ריטב"א/עירובין/עג/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הא לא קשיא ואם נשתתפו נמי קאמ' פי'. ואע"ג דהא פשיט' קמ"ל דכי לא עירבו אע"ג דנשתתפו אסורין בחצר שאין סומכין על שתוף במקום ערוב לרבי מאיר ולמ"ד לעיל בפת כ"ע לא פליגי יכול היה לתרץ התלמוד כאן בנשתתפו בפת קאמר דמודה בה ר' מאיר אלא דכיון דסת' שתוף ביין הוא ניחא ליה לתרוצי הכי דסליק תירוצ' אף למ"ד ביין כ"ע לא פליגי.
שכח א' מהם מבני חצר ולא עירוב. פרש"י ז"ל שלא ערב עם בני חצרו והכין ודאי משמע האי לישנא והא דאקשי' היכי דמי אי לא בטיל אמאי מותרין כאן וכאן דהא לר' מאיר אין סומכין על שתוף במקום ערוב אבל לרבנן ניחא והכין מוכח מהא דאמרי' בסמוך ריש' וסיפא ר' מאיר מציעתא רבנן כלו' דהאי מציעתא רבנן היא דכי שכח אחד מבני חצר ולא ערוב עמהם אע"פ שאין הערוב כלום לא איכפת לן אליבא דרבנן דסבירא להו דסומכין על שתוף במקום ערוב ושמעי' מהכ' דלרבנן כשם שסומכין על שתוף במקום ערוב דחצרו' זו עם זו כך סומכין על שתוף במקו' עירוב חצר בעצמה כי אע"פ שלא ערבו החצרו' בעצמן שתוף המבוי מותרין כאן וכאן וכדברי הרמב"ם ז"ל שכתבנו למעלה. ואע"ג דלכ"ע אין עירוב החצרות בעצמן מידי שתוף מבוי והוא ודאי דבר קשה מה ענין שתוף הכא מן החצרו' למבוי להציל מיד ערוב בתים עם חצרות בעצמן להציל שתוף במקום ערוב דהא כל א' ענין חלוק לעצמו אלא א"כ בשפרשו כפי שיעלה לכאן ולכאן. ואפשר שלא אמרו כאן דלרבנן סומכין על שתוף במקום ערוב החצר אלא לענין שכחת היחיד בלבד דכיון דמסתמא ניח' ליה במאי דעבדו וה"ל כלך אצל יפות שנסמוך על שתוף במקום בטול שלו ומן מה שאמרו בסמוך אליבא דר"מ אלא דמעיקרא ס"ד דדוקא לרבנן שמקילין לסמוך בעלמא על שתוף במקום ערובי חצרות שסומכין על שתוף במקום ביטול היחיד אבל לא לר' מאיר ואסיק תלמודא דאפי' לר' מאיר נמי כנ"ל והכא כיון דרובא ערוב לא משתכח. וק"ל א"כ שכח א' מבני מבוי ולא נשתתף נימא הכי. וי"ל שלא אמרו כיון דרובא ערוב לא משתכח אלא לענין שכחת יחיד אבל לענין שכחת חצר אחת שלא נשתתפה לא אמרי' הכי וכן פי' רבי' ז"ל:
רב לא תני פתורות זו לזו. פי' דלא תני במתני' חמש חצרות פתוחות זו לזו אלא חמש חצרו' פתוחות למבוי וערבו בחצרות דקתני היינו שערבה כל חצר לעצמה ואסורין במבוי דקתני אתיא אפי' לרבנן דהא לכ"ע אין סומכין על ערוב החצרו' שערבו עצמן במקמו' שתוף וסיפא אם נשתתפו נמי קאמר לפי סברתנו. מ"ט דרבנן כו' פי' כל שתוף שאין מכניסין אותו לחצר שמניחין אותו בו דרך פתחי החצרות המשתתפות בו כלומר שיוציא כל חצר חלקה בשתוף דרך חצרה למבוי והכניסו אחרי כן למקום שמכניסין בו השתוף לא שמיה שתוף דבעי' דליהוי היכרא דלהתיר תשמיש חצרות עם המבוי דרך פתחים הוא בא ומשום הכי לא תני רב פתוחות זו לזו פרש"י ז"ל דס"ל דכל שהחצרות פתוחות זו לזו אע"פ שהכניסו השתוף בחצר דרך פתתים של מבוי אינו שתוף משום גזירה דגזרינן שמא יכניסוהו דרך פתחים שביניהן. והקשו בתוס' דהתניא לעיל או מערבין או משתתפין ועל כרחין או מערבין או בחצרות זו עם זו קאמר דאי לא אפי' לרבנן אין סומכין על עירוב במקום ערוב כדכתיב לעיל ואין מערבין חצרות זו עם זו אלא כשיש פתחים ביניהם ואפ"ה קתני או משתתפין דאלמא מהני ביה שתוף ותקשי ליה לרב. ותירצו דמתניתא דלעיל מיירי בשערבו דרך חלונות שביניהן ולא גזר רב אלא בשיש פתחים ביניהם שרגילין להשתמש דרך אותן פתחים.
איתיביה אביי כו'. יפה פרש"י ז"ל דקושיין מהכא דלקחו חבית בשותפות דהתם לא נכנסה אלא לחצר לבדה מן הסתם והוצרך לפ' כן דאילו בשותפות דעלמא שזה בא בלגינו ושפך למה לא יכניס כל א' חלקו דרך פתחים למבוי ואע"ג דבמתני' לא קתני שלקחו חבית בשותפו' מ"מ סתמא קתני שהיה שותף עם שכניו ואפי' בשלקחו חבית במשמע ובהא אוקימנא פלוגת' דבן תראי ורבנן בחד לישנא ולא פליג בה בן תראי אלא משום דאין ברירה והא דפרקי' ועיליה פרש"י זייל דאפקוה ועיילוה לאותה חבית בכל החצרות ומהם למבוי ושנוייא רחוקה הוא כדדחיק נמי תלמודא לאוקומי בהכי מתני' דכיצד משתתפין במבוי. ומיהו אפשר לפ' בזו דהא קא משנינן דמתני' דשותפות מיירי אליבא דרב בדאפקוה ועילו' שזה בא בלגינו ושפף וזה בא בלגינו ושפך:
אלא מעתה כו'. מעיקרא אקשי ליה מסבר' דוודאי לא מסתבר לומ' כן וכ"ת ה"נ ותחלוק על הסברא. והא אמר רב יהודה וכולי פת שעל גבי וכולי וזה בענין שאין להם פנאי להכניס ולהוציא אותו פת דרך פתחים למבוי בין בבני חבורה שיזדמנו לאכול כל אח' משלו או בשהזמינן בעל הבי' דומי' דהקנה להם פת בסלו דאיירי' ביה כי אע"פ שאינו מקנה להם בפי' פת שעל גבי השלחן מ"מ הרי יש להם בו זכות כיון שזמנה לאכול ויכולין לאכול לדעתם והרי הוא כאלו נשתתפו בו עמו: ולא פליגי כו' מסובין בבית סומכין עליו משום ערוב דהא קי"ל דערובי חצרות בבי' דמנטר ולדעת רבותי יכולין לסמוך עליו משום שתוף לדברי הכל אם פרשו ובמסובין בחצר אין סומכין עליו אלא משום שתוף דהא קי"ל חצרות בבית ולא בחצר כלל:
אלא היינו טעמיה דרב כו'. פי' ומשום הכי לא תני במתני' פתוחו' זו לזו כלהו כחד חצר (משמע) דמיין ולא מהני ביה שתוף והא דתניא לעיל או מערבין או משתתפין מיירי בשערבו דרך חלונות דהשתא לא חשבי' כחצר אחת וכתב רש"י ז"ל דרב לית ליה הא דתניא לעיל האב ובנו הרב ותלמידו מבוי שלהם ניתר בלחי דכל היכא דלא בעו לעירובי כחד חצר חשיב לרב. והקשו בתו' דהיכי אפשר דרב פליג אההיא בריית' דהא קי"ל כרב וקי"ל נמי כההיא מתני' כדמשמע לעיל מבעיא דרמי בר חמא לרב חסדא ולא עוד אלא דכל כה"ג ה"ל לתלמודא לאותובי מיניה לרב ולימא דרב תנא הוא ופליג. לכך פירשו בתוס' דלא אמר רב אלא דוקא בחצרות פתוחות זו לזו שנראין לעולם שהן כחצר אחת אלא בשהחצרות סתומו' אע"פ שיש שם ענין שהדרים שם הם כיחידים ואינם צריכין לערב לא קאמר ומתנייתא דהאב ובנו הרב ותלמידו מיירי בשהן סתומות בין שהן קרובות זו לזו או שהן רחוקין זו מזו. והקשה ר"ת ז"ל היכי אמרינן דרב לא תני פתוחות זו לזו לאו משום דנתקו חצרות והוי להו כחד חצר דהא אסיקנא בפרק ר' אליעזר דמילה דלא אמרינן נתקו הבתים ונעשו חצרות ואע"ג דבתים פתוחו' לחצרות ולפי פר"ח ז"ל דלהכי לא תני פתוחות משום דלא נטעו לומר שאינם פתוחות למבוי אלא אחת מן החצרות בלבד ואע"ג דקתני פתוחות למבוי הוה ס"ד דהיינו שהאחרונה פתוחה למבוי וחשוב כאלו כלם פתוחות שם. וא"כ אין לפי' הזה טעם דמאן הוא דטעי בהכי דהא פתוחות למבוי כלם פתוחות למבוי משמע וכדתנן לעיל גבי שלש חצרות ופתוחות לרשות הרבים דעל כרחין מיירי שכלן פתוחות לרשות הרבים. וההיא דפרקי' ר' אליעזר דלא אמרינן נתקו חצרות ונעשו בתים התם הוא בבתים עם החצרות שהם דיורין חלוקין ושמות חלוקין מה שאין כן בחצרות זו עם זו. ופרש"י ז"ל הוא הנכון ועליו רבותי וכל המפרשים:
גופא אמר רב כו'. וצריך לחיים או פס ד' על ד' שיהיו בתים וחצרות עיקר הפי' כדפרש"י ז"ל שיהיו שני בתים בכל אחת ואח' משתי חצרות וכן מוכיח בפרק ר' אליעזר דמילה כדכתיבנ' התם. וכן אמר בירושלמי בפרק אין מבוי פחות משתי חצרות ואין חצר פחותה משני בתים והכי נמי משמע קצת לקמן בעובדא דאבוה בר איסי ושלא כדברי הראב"ד ז"ל שפי' בשני בתים בשתי החצרות:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |