ריטב"א/עבודה זרה/יד/א

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
רשב"א
ריטב"א
תוספות רי"ד - מהדורה קמא
חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם
בית מאיר
רש"ש

שינון הדף בר"ת


ריטב"א TriangleArrow-Left.png עבודה זרה TriangleArrow-Left.png יד TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


גמרא תורניתא. פר"שי ז"ל מן ארז כתרגום אלונין מבשן והא דתנן כל שיש לו עיקר המתקיים בימות החמה ובימות הגשמים וחוזר ומחליף ותורניתא אין לו עיקר זה והקשו עליו דאם כן אין שביעית נוהגת בחטים ושעורין וכל מיני דגן וזה אי אפשר לכך פירש ר"ת ז"ל דתורניתא היא בוכריתא האמורה במסכת שבת והיא מין אהל שהוא כמין אדמה ואין לו עיקר יונק מן הארץ ולפיכך אין לו שביעית ואין פי' זה נכון דמאי שנא דהכא קרי לה תורניתא והתם קרי לה בוכריתא אלא ודאי מין ארז הוא כמו שפי' ר"שי ז"ל שכן פי' בכל מקום ואולי הוא אותו שעושין ממנו תורן לספינות והא דתנן כל שיש לו עיקר כו' כבר פי' במסכת שבת שלא נאמרה המשנה זו בלשונה שלא מצינו אותה כלשון הזה בכל המשניו' ובנוסחי עתיקי בכולהו גרסינן הכא ובכל דוכתא ומייתי לה דתנן ומשנה זו היא אותה ששנינו בסדר זרעים במס' שביעית זה הכלל אמרו בשביעית כל שהוא מאכל אדם כו' ומאכל בהמה וממין הצובעין ומתקיים בארץ יש לו שביעית ולדמיו שביעית יש לו שביעית ולדמיו ביעור ואיזה זה עלי הלוף השוטה ועלי הדנדנה ע"כ וזהו שיש לו עיק' המוזכר כאן ועוד שנינו שם ועוד כלל אחר אמרו בשביעית כל שהוא מאכל אדם ומאכל בהמה או ממין הצובעין ואינו מתקיים בארץ יש לו ולדמיו שביעית ואין לו ולדמיו בעור ע"כ וזהו כל שאין לו עיקר שאמרו כאן וכל שיש לו עיקר היינו שלוקטין עליו ומניחין שרשיו וכל שאין לו עיקר היינו שלוקטין עיקרו ושרשיו ואין לו שביעית גמורה לומר שאין לו דין ביעור לפי שאין ביעור אלא בדברים ששולט בהן שן חיה עד זמן ביעור וכדדרשינן כלה לחיה שבשדה כלה לבהמתך שבבית ותורניתא עיקרו היא הנאכל לאדם או לבהמה ולכך הקשו מי אית ליה שביעית כלומר מי איתליה שביעית גמורה ואף לבעור רבינו נר"ו.

תאנא וכולן מוכרין להם חבלה. פי' דכיון דזבני כולי האי לסחורה בעו להו וכמה חבלה שלשה מינים פי' משקל שלשה מינים וניחוש דילמא אזיל האי גוי ומובין לאחריני פי' להקרבה אמר אביי אלפני עור מפקדינן אלפני דלפני לא מפקדינן והא דאמרינן התם גבי בגד שאבד בו כלאים שלא ימכרנו לגוי שמא ימכרנו לישר' ואמרינן נמי כי האי בפסחים בארבא דטבעא בחישתא ולקמן בפרק השוכר גבי ביתא דחטי דנפל עלייהו חביתא דיין נסך התם הוא לגבי ישראל מפני שאנו מזהרים שלא לגרום על ידינו שום תקלת עברה ושלא יצא מתחת ידינו דבר שאפשר שיעבור בו ישראל עבירה אבל משו' לפני עור לא תתן מכשול ממש ליכא אלא כשאנו נותנין אותו למי שיעבור בו עבירה.

ירושלמי כומר אסור רופא מותר תגר מותר תגר חשוד אסור. וה"פ כומר אסור לעולם ואפי' חבלה רופא מותר לעולם ואפי' מועט תגר מותר חבלה ואם אדוק בע"ז שהוא חשוד בכך אסור אפי' חבלה כדין כומר אמר רבי זירא תרנגול למי תרנגול למי מותר למכור לו תרנגול לבן פירוש ואפי' לרבנן דכיון דקרי הכי לאו לע"ז בעי ליה ודוקא דלא חזינן ליה דמערים אבל אי אפיקו ליה שחור ולא שקל מערים הוא ואסור.

תרנגול לבן למי תרנגול לבן למי אסור למכור לו תרנגול לבן. פי' אפי' בין התרנגולין ואפילו לרבי יאודה ולהכי אקשינן ליה תנן רבי יאודה אומר מוכר הוא לו תרנגול לבן בין התרנגולין היכי דמי אילמא דקא תרנגול לבן למי בין התרנגולין מאי הוי פירוש דהא אמרת דאסיר ואפילו לרבי יאודה וסברא נמי היא ולהכי פשיטא ליה לתלמודא ומקשה מינה להדיא אלא דקאמר תרנגול למי וא"ה לרבי יאודה בין התרנגולין אין בפני עצמה לא מכלל דת"ק אפילו בין התרנגולין אסר פירוש אלומי מאלים דומיא דלא מבעיא או מימריה דרבי זירא דאמר מותר לו למכור תרנגול לבן בעי למימר אפילו שלא בין התרנגולין דהשתא קשיא אפי' לרבי יאודה וכל שכן לרבנן אלא אפילו בעי למימר בין התרנגולין נהי דלא קשיא לרבי יאודה לרבנן מיהת קשיא ורבי זירא אפילו לרבנן קאמר. אמר רב נחמן בר יצחק הכא במאי עסקינן כגון דאמר זה וזה פר"שי ז"ל לעולם מימרא דרבי יאודה באומר תרנגול לבן למי ולאו דוקא בעי תרנגול לבן לחודיה דהתם ודאי אפי' רבי יאודה מודה דאסור לעולם אלא הכא מיירי דקא בעי תרנגול לבן ושחור למי וקאמר רבי יאודה דמותר למוכרם לו שניהם יחד דכיון דקפיד נמי השחור לאו לע"ז קא בעי להו ורבנן אמרו דאפי' בהא אסור כיון דבעי כלל תרנגול לבן הא באומר תרנגול למי כולי עלמא מודו דמותר למכור לו תרנגול לבן זו שיטת ש"י ז"ל ולא נהירא כלל דהא ודאי כל היכא דבעי תרנגול לבן לעבודה זרה בעי לה ואף על גב דקפיד נמי השחור דילמא איערומי קא מערים אי נמי דלבן בעי לע"ז ושחור לאכילה ותו דלא אתי שפיר לישנא דזה וזה דהוה ליה למימר הכא במאי עסקינן דקא בעי תרנגול לבן ושחור למי והנכון כדקא פריש רבנא מאיר הלוי ז"ל הכא במאי עסקינן דקאמר זה וזה כלומר שהיה עובר הגוי בדרך לפי תומו וראה ישראל מוכר תרנגולין לבנים ושחורים ואמר לו מכור לי זה וזה הלבן והשחור דקא סבר רבי יאודה דכיון דאיכא תרתי למעליותא חדא שלא היה שואל כלום אלא שוקרה מקרהו לקנות ממנו ואידך דבעי שחור ודאי לא חיישינן דבעי לע"ז ורבנן סברי דמכל מקו' כיון שהיו ב' שחורי' לקנות ובחר באחד הלבן חיישינן לע"ז והא דזבין שחור איערומי מערים הא כל היכא שלא היו לפני הישראל אלא שחור ולבן בלבד ואמר מכור אותם לי אפי' רבנן מודו דשרי דכיון דהוי אקראי אבל הכא כשהיו שם שחורים שנים או יותר כדאמרן והוא בחר באלה והיינו לישנא דזה וזה כמ"ש דמשמע זה וזה לתוך אלו וכן אם לא לקח אלא לבן לבדו אפי' היה דרך מקרה ולא היה הישראל מוכר אלא הוא אסור דהיינו דאייתו לסייעתא והתניא פי' בניחותא אמר רבי יאודה אימתי בזמן שאמ' תרנגול לבן כלומר שלקח תרנגול אחד לבן לבדו שמצא שהיה הישראל זה מוכר אבל אמר זה וזה מותרין.

ואפילו אמר תרנגול לבן גוי שעשה משתה לבנו או שהיה לו חולה בתוך ביתו מותר. פירוש תשלום ברייתא דרבי יאודה היא ודוקא נקט שעשה משתה ושהיה לו חולה דידעינן הבכי ודאי אבל אדבוריה לא סמכי' דדילמא מערים הוא ואפי' בשהיה לו חולה ודאי דוקא בתרנגול לבן זה פי' שנקרא לו ולאו בדקא בעי ליה דההיא סתמ' אפשר אמרינן אסור לעולם כדקאמר רבי זירא ובתרנגול לבן זה דשרי רבי יאודה ברופא כשהיה לו חולה או שעושה משתה לבנו מסתברא נמי דרבנן מודו ליה דלא אשכחן דפליגי בה.

ואפשר נמי דסיפא דמתני' לאו רבי יאודה תני לה אלא דברי הכל היא ואתיא אפילו לרבנן וכן נראה דעת רבינו מאיר הלוי הנשיא ז"ל וזה הנכון. ומסתברא דהוא הדין דשרי בתרנגול לבן למי בשיש לו חולה בתוך ביתו או שעושה משתה וגבי לבונה זכה אמרו בירושלמי כומר אסור רופא מותר כדאיתא לעיל ורופא נמי שיש לו חולה ואקשינן וכי עשה משתה לבנו מאי הוי כל היכן דאסיר דבעי ליה להקרבה שכן דרך גוי לעשות ביום משתה בנו והתנן גוי שעשה משתה לבנו אינו אסור אלא אותו היום ואותו האיש בלבד ואותו האיש מיהת אסור אמר רב יצחק בריה דרב משרשיא בטיווזיג פי' האי לבנו דשריא במתני' לאו משום חופת בנו כדקתני במתניתין אלא שמחת מרעות שעושה לבנו דבההוא משתה לא עביד מיניה איד ואתינן לאקשויי אכתי לרבי זירא ואמרינן תנן ושאר כל הדברים סתמן מותר ופירו' אסור מאי סתמן ומאי פירושן כו' אלא לאו סתמן דקאמר חטי פי' והא ודאי לא צריכה למימר דמזבנינן כדאמרן אלא דהשתא מיהא איידי דאשמועינן רבותא בפירושן תנא סתמן מותר ואסיק לעולם סתמן דקאמר חטי חוזר אתא פירושן דקאמר לעבודה זרה ופירושן אצטריכא ליה.


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון