ריטב"א/עירובין/נט/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א קרן אורה רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
וסבר רב פפא דלארכ' אין מערבין לחצאין דכיון דכלהו בפתח א' וכלהו דרסי ברשות הרבים כחדא הרי הם מתחברים שם כי רשות הרבים מתחברי' כאלו דרים במבוי אחד ואסרי אהדדי וליכא למימר הכא טעמא דרגל המתרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומם שהרי כל העיר הוא מקו' לכלם וכלם כבני מבוי אח' אלא כשנחלקי' לרחב העיר ואלו נכנסין ויוצאין בפתח שבדרום והאחרים נכנסין ויוצאין בפתח שבצפון הרי אין לאלו על אלו כלום וכאלו כל אחד דורס ברשות הרבים שלו ואינם אוסרין זה על זה והוו להו כשתי חצרות או כשתי מבואות שערבו אלו לעצמן ואלו לעצמן כי אע"פ שפתוחין זה על זה הרי אלו מותרין דהויא לה רגל המתרת במקומה שאינם אוסרת שלא במקומה וכדמפרש ואזיל ואומר רבי' שמשון ז"ל שאפילו רב פפא לא התיר שיערבו לחצאין ברחב' אלא בשעושין להם צורת פתח ביניהם ברחב רשות הרבים כדי שלא יהא כל א' וא' פרוץ במלואו למקום האסור לו הילכך צריך צורת פתח או משהו מכאן ומשהו מכאן:
ואמרי כמאן דלא כר' עקיבא דאי כר' עקיבא הא אמר לקמן גבי שתי חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים שאע"פ שערבה כל אחת לעצמם אוסרת על חברתה דרגל המותרת במקומה אוסר' שלא במקומה אפי' תימא כו' א"ד וכו' עד אחדא לדשא ומשתמשא. פרש"י ז"ל דכיון שהפנימית מותרת במקומה כופין אותה על מדת סדום שלא יהא לה סיום דריסת רגל על החיצונה ותסגור הדלת ותשמיש לעצמה אבל הכא הרי רשות הרבים של אלו ושל אלו אחד הוא שאין בו חלוק מחיצה באמצע ארכו לומר תיחוד דשא ותשמש והיכי מצית לחלוק הני מתני' עכ"ל ז"ל. ומסתברא כי מה שכתב רבי' ז"ל שהפנימית תסגור הדלת ותשמש לעצמה דלאו דוקא קאמר דהייאך אפשר לומר כן שהרי אין לה דרך לרשות הרבים אלא על החיצונה אלא ה"ק דכיון שהפנימית היא כרשו' המיוחד' בפני' לעצמה אין לחיצונה רגל עליה ואיבעיא אחדא לדשא באפה ואין לאחרים דריסת רגל עליה רואין אותה כאלו אחדא לדשא וסלקא נפשה מן החיצונה ביום הזה מה שא"א לדון כן ברשות הרבים שאין לומר רואין כאלו נסתלקה מצד רשות הרבים זה ונסתלקו אלו מכאן גם מה שכתב רבי' ז"ל דהכא גבי רשות הרבים אין בו חילוק מחיצה בחצי ארכו אע"פ שכבר פי' ר' שמשון ז"ל דצריך צורת פתח בנתים כדי שלא יהא פרוץ במלואו אין זה חשוב סלוק מחיצה כחלוק מחיצה דפנימית לדון לאלו כאלו נסתלקו מאלו עשו שם דלתות הננעלות בלילה הילכך קי"ל כי האי לישנא בתרא דרב פפא דעיר של יחיד ונעשית של רבים אין מערבין אותה לחצאין אפי' לרחבה וכפשוט' דמתנייתא ומתנייתא הלכתא היא דאע"ג דאוקימנא רישא כר' יהודה סיפא דברי הכל היא הילכך אע"פ שתקנו רה"ר בדלתות הננעלות בלילה אין מערבין אותה לחצאין ואפי' לרחבה ואפי' בשעושין צור' פתח בנתים וטעמא משום דאיכא דריסת רגל לרבים בכלה ולא מצי' לסלוקינהו וכדאמרינן בש"ס לרב פפא ואיכא למידק טובא דהא בברייתא דלעיל תניא בכמה דוכתי כיצד מערבין רשות הרבים וכו' וכל מה שתקנוה בלחי וקורה לרבי יהודה או בדלתות הננעלות בלילה לרבנן ואפי' בבא לערב חצי רשות הרבים וכדקתני במי שיש לו שני בתים בשני צדי רשות הרבים ואפי' ברשות הרבים גמורה איכא תקנתא בדלתות הננעלות בלילה כדמוכח בפ"ק והא התם שהרבים עוברין בתוכה כל היום ואפ"ה מערבה ולא אסרי עלה רגלי רשות הרבים ועוד דהא אמרי' בפ"ק שהעושה לחי לחצי מבוי יש לו חצי מבוי ואמרי' עלה דהא פשיטא ופרקי' מהו דתימא נגזור עלה דילמא אתי לאשתמושי בכלה מבוי קמ"ל וכיון דנקטי' עלה בהדיא פשיטא משמע דבכל מבוי שרי' ואפי' כשהוא מפולש דאי לא הוה לן למימר מעיקרא ה"ד במאי עסקי' אילימא במבוי מפולש היאך יש לו חצי מבוי דהא אתו הני ואסרי אהני ואי במבוי שאינו מפולש פשיטא ומדלא קאמר הכי משמע דבכל מבוי קאמר ואפילו במפולש שדרך הרבים דורסתו כל היום ותירץ רבי' הגדול ז"ל דודאי אלו רצו בני מדינה לערב חצי העיר לבד הכי נמי שמערבין דלא קתני הכא שאין מערבין אותה אלא כשאין מערבין אותה לחצאין והפרש גדול יש בין זה לזה דהתם שמכיון הכשירו כל רשות הרבים ועשאוה כחצר שאינה מעורבת בשנתנו בשני ראשיו ההכשר הצריך לר' יהודה או לרבנן אף כל העיר נכשר בכך ונעשה החצר אח' שאינה מעורב' או במבוי שאינו מעורב ואין צריך שום תקן באחד משאר המבואות מן העיר וכדפרישנא לעיל וכיון שכבר נעשו כל בני חצר ומבוי אחד שוב אי אפשר לחלק זכות אחד מהם מן העיר ואע"פ שיעשו לחי וקורה או צ"פ באמצע רשות הרבים לרחבה בחצי ארכה אינו כלום שאין הלחי ההוא בא להכשר ולעשותו כחצר אלא להבדיל בין אלו לאלו ושלא יהא זה פרוץ במלואו לחבירו וכיון שכן ויש להם דרך זה על זה הוו להו כב' חצרו' זו לפני' מזו וכיון דלא מצו מסלקי לרה"ר מהכא הרי הנשארים שלא ערבו עמהם אוסרים עליהם ואפי' בשביל אחד נאסרין במבוי מוכשר ששכח אחד מהם ולא עירב עמהם אבל כשלא תקנו בל העיר וכל רשות הרבים אלא שהכשירו חציו בלבד הרי מה שהכשירו ממנו הרי הוא כחצר המעורבת להם ומה שנשאר בחוץ הוא רשות הרבים גמורה ואין אלו עם אלו בני רשות אחת גם אינם ראוים לערב ביחד ואפילו רצו וכיון שכן אין החיצונים נאסרין עליהם כלל ואפי' שרגלם דורסת שם וכלל גדול הוא זה שאין לך אוסר על חבירו משום עירוב אלא ביכול לערב עמו ולא עירב כגון רגל האסורה במקומה לרבנן או אפילו רגל המותרת במקומה לר' עקיבא אבל כהכשירו חצי מבוי או חצי רשות הרבים או חצי בלבד שהנשארי' מבחוץ אינם יכולין לערב עמהם אינם אוסרים עליהם והיינו דמתנייתא דהכא קתני מעיקרא שמכשירין רשות הרבים כלו והדר קתני שאין מערבין חצאין הא אלו באו לערב חציה בתחלה והדר לערב חציה הרשות בידם ואולי לזה נתכוון רש"י ז"ל כשכתב לעיל גבי שאין מערבין לחצאין דכיון דמעיקרא חדא היא אסרי אהדדי כלו' כיון שכבר עירבו רה"ר כלו והוו להו בני צד חצר שוב אין מערבין לחצאין ובירו' דפרקין מבואר כדברי רבינו ז"ל דגרסי' התם אמתני' דעיר של יחיד ונעשית של רבים תני בשם ר' יהודה אין מערבין אותה לחצאין מחלפא שטתיה דרבי יהודה דתני ר' חייא כיצד מתירין רשות הרבים רבי יהודה אומר עושה לחי מכאן ולחי מכאן קורה מכאן וקורה מכאן וחכמים אומרים לחי וקורה מכאן ועושה צורת פתח מכאן וב"ה הוא אומר הכין לא הדא אתאמר' אלא על הדא אפילו עיר גדולה כאנטוכיא ואין בה אלא דלת אחת עליה אמר רבי יהודה אין מערבין אותם חצאין אמר רבי יוסי הדא אמרה בני מבוי שנתנו קורתן באמצע המבוי אלו מותרין ואלו אסורין כיצד הוא נותן הקורה על פתח המבוי ומתיר את המבוי ע"כ הרי הירו' מפורש מעצמו שהרי ההפרש שיש בין תרי מתניית' דר' יהוד' מפני שאלו הכשירו חצי רה"ר בלבד ואלו הכשירו כל המבוי:
וזה טעם נכון הוא ולפי שטה זו הא דקתני שאין מערבין חצאין בעיר של יחיד ונעשית של רבים לאו דוקא אלא ה"ה לעיר של רבים שהכשירו רשות הרבים שלה דשוב אין מערבין אותה לחצאין ומשום דבעי למתני שמערבין כלה ביחד דדוק' בעיר של יחיד ונעשי' של רבים נקט במדידה שאין מערבין אותה חצאין ומה שכתב רש"י ז"ל דכיון דמעיקרא קאסרי אהדדי נראה שאין רצונו לומר חדא היא מפני שהיתה בתחלתה של יחיד אלא מפני שהכשירוה ביחד לתקן רשות הרבים בשני ראשיו. ומיהו בסמוך גבי הא דפריך תלמודא מ"ש חצאין דלא דאסרי אהדדי מבוי נמי אסרי אהדדי כתבי רש"י ז"ל מבוי נמי כיון דמעיקרא של יחיד הואי והיו מערבין את כלה והורגלו להיות אחד אסרי אהדדי ואפילו איכא לחי או קורה ולא מהני ע"כ. ונרא' מלשונו זה דדוקא משום דהות עיר של יחיד שנעשית לרבים הא אלו היתה מתחלת' לרבים מערבין אותה לחצאין או מבוי מבוי אבל א"א לומר כן לפי מה שכתבנו. וע"ז שכתב רש"י ז"ל דאע"ג דאיכא לחי או קורה לא מהני הקשו בתוספו' דמשמע מתוך דבריו דלחי אינו מציל מידי חצר שאינה מעורבת דהא רשות הרבים דהכא כיון שכבר הכשירוהו בלחיים או בצורת פתח או בדלתו' כחצר שאינה מעורבת ומ"ש מה עושה לחי לחצר מבוי דיש לו חצי מבוי ואע"ג דאיכ' חצרות לאידך פלגא. ופי' הרב מאי"ברא ז"ל דטעמא לאו משום דלחי אינו מציל מדי חצר שאינה מעורב' ולמה יועיל לחי במבוי או כפי דברי רש"י ז"ל בעיר של רבים אלא ודאי טעמא דמילתא כך הוא דאפילו עיר של רבים אין מערבין אותה לחצאין אבל לענין לערב אותה מבוי מבוי מפני שהיא עיר של יחיד והורגלו כלם ביחד להיות מותרין זה בזה כשהכשירו כל העיר וערבו את כלה חזרה כל העיר כחצר אריכת' ואין לחי מועיל בחצי חצר להיתרא וצריך לערב את כלה אבל אלו הית' עיר של רבים שלא הורגלו לערב ביחד המבואו' מילתא באנפי נפשייהו דלא אגירי ברשות הרבים הילכך מותרין כל אחד ואחד מהם ע"י לחי שלו בלי שערבו כלם ביחד שהרי מידי רשות הרבים גמורה מועיל לחי וכ"ש מידי רשות הרבים זה המוכשר שהוא בחצר שאינה מעורבת וה"ל נעשה לחי לחצר מבוי שיש לו חצי מבוי לפי שיש למבוי תור' הכשר לחי ואפילו מרשות הרבים וכ"ש לחצר שאינה מעורבת עד כאן כתבו בתו' והנה עולה בזה תירוץ למה שהקשינו למעלה במה שמערבין רשות הרבים ואע"ג דאיכא עלה דריסת רגל הרבים דהתם עדיין יש לחי וצ"פ במבוי ולפי' נכשר חציו או כלו אבל הכא שכבר הכשירוה העיר כלה אין בה תורת לחי ולפי' א"א לערבה לחצאין וקרובים הדברים הללו לדברי הרמב"ן ז"ל אלא שטעמו מחוור יותר. ועם דברי רבי' ז"ל עולה תירץ למה שהקשו רבים עיר של רבים שעושין לה שיור והוא בא להתיר בעיר של רבים וזה היאך אפשר אדרבה היה לו לאסור מפני שרגל מצויה בעיר ולא מצי מסלקי ליה מהכא. והתירץ בזה עולה מדברי רבי' ז"ל שלא אמרו שיאסור אלא מי שיכול לערב ולא עירב אבל אלו כיון שהם בעיר של רבים שאמרו חכמים שלא יערבו עליהם שאין לך אוסר על חבירו מפני שלא עירב אלא כשיכול לערב עמו ולא עירב כדכתיב' לעיל:
הב"ע דעבוד דקה. פרש"י ז"ל שעשו פתח נמוך שהוא רחב ד' בראש כל מבוי בחומ' העיר שיכולין לצא' משם מחוץ לעיר ואינם צריכים לצאת דרך פתחי העיר דכיון דכן גלו אדעתיה דאסתלקו כל חד מחבריה ולפי זה הא דאמרי' אחד מבני מבוי שעשה דקה לפתחו פי' שעשה לחצרו פתח קטן שאינו יוצא למבוי אלא לצד אחר ועשה אותו כדי ליהנות פתחו ליכנס ולצאת בו והגאונים ז"ל פירשו דדקה היינו אצטבה גבוהה ג' טפחים ורחבה ד' טפחים וכיון שעשה מצבה על פתחו היוצ' למבוי נסתלק מן המבוי והכא נמי כיון שעשו מצבה בפתחי המבואות גלו אדעתייהו דאלו נסתלקו מאלו. ומיהו לרחבה של עיר לא מהניא מצבה ואצטבה דאצטבה ברשות הרבים לא חשיבא וכן פי' הרמב"ם ז"ל לדיר אמרו לי ר"ש פי' דהוה ליה כאלו נסתם הפתח סהוא דהא קי"ל בפ"ק דבאשפה של רבים לא חיישי שמא תנטל אשפה.
סולם מכאן ופתח מכאן מהו. פי' עיר של רבים שאין לה אלא פתח א' לדרום ולצד צפון יש בחומה סולם קבוע מכאן ומכאן לעלו' ולירד מי חשיב אותו סולם כפתח שני או לא אמר ליה הכי אמר רב סולם תורת פתח עליו. וצריכה העיר שיור כיון שהיא עיר של רבים שהרי יש לה שני פתחים אמר ליה רב נחמן לא תציתו כו' פי' שהולכין בו להקל ופעמים שיש עליו תורת פתח לסקל ופעמים שיש עליו תורת מחיצה להקל תורת מחיצה עליו להקל כדאמרן דעיר של רבים שיש בה סולם מצד אחד אינה צריכה שיור. ותורת פתח עליו לכתל שבין שני חצרות. פי' שתי חצרות הפתוחו' לרבים וכותל אחד ביניהם אם יש פתח ביניהם מערבין שנים או מערבין כאחד ואם אין פתח ביניהם מכאן ומכאן דינו כפתח לקולא שיכולין לערב עירוב אחד. ואקשי' ומי אמר רב נחמן הכי דסולם תור' מחיצה עליו לקולא והאמר כו' ואע"ג דקמייתא בשם רב אמרה והא אמרה בשם שמואל לא ניחא לן למימר דהא דשמואל היא דפליג אדרב ורב נחמן לא ס"ל אלא כההיא דרב ומ"ה שתקיה לרבה בר אבוה דלא ליציתו עליה. דהא ודאי אלו קאי שמואל כרבה בר אבוה לא הוה ליה לרב נאמן לומר לא תציתו ליה. דאמר שמואל וכו' פי' מרפסת הוא מקום דריסה מלשון ותרפס ברגליה ועושין אותו לפני העליי' ליכנס ולצאת בו וה"ל לעליו' כחצר שלפני הבתים ובחצר זה היו עליות שעולין להם דרך סולם ויש מרפסת לפני הסולם בראשו והמרפסת הזו כל העליות הן פתוחות לה ובני העליות עולין דרך סולם וכניסתן ויציאתן לרשות הרבים הוא דרך החצר ולפי' אם אינם מערבין עם בני החצר אוסרין עליהם שלא להוציא מבתי החצר לחצר. גרש"י ז"ל כך היא אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו בני המרפס' עם בני החצר אבל ערבו אלו לעצמן ואלו לעצמן ע"כ ואפ"ה כשאין שם דקה אוסרין על בני החצר ולא אמרי' רגל המותרת במקומם אינה אוסרת שלא במקומה דבני מרפסת ובני חצר משכי שייכי אהדדי מבני שתי חצרו' הפתוחות זו לזו אם יש שם דקה פרש"י ז"ל שעשו למטה בראש הסולם פתח קטן גובהה ד' טפחים שיכולין ליכנס ולצאת בו לרשות הרבים ואינם צריכין לדרוס בחצר ולפי' הגאונים ז"ל הוא שעשו אצטבא לפתחו של סולם: וקושיין דקא תני שאם אין שם דקה אוסרין עליהם. ואם איתא דסולם תור' מחיצה עליו לקולא לגבי האי סולם כאלו עשו מחיצה ביניהם שאין אוסרין עליו ופרקי' הב"ע דלא גבוה סולם עשרה ואסקי' דהב"ע בשהמרפסת מגופפת ומוקפת מחיצה אלא שנשאר לה עשר אמות לפתח דאלו ביותר מעשר כנפרץ במלואו חשיב אבל עד עשר חשוב פתח וכיון שכן כשיש שם דקה מבטל תורת פתח וכאלו נסתלקו משם אבל סולם אינו מועיל להיות מחיצה כיון שאינו גבוה עשרה: כותל שרצפו מסולמת. פי' לקמן במכלתין אמרי' דשתי חצרות שיש כותל ביניהן ונפרץ ביותר מעשרה שאין מערבין אלא אחד דחשיב כאלו נפרץ כלו. והשתא קא בעי אם הכתל קיים אלא שהעמידו בו סולמות מכאן ומנאן שהם סמוכות זו לזו עד רחב יותר מעשרה אם הם חשובין כפרצה או לא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |