ריטב"א/נדה/מז/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רי"ד רמב"ן רשב"א תוספות הרא"ש ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מתני' משל משלו חכמים באשה וכו' אלו הן סימניה. פרש"י ז"ל דאסיפא קאי דמיירי בצמל וגם ר"ח פי' כן והקשו עליו בתוס' חדא דהא בברייתא איירי כמה תנאי בסי' צמל וליכא חד מינייהו דאמר כדתנן ועוד דר' יוסי גופיה איירי נמי התם ואמר משתקיף עטרה ואי ס"ל דחדא שיעורא הוא במאי דקאמר הכא במתני' ה"ל לתלמודא לברורא כדעביד בעלמא ועוד דהיכי אפשר דלא אמר במתני' ומתניתא בסי' בוחל שהוא העיקר להחליצה ולמיאונין ולעונשין ומנה ידעינן לבגרות שאין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד ועוד דתני בבריתא בוחל מלמעלה בידוע שהביא שתי שערות מלמטה וכיון דבבוחל לא ידעינן שיעורא וסימנין מאי קאמר ועוד השיב עליו רבי' הרמב"ן ז"ל מדתנן בר"פ דלקמן בא סימן התחתון עד שלא בא העליון והיינו ודאי משום בוחל ואי לא ידעינן סימנים מאי העליון דקאמר דהא ודאי ההוא אמתני' דהכא סמיך לכן הנכון כמו שפי' התוס' דהכא אבוחל סיימי' ומינה ידעינן שיעורא בצמל ומיהו מאי דלא פריש במתני' פריש בבריתא.
אלו הן סימני בוגרות להיכא דלא קיימא מעיקר' אסימני בוחל משתחיר הפטומת. פי' ההקף שתחת העוקץ שהתינוק יונק ממנו הוא הנק' פטמת ומכאן נלמוד לפטמת האמור גבי אתרוג שהוא אותו שתחת העוקץ ונקרא ג"כ בוכנתא כדאיתא התם לפי שנכנס באתרוג כבוכנתא באסיתא אבל אותו שעומד על ראש האתרוג אינו פטמת אלא שושנתו דעלמא וכנץ שלו הוא ואינו פוסל כשניטל וכדפרישנא התם בס"ד.
התאנים משיבחילו. פי' משיגדילו ומשינפחו ומלשון בחלה פי' כלו' גדלו ונפחו עלי למשא וכבר אמר בירושלמי דלא מתמנעי רבנן למדרש הא' לחית.
שמואל מיחד להו. פי' שמיחד אותן לעבדיו שלא יבאו עליהם דרך הפקר דחייש לבושה דידהו ויש בפי' רש"י בזה לשון זר שכתב שהוא מיחד אותן ואינו מקפיד משום בושה וה"פ שאינו מקפיד בדבר זה משום חשש בושה שהיו נוגהות הפקר אם לא הי' מיחדן והיינו דבמימרא דרב נחמן כתב ואינו מקפיד על בשתן.
רב ששת מסר להו לערבאי. פי' לגוים וכת' בתוס' משום דס"ל דשפחה מותרת בגוי וה"ה לעבד שמותר בגויה בדרך צנעא שאינו בישראל אלא גזרת ב"ד. משום נשג"ז ובעבדים לא גזרו לפי שהן מופקרין ולא יגדרו בבנות ישראל ואעפ"י שהן אסורין כנדה ובאשת איש בישראל מדאורייתא והיינו דאמ' בשלהי מס' ע"ז דא"ל שבור מלכא לבאטי בר טאבי אדכרת מאי עבדת באורתא ופרש"י ז"ל שנתנו לו ולרב יהודה אשה זונה כדרך הערביים ורב יהודה לא קבלה ובאטי בר טאבי קבלה ואומר ר"ת דבדין עבד דבאטי בר טאבי עבד כנעני היה כדאמר עליה בפ' בתרא דקדושין דבארמות רוחא דהוה ביה לא קביל גיטא דחרותא ומאי דא"ל לשבור מלכא איהו יהודאי ואנא לאו יהודאי שהיה נשמר מגיעול גוים כדין עבד שאף עפ"י שהוא מותר בבנותיתן אסור הוא בגיעוליהן דגיעול גוים משום לתא דאסור תורה הוא וגזרו בו יותר ממה שגזרו בנשג"ז ואעפ"י שהוא משום לתא דנדה ואשת איש דאורייתא מן הטעם שאמ' ומיהו שבור מלכא טועה היה בדבר זה ולכך אמר ליה אדכרת מאי דעבדת באורתא או שא"ל כן מפני רוע ההנהגה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |