ריטב"א/עבודה זרה/מ/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף גליוני הש"ס |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
עד שיהא ראש ושדרה ניכר. פירש ר"שי ז"ל שהדגים הטהורים משונים מן הטמאין בראשן ושדרתן כי הטמאים ראשיהם חדין ואין להם חוט השדרה ואין לך שום דג טמא שלא יהא כך אבל יש דגים טהורים שהם בסימנין אלו כמו הטמאין כדאמרי' בסמוך דאדא ופלמודא דאמו רישייהו לטמאין והיינו נמי הנהו דגים דאמרינן לעיל דאתו קמי רבנן דלא בדקינהו בראש ושדרה הלכך כל שנמצא ראשו כד ושיש לו חוט השדרה בידוע שהוא טהור אבל כשראשו חד ואין לו חוט השדרה אפשר שהוא טהור ואין להתירו אלא בקשקשת והאי דבעי מר ראש ושדרה ומר סגי ליה בחד אפשר דרב הונא סבר שיש מן הטמאים שדומה לטהורים בסימן אחד אבל אינו דומה בשני סימנין אלו ואידך סבר שאפילו בצד אחד אינו דומה לו ומאי דאותיב מר עוקבא ממתני' דבדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת לתרוייהו פריך למימרא שאין לנו אלא סימנין אלו בלבד ופרקינן דלעולם היכר ראש ושדרה אסור וכי איצטריך סנפיר וקשקשת להתיר טהורים הדומי' לטהורי' בראש ושדרה שראש חד ואין להם חוט השדרה כגון אדא ופלמודא דדמו רישיהו לטמאים והכי נמי איכא אחריני טובא כדאיתא לעיל אלא דחדא מנייהו נקטינן ובדין הוא דיכלינן לתרוצי כי עיקר הסימן קשקשת הוא שהוא ניכר לכל ועל ידו הכרנו ההיכר שבראש ושדרה על ידי בדיקת דגים בקשקשת אלא דקושטא דמילתא ניחא ליה לתרוצי שאין היכר ראש ושדרה היכר מובהק בכולו כמו סנפיר וקשקשת והפי' זה נכון מאד אלא שרבינו אומר לנו דבר חדש שלא נזכר בתלמוד שיהא סימן מובהק בזה שראשן ושדרתן של טמאים וגם לא מצאנו זה בשום חבור מחבורי הגאונים ז"ל וכן הקשה על זה רבינו הר"מבן ז"ל ואמר דצריכה עיונא רבה והר"אבד ז"ל פירש בזה פירוש אחר שאינו נכון כלל ומורי הר"א הלוי ז"ל היה אומר דהיכר ראש ושדרה האמור כאן בטביעות עינא דעדיף מסימנא אלא דמר סבר דלא סמכינן עליה עד דאיכא ראש ושדרה לפניו כשהן שלמים ומחוברים דאילו בחד מינייהו בלחוד לא מיטבע עינא שפיר ודילמא טעי ומר סבר דאפילו בחד מינייהו סמכינן ורב עוקבא הוה ס"ד דהיכר בסימנין קאמרי ואותיב לתרוייהו ממתני' דבדגים כו' ופריק דהכא לאו בסימנין אלא בטביעות עינא והוצרך הסי' של סנפיר וקשקשת להנהו דדמו בפרצופן לטמאי' כגון אדא ופלמודא ולהאי פי' יש לנו לומר דתלמודא לרווחא דמילתא פריך הכי דבעי לאשמועינן קושטא דמילתא ומסתיין דנימא דכי אמרי רב הונא ורב חסדא בטביעות עינא ועל ידי סנפיר וקשקשת ניכרו הטהורים מן הטמאים להכירם אחרי כן בטביעות עינא ולהאי פירוש' נקטו ראש ושדרה לטביעות עינא לפי שאין בדג מקומות מסויימין לתפוס בהן טביעות עין אלא אלו ופי' דחוק הוא בעיני.
נפקי שיפורי דמר ושרו שיפורי דמר ואסרי ואף על גב דאמרינן בפ"ק שאם היו שניהם אחד מטמא ואחד מטהר הלך אחר המחמיר היכא ששניהם שקולים והכא מסתמא ב' שקולים יש אומרים שאם המיקל סומך על גמריה יכול להורות לאחרים כדבריו ומותר לעשות כדבריו מ"ר ובפ"ק דיבמות כתבתי יותר מזה בס"ד.
אין נקחין אלא מן המומחה. פירש רבינו הגדול הר"מבן ז"ל דמומחה זה אינו בקי בלבד אלא כמומחה האמור בכל השמועה למעלה שרוצה לומר מוחזק בכשרות ונאמן ובירושלמי כללן כולם כאחד והטעם מפני שנחשדין עמי הארץ ליקח קרבי דגים מן הגוים בחזקת שהם טהורים ואין מדקדקין בדבר הרבה ומוכרין אותם בחזקת טהורים ושמא טמאים הם ומיהו הרי זה דבר שיכול להראותו לבקי ומכירו ולפיכך כל שמעיד עליו מירתת ולא משקר ואיכא דסגי ליה בשיאמר אני מלחתים דודאי אי לאו דידע ודאי שהם טהורים לא הוה אמר הכי ור' נחמן בעי שיראה לו גופן של דגים ויאמר לו אלו דגים ואלו קרביהן ולאו משום דחשדינן ליה דכי אמר אני מלחתים משקר לן במזיד ומתכוין דאם כן כי אמר אלו דגים ניחוש נמי דמשקרי ולא משמע דבעי לומר רב נחמן דכי אמר לו אלו דגים ואלו קרביהן שאנו מכירין שהוא כן אלא טעמא דמילתא משום דכי אמר אני מלחתים אולי טועה בעצמו כבסבור שהיו טהורים ואינם כן ולפיכך כל שאינו מומחה בכשרות אין סומכין עליו ואפילו שאינו חשוד כי רוב עמי הארץ טועים הם בדבר ואינו מדקדק בזה אלא אדם מומחה וירא שמים וכשחומר אלו דגים ואלו קרביהם ליכא למיטעי הילכך אפילו היה חשוד אפשר להאמינו דהוה ליה כגוי האומר גבי בצים עוף של פלוני וטהור הוא שהוא נאמן משום דמרתת כדאיתא בפרק ואלו טריפות ואין לך חשוד יותר מן הגוי ורב יאודה גם כן שהיה מתיר באומר אני מלחתים אפילו בחשוד היה מתי' דקסבר דאי לאו דקים ליה במילתא לא הוה אמר שהוא ירא שימצאו שקרותו ויהא נתפס ואף לשון זה כאומר של עוף פלוני וטהור הוא שהוא נאמן נמצא שאין הפרש בזה לכלי שאינו מומחה בכשרות בין עם הארץ סתם ואד' חשוב דכל שאינו מעיד כן אפילו אינו חשוד אין סומכין עליו שמא טועה בדעתו וכל שאומר כן אפילו הוא חשוד סומכין עליו דמרתת והלכתא כמאן דאמר דסגי שיאמ' אני מלחתים כדאמר ליה רב יאודה לאדא דיאלא וזה דרך רבי' הר"מבן ז"ל בשמועה זו והוא נכון.
הכא במאי עסקינן בשנמוחו. הקשו הראשונים ז"ל אמאי לא משני סימנין לאו דאורייתא כדמשני רבי זירא גבי בצים באלו טריפות ויש מתרצים דהתם הוא בבצים אבל בקרבי דגים סימנין דאורייתא וכן פר"ת ז"ל והר"א אב ב"ד. והירושלמי חולק על זה כדכתיבנא התם ועוד דתנא קמא כסימני בצים כך סימני קרבי דגים ואתה עושה מן הטפל עיקר ויש שפירש דרבינא ורבי זירא פליגי והלכתא כרבינא דבתרא הוא.
זה נכון דכיון דקתני שאינן נקחין אלא מן המומחה משמע לן דעל כרחין נמוחו דאי לא למה לי מומחה בכשרות דהא אפילו מן הגוי והחשוד לוקחין אותן כשאמר של דג פלוני הוא וזה נכון ועיקר והיא שיטת ר"י בעל התוספות וכן פירש רבי' הר"א הלוי ז"ל.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |