן לעולם הלכה כב"ה והרוצה לעשות כדברי ב"ש עושה אוקמי' התם כאן קודם בת קול כאן לאחר בת קול א"נ כר' יהושע דאמר אין משגיחין בבת קול דאע"ג דב"ה נפישי טפי ב"ש מחדדי טפי וכדאיתא בפ"ק דיבמות ואמר הרוצה לעשות כב"ש עושה ואע"ג דמאי דהוה הוה לאשמועינן בכל כיוצא בהן בשני בתי דינין דעלמא דהני נפישי והני מחדדי כנ"ל. ופרכינן אדר' יוסי בר יהודא באחד בשבט כב"ש ופרקינן דהכא באתרוג שחנטו פירותיו אשתקד קודם ט"ו בשבט שהיתה שנה שניה ועכשיו נלקטו בא' בשבט שהיא עדיין שנה שלישית אליבא דב"ה דהלכתא כב"ה ולהכי מספקא ליה אי אזלינן בתר חנטה כר' אליעזר או בתר לקיטה כר"ג ובדין הוא דה"ל האי ספיקא בכל החדשים שעברו מט"ו בשבט שעבר עד עכשיו אלא דמעשה שהי' כך היה:
רבינא אמר כרוך ותני. כלומר הוסף בדברי ר' יוסי וכפול המחלוקת בינו ובין ת"ק וכן פרש"י הה מן הלשונות שבתלמוד שפירושו מתחלף דבעלמא לא אמרינן הכא היכא דבעי לאוסופי לישנא על מתניתא אלא בתרי בבי דעבדי' מיניהו חדא בבא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |