רידב"ז/תרומות/ו/ב

רידב"ז תרומות ו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הא ר"מ אמר משלם כו' ורבנן אמרין משלמין מה ביניהון אר"י עיקר סעודה ביניהון ר"מ אומר עיקר סעודה לבעה"ב ורבנן אמרין עיקר סעודה לפועלים. פי' דמקשה מאי נ"מ בין רבנן ור"מ הא לכו"ע משלם הבעה"ב ומאי נ"מ אם משלם לפועלים או לכהן וקאמר ר"י דבזה אין נ"מ אך הנ"מ ידעינן בעיקר סעודה וילפינן מזה דין דסעודה לר"מ הרי החיוב על בעה"ב ליתן להם אכילת הסעודה ולא יכול ליתן להם דמים ע"כ החיוב עליו לשלם לכהן ולרבנן עיקר החיוב על בעה"ב ליתן להם דמים ולא אכילה ע"כ אינו משלם רק דמי סעודתן לפועלים והגם דהכא במתניתין דידן אין שום נ"מ דבין כך ובין כך משלם הבעה"ב ומאי נ"מ אם משלם לפועלים או לכהן אבל נ"מ לענין דינא בעיקר הסעודה אם צריך ליתן עיקר הסעודה לפועלים או דמים ורשב"ל קאמר הנ"מ בזה בטפילה פי' הר"ש ז"ל על מי החיוב לטפל ליקח חולין מתוקנים בעד תשלומי תרומה דלר"מ הטירחא על הבעה"ב ולרבנן הטירחא על הפועלים וא"כ יש בזה נ"מ בין שמשלם לכהן או לפועלים דלכהן צריך לשלם בתבואת חולין ולא דמים ולפועלים משלם דמים ואינו מחויב לטפל ליקח תבואה ונמצא דלר"מ הטירחא מוטל על בעה"ב ולרבנן על הפועלים ולדעתי' דרשב"ל בעיקר סעודה לא פליגי ולכו"ע עיקר סעודה על בעה"ב ואעפ"כ נחלקו ר"מ וחכמים דר"מ ס"ל דהטירחא מוטל על בעה"ב דישלם הקרן לכהן דדמי כאילו אכל בעצמו וחכמים ס"ל דכיון דהוא בעצמו לא אכל אין עליו חיוב הקרן לכהן אלא הפועלים האוכלין עליהן מוטל חיוב התשלומין של חולין מתוקנים כדין תשלומי תרומה והבעה"ב מכיון שלא אכל אין עליו רק חיוב דמים ולא דין תשלומי תרומה אבל לכו"ע הבעה"ב משלם להכהן רק דר"מ ס"ל דהבעה"ב בעצמו מטריח ומשלם ורבנן ס"ל דהפועלין משלמין בעד הבעה"ב דהא הסעודה שמוטל על בעה"ב להפועלין כבר נתן להם ע"כ הטירחא דהשתא על הפועלין. ר"א בשם רשב"ל הא למה זה דומה למוכר חפץ לחבירו ונמצא שאינו שלו שהוא חייב להעמיד לו מקחו זה אמר למשל על מתניתא דידן ונמצא לפ"ז דעיקר סעודה על בעה"ב והוא מחויב להעמיד לו מקחו ע"ז קאמר אלו כרשב"ל איתאמרת ניחא דלדידי' עיקר סעודה על בעה"ב ואין לר"י הא קאמר עיקר סעודה ביניהון ולרבנן עיקר סעודה על הפועלין והאיך שייך מוכר חפץ לחבירו דמשמע דעיקר סעודה על בעה"ב וקאמר דלעולם אליבא דר"י קאמר ורק אליבא דר"מ איתאמרת דהא הוא ס"ל דחייב להעמיד לו מקחו. ר"א בשם ריב"ח שבח סעודה ביניהון בשפסק עמהן להאכילן דבשני חולין והאכילן דבשני תרומה ולא כבר אכלו כמ"ד טבלים נפשו של אדם חתה מהן פי' דלר"מ אינו משלם לכהן רק דמי תרומה כדין גזל תרומה ולא אכלה ולרבנן הפועלין משלמין קרן וחומש והבעה"ב משלם להן שבח סעודה הוא דמי חולין מתוקנין וע"ז פריך ולא כבר אכלו פי' דהא אם לא הי' נפשו של אדם אותה מהן והוי אכילה גמורה לא הי' מחויב לשלם להן רק דמי תרומה הגם דהן היו מחויבים לשלם קרן מחולין מתוקנין מ"מ נפטר בעה"ב מזה מחמת דבזה הוי בעה"ב גרמא בנזקין ופטור דגרמא בעלמא הוא דהא אם לא הי' גזה"כ לשלם תשלומי תרומה מחולין מתוקנים לא הי' חייב לשלם להן רק דמי תרומה שגזל לאחר שהנגזל הוציא מידן הגזילה אך מפני גזה"כ לשלם חולין מתוקנים וזה מדין קנס כדאיתא לקמן בירושלמי פ"ז בהדיא ובתוס' ז"ל במס' ב"מ דף נ"ה ע"ב וכן הוא שיטת הירושלמי לקמן דהקרן קנס וחומש כפרה וכשם שפטור להחזיר להם החומש כן פטור להחזיר להם הקנס דקנס וכפרה הוא על האוכל דוקא ולא על בעה"ב והוא רק גורם בעלמא שגרם להם קנם וכפרה וא"כ הי' די לפני בעה"ב שישלם להן רק דמי תרומה אחרי שכבר אכלו ואי דהי' גזילה בידו דהם שילמו להנגזל ולא אכלו משלו ע"ז הי' מחויב לשלם להן דמי תרומה ומה שהם היו מחויבים לשלם קנס וכפרה בזה הוי רק גרמא בעלמא ונמצא דדי לפני בעה"ב לשלם להפועלין רק דמי תרומה שכבר אכלו וע"ז משני כמ"ד טבל נפשו של אדם חותה בהן וע"כ לא נהנו כלום מסעודתו ע"כ משלם להן מחדש דמי סעודתן מן החולין ומה שאכלו תרומה ושילמו קנס וכפרה הוא רק הגורם אבל אם לא הי' נפשו של אדם חותה בהן הי' די לפני בעה"ב לשלם דמי תרומה. ופי' הרע"ב ז"ל מסכים לפירוש זה ומתורץ קושית הרא"ש ז"ל דהא בירושלמי משמע דאף אליבא דר"מ משלם בעה"ב חולין מתוקנין דפריך הא ר"מ אומר משלם ורבנן אמרין משלמין מה ביניהון ולפי דברינו ניחא דלאוקימתא אחרונה דר"א בשם ריב"ח שפיר ניחא:

א"ר ינאי לצדדין היא מתניתא יש בו כזית ואין בו שו"פ משלם להקדש. פי' דקאי על החומש ולא על הקרן ולפי פסקי הרמב"ם ז"ל כתב הכ"מ ז"ל דהי' לו גירסא אחרת יש בו כזית ואין בו שו"פ משלם לכהן יש בו שו"פ ואין בו כזית משלם להקדש יש בו כזית ויש בו שו"פ ע"ז פליגי שמעון בר ווא בשם ר' יוחנן משלם להקדש פי' ב' החומשין ר' יוחנן אמר משלם לשבט פי' ב' החומשין ונמצא דמשלם הקרן להקדש והחומשין להשבט ע"ז א"ל ר"ז דז"א דגזה"כ הוא ואיש כי יאכל קודש בשגגה למקום שהקרן מהלך שם החומש מהלך ע"כ משלם ב' החומשין להקדש וכהנא ס"ל דמשלם קרן להקדש וב' החומשין משלם לשניהן אחד לשבט ואחד להקדש:

רשב"ל אמר להן על תרתין אחרייתא. פי' על מע"ר שנטלה תרומתו ומע"ש והקדש שנפדו דמע"ש והקדש שנפדו כחד חשיבא תוס' אנשי שם ז"ל בפי' המשניות. ופריך הגמ' למה מפני שיש בהם זיקת תרו"מ דמע"ש ומע"ר והקדש שנפדו הי' להם זיקת תרו"מ משא"כ לקט שכחה ופאה מעולם לא הי' להם זיקת תרו"מ ופריך הגמ' בשלמא פיאה ניחא דמעולם לא הי' לה זיקת תרומה ומעשרות אבל לקט קשיא דהא חילפיי שאל לקט בנשיכה מהו שיקדש אם נתקדש תיכף בנשירה או דווקא בשהגיע לארץ ונשאר איבעיא דלא איפשיטא ואם כרשב"ל אם כן בע"כ נפשט האיבעיא דע"כ נתקדש תיכף בנשירה קודם שנפל לארץ דאי ס"ד דווקא בשנפל לארץ א"כ הי' בו זיקת תרו"מ בין נשירה לבין נפילה לארץ ע"כ פריך ולקט וכו' אין בהם זיקת תרו"מ בתמי' א"כ למה לא נפשוט איבעיא דחילפיי ומשני אלא בנשיכת פיאה ובקמת פיאה אנן קיימין פי' דהא דתני במתניתין אין משלמין מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה ה"פ אין משלמין מן לקט ושכחה של פיאה בנשיכת פיאה כלומר נשירה דפיאה ובקמת פיאה אנן קיימין ר"ל דהבע"ב הניח פיאה בקמה וקצר העני הפיאה ונשר מידו דס"ל לרשב"ל דהעני הקוצר קמת הפיאה שלו מחויב בלקט ושכחה כמבואר בתוס' ע"כ מוקי בנשיכת פיאה והפיאה לא בעומרין אלא בקמת פיאה ותיבת נשיכת פי' נשירת כמו משילין משחילין משירין במס' ביצה דף ל"ה ע"ב וע"כ לית הדא פשטה שאילתי' דחילפיי בניחותא דחילפיי שאל לקט בנשיכה מהו שיקדש דאפילו תימר דנתקדש דווקא בהגיע לארץ מ"מ משכח"ל במתניתין דידן בנשיכה דקמת פיאה א"כ לא הי' לו מעולם זיקת תרו"מ דקודם שנפל לארץ הי' פיאה ואח"כ הוי לקט והא דמכריח רשב"ל לפרש כן המשנה משום דמדייק לשון המשנה וחכמים מתירין באלו תיבת אלו מיותר והו"ל למימר וחכמים מתירין סתם ומדנקט אלו משמע דהת"ק נקט תחלה דברים שאין בהם זיקת תרו"מ ואח"כ דברים שיש בהם זיקת תרו"מ וע"ז קמיפלגי רבנן ומתירין דווקא באלו וזהו לשיטת רשב"ל דס"ל דהעני חייב בלקט בקוצר קמת פיאה אבל ר' יוחנן לטעמי' דס"ל דהעני פטור מלקט בפיאה שקוצר ע"ז א"ל ר"י והא תנינן לקט אית לך מימר פיאה בלקט בתמי' ר"ל דהאיך אית לך מימר פיאה שתתחייב בלקט אלא אמר ר' יוחנן על כולהן דאין חילוק בין כולהן וחכמים מתירין בהכל דליכא לחלק במתניתין דהא לקט נמי אפשר שהי' לו זיקת תרו"מ ועי' בתוס' הרי"ד ותמצא דכן הוא שיטת ר"י ורשב"ל דאזלי לטעמם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף