ריטב"א/נדה/יד/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הא דאמרינן גמלים כלם רשעים. פי' בתוס' שהם רשעים בדבר זה ולא תקשי אמאי דאמר בשלהי פ' עשרה יוחסין הגמלים כלם צדיקים וההיא במילי דעלמא.
ר' יהושע בן לוי וכו'. מפורשת יפה בהלכות ברכות בס"ד.
ודילמא דם מאכלת היא. פירוש וכל היכא דליכא כגריס ועוד והדם נועל דאיכא למיחש בדם מאכלת ניחוש ביה ויהא טמא ספק ואלו מתני' סתמא קתני שאפי' לא נמצא שם אלא דם טפה כחרדל טמאה ודאי פרש"י ז"ל דסתמא קשיא לן ואפי' על נמצא על שלה כשיעור ותיאוס וליכא למימר שא"כ אין לך נדה ודאית בדם טפה כחרדל בבדיקת עד דשאני הכא שיש רגלים לדבר כיון שנמצא על שלה ולא נמצא על שלו וגם לא נמצא על שלה בעד שלפני תשמיש אבל יש שפי' דלא קשי לן אלא בנמצא על שלו ולא על שלה דכיון דדם לאו מגופיה הוא ניחוש נמי לדם מאכלת אבל נמצא על שלה כיון דמגופה חזיא דשייכי בה דמים כאן נמצאו וכאן היו. וכן פי' ר"ח ז"ל ותוס' ויש סיוע לזה ממה שהביאוה כאן על פסקא דנמצא על שלו.
בדוק הוא. כלומר שאין מאכלת נכנס שם כלל.
א"ד דחוק הוא. כלו' דמילתא דלא שכיח הוא שיהא שם מאכלת אבל מ"מ דבר שאפשר הוא ואיכא ביניהו להיכא דאשתכח ביה מאכלת רצופה דלמאן דאמר דחוק הוא חוששין דמאכלת הוה תמן ושמש רצפה ואין כאן אלא טומאת ספק. ולימר' בדוק הוא טמאה ודאי דודאי האי מאכלת מעלמא אתאי לכאן כשהיא רצופה ודם מגופה הוא וכיון דלא איפסקא הלכתא כחד מהני לישנא נקטינן לחומרא ואפי' נמצאת מאכלת רצופה טמאה נדה.
אתמר בדקה בעד הבדוק לה וטחתו בירכה ולמחר נמצא עליו דם. פרש"י ז"ל שנמצא דם על ירכה ופי' שנמצא גם על ירכה דאלו לא נמצא על ירכה כלום יהא ודאי מן המקור הוא כי דבר רחוק הוא שידבק מן הירך בעד ולא נשאר בו שום רושם וגם אם נמצא על העד ולא נמצא על הירך כלום הא ודאי מן העד בא אבל עכשו שנמצא שם בשניהם יש מקום ספק אם נדבק מן הירך בעד או מן העד בירך ולפיכך נחלקו בו ופירשו רבותי לפי שיטה זו דמיירי כשהדם משוך או שיש בו כגריס ועוד דליכא למיחש לדם מאכלת כדאיתא לקמן במכילתין שאל"כ הא ודאי ליכא למ"ד שתהא טמאה ודאי דהא מקום זה אינו דחוק אצל מאכלת וכ"ש בדוק ולעיל מוכח בכל היכא דאינו בדוק ולא דחוק חיישינן לדם מאכלת ומפני שזה הדבר ברור ממקומו לא הוצרכו לפרש וסמכו על הסתם והרי זה כשמעתא דבסמוך דנקטוה בסתם ומתפרש לקמן מתוך הברייתא דמיירי בכגריס ועוד וה"ה לדם משוך כדאיתא לקמן במכילתין גבי עד שיהיה נתון תחת הכר או תחת הכסת שאמ' אם עגול טהור מפני שהוא דם מאכלת ואם משוך טמא ולפי' זה הסכים מורי הרשב"א נר"ו והוא הנר' נכון אבל י"מ והא דאמ' ונמצא עליו דם למחר היינו שנמצא על העד ולא נמצא על הירך כלום וכ"פי' ר"ח ז"ל וגם הרמב"ם ז"ל ונקט טחתו בירכא לרבותא דאפ"ה לא אמר' מן הירך אתא והא ודאי לא אתיא אלא כשנמצא פחות מגריס ועוד ואשמועינן דלא חיישי' לדם מאכלת דאלו לדם בעלמא פשיטא דליכא למיחש דהיאך יהא דם מרובה על העד ולא יהא על הירך כלום ואין פי' זה נר' נכון מן הטעם שכתבנו לעיל.
והא חוששת אמרת לן. ושביק רב דידיע בנפשיה דקא הדר ביה השתא מההיא סברא וסבירא ליה דהיא טמאה ודאי וכדמורין ביה מדרשא.
אתמר בדקה בעד שאינו בדוק לה והניחתו בקופסא ולמחר מצאת עליו דם. ענין זה הוא הפך הענין של מעלה דבההיא דלעיל העד בדוק והספק נפל אחרי כן מפני הירך ובכאן הספק היה בעד ואח"כ לא נולד לו מקום ספק ואע"פ כן למעלה אמרו בבי מדרשא טמאה ודאי מפני שצד הגריעותא שבו חמור יותר וקולא דחשש וריבה אינו כ"כ מה שאין כן בזה דכיון שאין העד בדוק הרי הדבר יותר בחזקת התר כי אינו מועיל כל כך הנגעת העד שבא אח"כ וזה ברור. והא דאמרינן שלא היה העד בדוק הלשון מוכח שלא נטלתו מן האשפה או ממקום התורפא דא"כ הא ודאי אין כאן בדיקה ודכ"ע דיו דיהא כתם וגם פחות מכתם גם אלו היה מוצנע יפה משאר בדיקות אעפ"י שלא שלא בדקתו בתשמיש זה בדוק הוא בדיעבד ואמ' שראוי לבדקו כל שעה ואין דברינו כשנטלתו ממקום בינוני שאינו משומר לגמרי וגם אינו מקום התרופה אלא מקום שנותנת עדיה לפי שעה ולפי' נחלקו בדבר אם דנין בו להחמיר כאלו הוא מקום בדוק או אם נדין אותו כאשפה כיון שאינו משומר ודמים בעלמא מצויין שם לפעמים ולמסקנא טהרה רבי יוסי לגמרי ועשאו כמקום שאינו בדוק.
טמאה משום כתם. פי' לאו דוקא כתם שהרי אין כאן מקום לכתם כלל אלא או הוא דם מהמקור או דם צפור וכיוצא בו שנדבק בו ממקום אחר לפי שאינו בדוק אלא דין כתם קאמר כלו' שהוא טומאת ספק וזהו שא"ל ר' חייא אי אתה מודה שצריכה כגריס ועוד פי' דע"כ כיון שלא היה בדוק לא סגיא שלא תחוש להקל לתלות בדם מאכלת דעלמא וא"א לך לעשותו כעד בדוק לגמרי ואתה צריך לדם כגריס ויותר להוציא מספק מאכלת וכיון שכן הרי אתה עושה אותו כתם כלו' דין כתם דהיינו טומאת ספק וכיון דכן גם יש לך לחוש אפי' שהוא כגריס ועוד לדם דעלמא כיון שאין דן אותה כעד בדוק ור' סובר דכולי האי לא דיינינן לי' בעד שאינו בדוק דבשלמא למאכלת דשכיח בכל מקום ואפי' במקום בינוני יש לנו לחוש אבל בדם כגריס ועוד שאינו מצוי במקום שהוא בדוק ואינו בדוק אין לנו לחוש לו שלא נניח דם המקור המצוי מפני דם זה דעלמא שאינו מצוי במקום העד ולגביהו כעד בדוק דיינינן ליה כך פי' ברייתא זו.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |