ריטב"א/עירובין/מז/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אלא ה"ק הני כללי לאו דברי הכל היא דהא רב לית ליה הני כללי ומי' אנן כיון דקיימ' לן דרב ור' יוחנן הלכ' כר' יוחנן סמכי' אהני כללי כל היכא דלא פסקו בתראי הלכת' דלאו כוותייהו ואפ"ה במאי דפסק רב לעיל הלכ' כר' שמעון לא דחי' להו דאפשר דמוד' בהו ר' יוחנן דהיכ' דאתמר איתמר והיכא דלא איתמר לא אתמר ודקא משנינן לעיל כדהו' ס"ד דרב אית ליה הני כללי ועוד דבכל הנהו דלעיל ר"ש לקולא וא"ר יהושע בן לוי הלכה כדברי המקל בעירוב ואפי' תימא דר' יוחנן פליג אההוא כלל' כיון דרב סובר בהני תלת דהלכ' כר"ש ה"ל ר' יוחנן יחידא' וכ"ש לפי מה שסובר ר"ת ז"ל דר' יוחנן וריב"ל הלכה כרי"בל דקשיש מיני' טפי ודייק לה במס' מגיל' גבי (ואתבי גבול שרף כאש) וכן כתבו בתו' בהרב' מקומו' וחדא מנייהו לקמן בעובד' דר"ל ותלמידי ר' חנינא שנכנס לפונדק וכ"ש דבמאי דלא אשכחן להו דאיפלגו בהדי' לית לן לשוויי פלוגתא בינייהו הילכך הלכה כר"ש בהנהו דלעיל:
אמר רב יהודה אמר שמואל חפצי העכו"מז אינם קונים שביתה. פי' וכל אדם הנוטלן מוליכן כרגליו דחפצי הפקר לרבנן למאן אמר שמואל אלימא לרבנן פשי' השתא חפצי הפקר דלית להו בעלים אמור רבנן לא קנו שביתה חפצי העכו"מז דאית להו בעלים מבעיא פי' דודאי כל נכסי' דאית להו בעלים דלאו הוו בני שביתה כגון עכו"מז דלאו בני שביתה נינהו גריעותא הוא גבי נכסים דהא סתם נכסים בתר בעלים גרירי ולא עדיפי מיניה אלא כי אתמר דשמואל אליבא דר' יוחנן בן נורי אתמר דבהא מודה ר' יוחנן בן נורי לרבנן:
מתיבי רש"בא אומר השואל כלי מן העכו"מז בי"ט וכן המשאיל לו מעי"ט והחזירו לו בי"ט והכלים והאוצרות ששבתו בתוך התחום יש להם אלפים אמה לכל רוח. פי' האי יש להם אלפים לכל רוח אכלהו קאי והא פשי' וס"ל להאי תנא בחפצי העכו"מז קונין שביתה ומ"ה קתני כי השואל כלי מן העכו"מז יש לו אלפים אמה לכל רוח מביתו של עכו"מז דהא קנה שביתה התם ולא עוד אלא אפי' השאיל לו ישראל כליו מעי"ט שאלה קני' ליה וה"ל כשאר חפציו שקונין לו שביתה במקומן ממש והדר כייל דינא אחרי' דה"ה לכלים ואוצרות ששבתו בתוך התחום שיש להם אלפי' אמה לכל רוח ופרש"י ז"ל ואפי' הם של הפקר דנכסי הפקר קוני' שבית' ודקדקו עליו בתוס' דהא מדקאמר כרגלי הבעלים דהכא לאו בשל עכו"מז עסקי' ותרצו דמיירי דבעלים דומיא דהפקר כלומר שלא היו מכלים הללו בתחומין של בעלים וכיון שכן הרי אינן כרגליו ואפ"ה קונין שביתה לעצמן טפי מנכסי הפקר דכיון דאית להו בעלים דהוו בני שביתה דין הוא שיקנו ג"כ הם שבית' וא"ת ולמה ליה למתני ששבתו בתוך התחו' דהא לקנו' שבית' במקומן בין בנכסי הפק' בין בנכסי בעלי' כיוצ' באלו כך לי ששבת חוץ לתחום כמו ששבתו בתוך. ויש שתירצו כפי שיטות רש"י ז"ל דמשום נכסי' שיש להם בעלי' שלא היה בתחומין נקט הכי דכיון שאין קונין שביתה עם הבעלים חלקו רשות לעצמן. אינן קונין שבית' לעצמן אלא בששבתו בתוך התחום דדעת הבעלי' מן הסתם שיקנו שביתה עם בני העיר אבל חוץ לתחו' העיר לא וכדסברי רבנן ור' יוחנן בן נורי לקמן גבי הישן בעיר ואע"פ שאם ישן בדרך לא קנה שבית' וא"ת גבי נכסי הפקר מיהת כיון שבתוך התחו' הן למה היו דינם כאנשי העיר למדוד להם אלפים אמה לכל רוח מעיבור' של עיר (ושל עיר) ונימא דכיון שהם בתוך התחו' דעת בני העיר עליה' דההיא לא אפריכא מהאי טעמא וכדאמרי'. לעיל גבי גשמים שירדו מעי"ט תירצו בתוספו' שלא אמרו כן אלא בגשמים דאיכא תרתי חדא שהם ידועים לכל ודעת כלם עליהם ועוד שהם ראויים לכל בני העיר מה שאין כן בכלים אנו דליכא חדא מהני דהא אינם ידועם לכל ואינם ראויים לכל וכל חד וחד אמ' שמא יקדימני חברי לזכות בהם וכל א' וא' מסלק דעתו מהם ונ"ל דהשתא דאתית להכי הא דקתני ששבתו בתוך התחום לרבות' נקטה משום נכסי הפקר דאע"ג ששבתו בחוך התחום יש לעצמן אלפים אמה לכל רוח ולא אמרי' דעת בני העיר עליהם ויהיו כאנשי אותה העיר: ויש שפירשו בתוס' דהכלים והאוצרות ששבתו בתוך התחו' בנכסי הפקר בלחוד מיירי ומאי דקתני שיש להם אלפים אמה לכל רוח לא ממקומן קאמר אלא מעיבורא של עיר כדין אנשי העיר. וא"ת א"כ כאנשי אותה העיר מבעי ליה כדפרכי' לעיל גבי גשמים י"ל דשאני הכא דקתני בתוך העיר התחום והרי זה כאלו פי' שרוצה לומר שיש להם אלפים אמה של תחום העיר. וא"ת א"כ לצדדין קתני דהא על כרחין ארישא נמי קאי ואלו חפצי עכו"מז אינן קונים שביתה אלא במקומן דומיא דנכסי הפקר. ויש שתירצו דהכא בעכו"מז בן עירו כדפרש"י ז"ל והם קונים עמו שביתה כאנשי העיר וליתא עכו"מז לעולם אינן קונה שביתה כבני העיר דישראל וה"ה לחפציו שאין קונין שביתה אלא במקומן כנכסי הפקר וכן פרש"י ז"ל על עכו"מז שהביא פירות מחוץ לתחום ולפי' אין הפי' הזה נכון. והר"ם בר שניאור ז"ל דחק דהכא בנכסי הפקר דוקא כדפרש"י ז"ל ומיהו כי קתני בתוך התחום לאו אשבתו סמיך. אלא ה"ק הכלים והאוצרת של הפקר ששבתו לעצמן ברחוק מן העיר הרבה כמה תחומין אם הם עדיין בתוך התחום שני עצמן יש להם אלפים אמה לכל רוח ממקום שביתתו אבל עכו"מז שהביא פירות שהוציאן מתחומן לא יזיזם ישראל ממקומן וזה פלפול רחוק מאוד. ומה שפירשנו הוא הנרא' נכון. ועכו"מז שהבי' פירו' מחוץ לתחו' הרי זה הישראל לא יזיזם ממקומן כלומ' מתוך ד' אמו' שלהם ואע"פ שלא באו בשבילו דאלו באו בשבילו אסורים הם לו לגמרי באכילה ובטלטל. והא דאמרינן התם הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר בתוך ד' אמות קאמר אי נמי כשהביאום לעיר או לכל מקום שהוא מוקף מחיצות דה"ל כליה בד' אמות וכדאמרי' בסמוך גבי מברכתא והכין פרישנא לה. בדוכתא בס"ד. ומדקתני הכא עכו"מז שהביא פירות מחוץ לתחום כו'. דדוקא שהביאן ודאי מחוץ לתחום הא ספק תחומין לקולא ותולין שבאו ממקום קרוב ומיהו איכא לדחויי דתנא לא דק וה"ק שהביא פירות מחוץ לעיר שסתמן מחוץ לתחום ומיהו מדאיירי רישא בשואל כלי מן העכו"מז וקאמר שיש להם אלפים אמה לכל רוח ומיירי ודאי בעכו"מז בן עירו כדפרש"י ז"ל שמעינן דכל פירות אוכלים שהביא לו עכו"מז בן עירו ויש כיוצא בהם בעירו אין חוששין להם שבאו מחוץ לתחום אלא הרי הם במקום מציאתם וכדכתיבנ'. לעיל בפ' כיצד וכן במס' שבת גבי עכו"מז שהבי' חלילין.
והנהו דברי דאתו למברכתא שרא להו רבא לבני מחוזא למזבן מינייהו. פי' למימר' דאפי' לבני מחוזא שרי למזבין ולהוליכן עמהם דס"ל דנכסי העכו"מז אין להם שביתה והרי הם כרגלי הזוכה בהם: א"ל רבינ' מאי דעתיך דאמר שמואל חפצי העכו"מז אין קונין שביתה הא' ר' יוחנן חפצי העכו"מז קונין שביתה ושמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וקבלה מיניה רבא והדר ביה ואמר לזבינינהו לבני מברכתא בלחוד דכלא מברכתא כד' אמות דמיא פרש"י ז"ל לפי שהיתה מוקפת מחיצות וכר"ג גבי נתנוהו בדיר וסהר ופסקי' לעיל הלכה כר"ג בדיר וסהר וספינה וה"ה לעיר שיש בה מחיצות ע"כ וכן עיקר.
ושמעינן מהכא דהלכת' כר"ג כדפסק רב דהא רבא דבתרא הוא הכין ס"ל והקשו בתוספת מיהא דאמרי' במסכת ר"ה גבי עדות החדש מקום גדול היה בירושלים ובית יעזק היה שמה ולא היה עדים זזים משם. בית יעזק תנן או בית יזק ומאי קושיא דאי מוקף מחיצות היה הרי יכולין להלך את כלו ואי לאו מוקף מחיצות היה אין להם אלא ד' אמות וכדאי' לעיל. ותירצו לפי שבירושלם נפרצו פרצות וכל שיש פרצה ביותר מעשר ה"ל כאלו כלו פרוץ. מספקא להו אם היתה התקנה לאחר שנפרצו בם פרצות או קודם לכן. ושמעי' מהכא דהלכתא כר' יוחנן דאמר נכסי העכו"מז קונין שביתה דהא רבא ור"י הכין סבי' להו ואין סומכין על הכללות אלא היכא דליכא פסקא דבתראי אבל יש אומרים דכיון דרבי יוחנן פוסק כאן דחפצי העכו"מז קונין שביתה לית ליה כללא דר' יהושע ב"ל וכיון דכן ליתיה לההוא כללא לפי מה שפוסקים הגאונים ז"ל בכל מקום דהלכה כר' יוחנן במקום ר' יהושע ב"ל: ואין זה נכון דלית לן לאפושי פלוגתא בכדי ואפשר דבעלמא מודה ר' יוחנן לר' יהושע ב"ל ולא נאמרו הכללות אלא על הרוב דהא תלמיד יחיד ורבים הלכה כרבים ואפ"ה זמנין דהוי הלכתא כדברי היחיד וכן בכלהו כללי וכדאי' בסוגיין דלעיל ואחרים פירשו דהא דר' יוחנן לא פליגא אדר' יהושע ב"ל שלא נתן רבי יהושע ב"ל כלל זה אלא על מחלוקת התנאים אבל לא במחלוקתן של אמוראין שהרי הוא לא שמע מחלוקתן והיאך יפסוק הלכה על מה שלא שמע וזה טעם נכון: תני ר' חייא חרם שבין תחומי שבת צריך מחיצ' של ברזל להפסיקו פרש"י ז"ל חרם שהוא מצודת דגים מלשון מצודים וחרמים וגדר של קנים הוא וחרם זה הוא בין שני תחומין של שתי עיירות וצריך לעשות אותו של ברזל כדי שלא יעברו מים של תחום זה לתחום זה דכל מה שבתוך תחום העיר אין לו שביתה במקומו להיות לו ממקומו אלפים אמה לכל רוח אלא בתר קרתא גריר ואם הוא בסוף התחום אין יכול לזוז משם וכל שאין שם מחיצה של ברזל אפי' בני התחום עצמן אינן יכולים למלאת בתוך התחום מפני עירוב מים של התחום האחר עכ"ל. ודקדקו בתוספת מי הכריחו לרש"י ז"ל לפרש שיהיו התחומין של שתי העיירות ולמנקט טעמא דמה שהוא תוך התחום בתר קרתא גריר והלא בלאו הכי נמי לחוש לה צריך מחיצה כי אם החרם יוצא חוץ לתחום של עיר הרי מה שהוא חוץ לתחום קונה שביתה במקומו וא"א להביאם לעיר ולפי' צריך מחיצה להפסיק ביניהם וכן מה שתוך התחום מפני עירוב המים. ותירצו דלישנא דמתנייתא קשיתי' למר"ן ז"ל חדא מדקתני חרם שבין תחומי שבת ולא קתני חרם שמקצתו תוך התחום ומקצתו חוץ לתחום צריך מחיצה של ברזל להפסיקו. ועוד שאם המים האלו קונין שביתה במקומן ולא אמרי' דבתר קרתא גרירי כי עבדי' מחיצה של ברזל מאי הוי והלא המים שבתוך התחום עצמן לא יוכל להביאם אל ביתו כי האלפים שלהם כלתה מדתם בעבורא של עיר כיון שהם בתוך התחום ואפילו כלתה המדה בחצי העיר אין להם אלא חצי העיר כדאיתא לעיל ולפום פשטה משמע דע"י המחיצה יש תקנה גמורה שיוכלו להביא מן המים שבתוך התחום לכל העיר ולפי' פי' רבינו ז"ל דבתר קרתא גרירי. ומ"מ איכא למידק טובא דהא בסמוך תלי' הא דר' חייא משום דס"ל כר' יוחנן בן נורי לחומרא דנכסי הפקר קונין שביתה ולפום מאי דפי' רבי' ז"ל דטעמא משום דכל מה שבתוך התחום בתר קרתא גריר אפי' רבנן מודו בה כדאמרי' לעיל שאר גשמים שירדו מעי"ט דדעת בני העיר עליהם ואפי' מאן דסבר דנכסי הפקר אינם קונים שביתה מוד' באלו דדינם כאנשי העיר ותירץ הר"ם שניאור ז"ל כי מה שפרש"י ז"ל דבתר קרתא גריר אינו משום דדעת בני העיר עליהם אלא מפני שכל דבר שהוא בר שביתה והוא בתוך תחום העיר מושבתו לשביתתה וכדאשכחן גבי הישן בתוך התחום שדינו כבני העיר ואע"פ שאין כן כשהוא חוץ לתחום וכן מי שישב בדרך אליבא דר' יהודה דכיון דבר שביתה הוא העיר מושבתו וכן בנכסי הפקר אליבא דרבי יוחנן בן נורי דסבר דבני שביתה נינהו אבל לרבנן דסברי דלאו בני שביתה נינהו אין העיר מושבתן לשביתתה כל היכא דלא תימא דעת בני העיר עליהם וק"ל גבי כלים ואוצרות ששבתו בתוך התחום למה לא אמר שהעיר מושבתן ויהיו כבני העיר דהא ההוא תנא נכסי הפקר קונין שביתה ס"ל: וי"ל שאין העיר מושבת אלא באדם שדעתו מן הסתם ליכנס לעיר אי נמי במה שראוי לכל בני העיר דומיא דגשמים וכגון חרם זה. ומיהו אכתי ק"ל מנא ליה לתלמודא דטעמא דר' חייא מפני שהעיר מושבתן וכר' יוחנן בן נורי דילמא מפני שדעת בני העיר עליהם ואפי' כרבנן וי"ל שלא אמרו דעת בני העיר עליהם אלא במה שהוא הרבה בתוך התחום אבל לעצמה שעמד בסוף התחום אי נמי דכיון שנמשכין לשני תחומין של שתי עיירות הרי אלו מבטלין דעתם מפני אלו. והיינו דנקט בין שתי תחומי שבת. ור"י היה מפרש דחרם שבין תחומי שבת לאו דוקא אלא שחציו חוץ לתחו' ומיא לאו בתר קרתא גרירי אלא שקונין שביתה במקומן ואפי' מה שבתוך התחום אין מביאין אותו אלא עד המקום שתכלה המדה של אלפים אמה ודעת בני העיר לא שייך בהא כיון שהוא במקום רחוק וצריך מחיצה של ברזל כדי שלא יביא עירוב במים שחוץ לתחום עד מה שבתוך התחום עד סוף אלפים אמה שלהם ונמצא מביא מה שחוץ לתחום חוץ לאלפים אמה ופרש"י ז"ל יותר נכון בלישנא אחרינא דמתנייתא: ויש שהוא מיישב לשון ה"ג כפי שטת ר"י ז"ל דהכא מיירי בנהר או אגם מים שהולך חוץ לעיר לאורך העיר ולמעלה ולמטה ממנו. יותר מאלפי' לכל רוח והיינו דקתני שיעמוד בין תחומי שבת כלומר לשני תחומי העיר. ולפי שנמשך לכל צד יותר מאלפי' אמה צריך להפסיק לכל רוח במקו' שכלתה מדת אלפי' אמה של תחו' העיר כדי שלא יתערבו עמה' המים שהם חוץ לתחו' ויביאו אותם לעיר וכי עבדי מחיצה איכא תקנתא לכל בני העיר דהשתא ודאי נהר זה הנמשך לעיר הרי כרגלי העיר וה"ל כבור של אנשי העיר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |