ריטב"א/נדה/נג/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רמב"ן רשב"א תוספות הרא"ש ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
והדר מתחיל בין השמשות. פי' דוקא נקט והדר מתחיל דאיכא קצת שהוא בינתים והיינו דאמרינן התם דלא אכלי כהנא תרומה עד דשלים בין השמשות דר' יוסי וכדכתיבנא התם בס"ד.
הרואה כתם מטמאה עצמה וקדשים למפרע. פרש"י ז"ל עצמה לטהרות ואע"ג דבעלמא קדשים בכלל טהרות הכא אצטריך למתני בהדיא קדשים משום דרשב"א מפליג בין עצמה לקדשים והא דלא נקט טהרות בהדיא לפי שיש בכלל עצמה טומאת בעלה וכדאמרינן בפ"ק ומודים חכמים לר' עקיבא ברואה כתם שמטמאה את בעלה למפרע.
רשב"א אומר קדשים מטמאה. פי' בדין כתם עד שעת הכבוס.
בעלה אינה מטמאה. פי' עד מעת לעת שלא יהא כתמה חמור מראיתה שאין ראיתה מטמאה למפרע לטהרות אלא מעת לעת ואיכא דק"ל והלא ע"כ כתמה חמור מראיתה שהיא מקולקלת מנינא להבא וי"ל דהתם לא סגיא בלאו הכי כיון שאין לה התחלת ראיה ודאית למנות ממנה מה שאין כן בראיתה שהיא ודאית אלא דחשו חכמים ליציאת דם לבית החיצון ומשום ההוא חששא אין לה לקלקל מנינא ולהניח הודאי מפני הספק אבל לענין למפרע אין לנו להחמיר בכתמים דרבנן יותר מראיה דאורייתא כיון דהא והא דרבנן.
א"ל מצינן כתמה חמור מראייתה לענין קדשים. פי' שאתה מודה שמטמאה למפרע עד שעת הכבוס. ורשב"א לא אהדר ליה ולא מידי בהא מתני' דסבר דבקדשים ראוי להחמיר יותר וכאידך בריתא תניא אינה מטמאה אף בקדשים ופליגא אאידך מתני'.
ת"ר ראתה כתם ואחר כך ראתה דם תולה כתמה בראייתה מעת לעת. שראתה הכתם תוך מעת לעת של ראיה אינה חוששת לכתם כלל ואעפ"י שהכתם ביום ראשון והראיה ביום ב' רשב"א אומר יומא בלבד.
א"ר נראין דבריו מדברי. פירוש למלא השמועה ששמעתי כדברי נראין לי מן הסברא בדבריו מדברי שהוא מתקנה ואני מעותה דקס"ד דבעי לומר שהוא מקל עליה ואני מחמיר כלו' ובכתמים דרבנן ראוי להקל כל מה שאפשר בשום טעם ולהכי פרכינן דאדרבה רשב"א מעוות לה טפי.
אמר רבינא איפך כלו' איפוך רישא דמתני' סברא ר"י לרשב"א אי נמי דליפך סיפא וה"ק דברי מדבריו שאני מתקנה והוא מעוותה.
רב נחמן אמר לעולם לא תיפוך וה"ק שהוא מתקן הליכותיה לידי זיבה ואני מעוות הליכותיה לידי זיבה. פרש"י ז"ל דמתקן היינו מקל ומעוות היינו מחמיר וכדקס"ד מעיקרא וסבירא לן השתא דלר' כשם שתולה כתמה לראיתה כך תולה ראיה לכתמה ומונה פתח נדה מיום א' שבו ראתה הכתם וכשחזרה וראתה בשמיני שהוא יום ראשון בשבועה שלאחריו היו דם זוב ואם ראתה גם בשני ובשלישי הוי זבה גדולה וצריכה ז' נקיים מה שאין כן לרשב"א שכיון שאין הכתם ביומא של ראיה אינה תולה כתמה בראייתה ולא ראייתה בכתמה ומונה פתח נדתה מיום ב' שראתה בו ודם שראתה ביום ראשון של אחריו דם נדה הוא וראיית יום ב' ויום ג' אינו עושה אותה אלא זבה קטנה נמצא ר' מחמיר הליכותיה לעשות זבה ורשב"א מקל ואין פי' זה מחוור חדא דלישנא דמתקן הליכותיה לידי זיבה לא משמע הכי והוו ליה למימר מימי זיבה ועוד דתרתי דסתרן אהדדי הן דכיון שתולה כתמה בראיתה הרי אתה עשית כאילו אינה כתם והיאך חוזרת ומונה ממנו ועושים ממנו עיקר וכי תימא שאנו עושים ממנה ראיה גמורה ודאית זו מנין לנו אדרבה תניא בפ"ק שאינה מונה אלא מיום שראתה וכן הדין לדברי הכל דהא כתמה דרבנן וראיתה מן התורה והיאך מניחין זה מפני זה ועוד שהחמיר בזה בתחלת ימי זבה הוא מקל בסופן כי אותו שהוא י"א לדברי רשב"א ומצרף אותו לשל פניו לזיבה גדולה הוי יום י"ב לר' ואינה אלא פתח נדה דלא בעי ז' נקיים לנך נר' נכון דה"ק שהרשב"א מתקן יותר מנין הליכותיה לידי זיבה שלא תבא האשה לטעות בו שהרי אינה תולה כתמה בראיה אלא ביומה ובין שנתמנ' מזה פתח נדה או מזה דרך א' הוא בלא טעות ואם ראתה כתם ביום א' וראתה דם ביום אחר אין לה מקום לטעות למנות ימי נדה מן הכתם שהרי אינו משנה אותם כלל אלא כל אחד עומד לעצמו כדין מפרע אבל לר' כיון שתולה כתמה בראיתה מעת לעת יש לחוש שהוא מעוות הליכותיה לידי זיבה כלו' שתקלקל פתח נדתה ותבא למנות פתח נדתה מיום כתמה מה שאין כן מן הדין שאין לה למנות אלא מיום שראתה כדאמרן וכדאיתא בפ"ק ועכשיו לשון הגמרא מתישב יפה.
צריכין הפסק טהרה. פי' שתבדוק עצמה בבין השמשות של שביעי למציאתו כדי להפסיק בטהרה כדין ראיתה או סגי לה בבדיקת שחרית כיון דכתמין רבנן.
אמר ר"ל והוא שבדקה. פי' שבדקה עצמה בשביעי לכתמה וכן פרש"י ז"ל ואין בדיקה זו כדי שתמנה ממנו דהא ליתא וכדברי רבא ועוד דא"כ היכי שמעינן מהכא דכתמין דעלמא צריכין הפסק צריכין טהרה דשאני הכא דכתם זה בראיה גמורה אנו דנין אותו לר' למנות ממנו ולהניח מנין הראיה אלא ודאי טעמא דר"ל משום דס"ל דכיון דכתמין דעלמא בעינן הפסק טהרה אף זו תפסיק כדי שלא תטעה שלא להפסיק בכתמים דעלמא ואי לא בדקה קנסי' ליה שלא תתלה כתמה בראיתה למפרע ואין לחוש שמא תעוות הליכותיה לידי זיבה בבדיקה זו דלר' כלהו נשי ידעי שאינה מונה אלא מיום שראתה ור' יוחנן אעפ"י שלא בדקה דלא קנסי' לה בהא כלל והשתא דייקי' לה שפיר דמ"מ נשמע מהכא דבכתמים דעלמא בעינן הפסק טהרה בשבעה.
ה"ק ובשביעי לנדתה. וק"ל שביעי מאן דכר שמיה במתני' ואי חסורא מחסרא הוי ליה לפרושי הכי וי"ל דכיון דהשמיני הוא תחלת י"א יום שבין נדה לנדה אף נקרא יום י"א.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |