ריטב"א/עירובין/טז/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א קרן אורה רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ת"ש נמצא' אומר כו'. פי' משנ' היא במסכת כלאים לעניין מחיצות כלאים דקיימא לן שזה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן: ג' מדות במחיצה פי' שלשה דינים תמצא בה כשיש שם פרוץ ועומד המדה האחת הוא שיהא הכל מותר בין העומד בין הפרוץ והמדה השנית הוא שיהא הכל אסור והמדה השלישית שיהא העומד מותר והפרוץ אסור ואי אפשר לעשות בזה חלוק רביעי שהרי אי אפשר לומר שיהא העומד אסור והפרוץ מותר ולפי' הג' מדות עיין ותמצא כי המדה הראשונה הפרוץ מרובה על העומד ואם בין זה לזה ג' טפחים יהא הכל מותר כי הלבוד עושה אותו כסתום וזו הוא מדה כשהעומד פחות מג' ואפילו הוא קנה קנה הלכך מדה אח' להכשיר הכל ואפילו פרוץ מרובה והמדה השנית כשיש כעומד ג' שלמים או יותר עד פחות מד' בזו לדברי הכל אם הפרוץ מרובה על העומד הכל אסור ואם הוא פרוץ כעומד פלוגתא דרב פפא ורב הונא דלרב הונא הכל אסור ולרב פפא הכל מותר מ"מ המדה הואת באה ללמדנו לאסור הכל או בפרוץ מרובה לרב פפא או בפרוץ כעומד לרב הונא וכדמתרץ כל חד וחד מתניתא אליבא דידיה לקמן בשמעתין. והמדה השלישית כשהעומד הוא ד' טפחים או מד' טפחים ועד עשר אמות ועשר בכלל שבזה לא בפרוץ מרובה לדברי הכל ולא בפרוץ כעומד לרב הונא אין העומד נפסל לעולם אלא הפרוץ בלבד והטעם מפני שכל העומד ד' טפחים או יותר הרי הוא דבר חשוב ואין שום פרצה פוסלו הרי כאן ג' מדות עיין ותמצאם בבריותא מעתה מה שאמר התנא דברביעית בנפרצה יותר מעשר אסור אינה מדה רביעיתוהרי היא בכצל המד' השלישי' דההא מידי אפי' כשהעומד מרובה מאד אלא שיש שם פרצה יותר מי' ובודאי נהי דאיהי אינה מתבטלת מפני ריבוי העומד ואסור לזרוע כנגדה אין העומד נאסר' ק"ו מהמדה שלישית שהפרוץ מרובה על העומד שאין עומד על ד' טפחים נפסל וזה הדין הוא בכלאים מפני שאנו הולכין אחר ערבובי' מה שאין כן לענין שבת דפרצ' ביותר מעשר או פרוץ מרובה על העומד אוסר כל המבוי וכל החצר מפני שמוציאו מרשות היחיד ועושה אותו כרמלי' וזה ברור וכן הסכימו כל המפרשים ז"ל מיהו אפילו כשתמצא לומר דכי קתני נפרצה ביותר מעשר הכל אסור לזרוע ואפילו כנגד העומד אין זו מדה רביעי' שכבר שנינו מדה זו במדה השנית ואחר שפירשתי הבריית' ומדותי דרך כלל אחזור לפר' בה בפרט מה שצריך ביאור דהא דקתני במדה ראשונה ובלבד שלא יהא בין זה לזה ג' שאין בו לג' אלא דהא גופא קמ"ל דטעמ' דלא אמרי' לבוד בג' היינו מפני שהוא חשוב לבקיעת גדי להדיא בלא עכוב וזקיר' הגדי מבטלת אותו מתור' לבוד ומדקתני במדה שנית ובלבד שלא יהא פרוץ במלואו שמעי' דבהכי סגי לגמרי לד"ה כיון שהעומד מרובה. והא דקתני במדה הרביעית שאם היה עומד מרובה על הפרוץ אף כנגד פרוץ מותר לזרוע אכולה מתני' קאי וכן פרש"י ז"ל והא דקתני במדה השלישית כל שהוא מד' טפחים ועד ד' אמות ועד עשר אלא שרצה לפרוט לנו הדברים החשובים שאנו אומרי' בכל מקום ד' טפחים לעניין רשות היחיד ד' אמות שיש לאדם בכל מקום ושיעור מקום שהוא חשוב לפתח. ובירוש' לא גרסי' לה אלא מד' טפחים ועד עשר והא דקתני ואם היה פרוץ כעומד העומד מותר והפרוץ אסור רב הונא מוקי' לה בפרוץ כעומד ממש ואע"פ שסובר דפרוץ כעומד אסור ואפ"ה אין העומד נאסר כיון שהוא ד' טפחים או יותר שהו' דבר חשוב ולדידי' ה"ה כשהפרוץ מרובה על העומד העומד מותר דהא לדידיה פרוץ כעומד שוה הוא לדין פרוץ מרוב' על העומד ולרב פפא הא דקתני ואם היה פרוץ מרוב' על העומד היינו שהפרוץ ביוצא ונכנס והוא מרובה על העומד דאלו שוה בשוה אף הפרוץ מותר אלא ודאי בשהפרוץ ביוצא ונכנס שהו' מרוב' ואפ"ה כנגד העומד מותר נמצאת למד דכל שיש בעומד ד' טפחים או יותר אפי' שפרוץ מרוב' על העומד מות' הוא לדברי הכל ואין מחלוקות של רב פפא ורב הונא בזה אלא לעניין הפרוץ דרב פפא מתיר כשהוא פרוץ כעומד ומפר' ברייתא כשהפרוץ יוצא ונכנס ולרב הונא פרוץ כעומד ממש הפרוץ אסור וזה פשוט:
בשלמא לרב פפא משום הכי לא ערבינהו כלומ' שלא שוה במדה הראשונה דין ג' טפחים עם פחות מג' דבשלשה טפחים עומדי' אע"פ שיש ריוח ביניהם ג' טפחים הכל כשר דפרוץ כעומד מותר ואלו כשהעומד פחות מג' אם יש ריוח ג' בנתים הכל פסול אלא לרב הונא בריה דרב יהושע אף כשהעומד ג' טפחים אם יש ביניהם ריוח שלשה טפחים הכל פסול משום דפרוץ כעומד אסור ואשתכח דג' ופחות מג' דינם שזה וא"כ לערבינהו וליתנינהו ופריק דלא מצי לערבינהו כי אע"פ שדינם שוה אין טעם פסולם שוה דאלו בעומד פחות מג' כשאתה פוסלו מפני ריוח ג' אינו מטעם פרוץ מרובה שהרי כשיש בריוח ג' פחות משהו ואין העומד אלא קנה אתה מכשירו ואע"פ שהפרוץ מרוב' מעתה אין טעם פסול ריוח ג"ט אלא לפי שא"א בו לבוד וטעמ' דליכא לבוד הוא מפני בקיעת גדי שיכול לבקע בו ואלו כשהעומד ג' והריוח ג' כשאתה פוסלו אינו מדין לבוד שהרי אם היה עומד מרובה ואפילו יש בפרוץ ג' ויותר מג' אתה מכשיר א"כ כשהעומד כפרוץ אינו נפסל מטעם לבוד אלא מטעם פרצה שהעומד כפרוץ בטל וכיון דלא שוו ג' ופחות מג' בטעמא לא בעי תנא לערובינהו ותנא ג' בהדי מג' ועד ד' פחות משהו דהוו מחד טעמא ופרכינן אעיקר מתני' בין לרב פפא בין לרב הונא ולכ"ע דקשיא רישא אמצעיתא דלא אתיא אליבא דחד תנא דברישא כיון דעבדינן לבוד בפחות מג' בלבד אלמא רבנן היא דאלו לרשב"ג יש לבוד עד פחות מד' והדר קתני במדה שנית דכל שיש בעומד ג' טפחים עד פחות מד' נפסל טפח יש לו מדה שנית דלא חשיבא כמידה שלישית כשיש בעומד ד"ט כי ד' טפחים עומד עושה דבר חשוב שאינו נפסל אפילו בפרוץ מרובה ואלו ג' טפחים נפסל בפרוץ מרובה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |