רידב"ז/תרומות/א/א

רידב"ז תרומות א א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א"ר יוסי קשייתה קומי דשמואל הרי גיטין הרי אין כתיב בהם מחשבה ואין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו דתנינן הכל כשרין לכתוב את הגט אפילו חרש שוטה וקטן אמר ר"ה והוא שיהא גדול עע"ג ר' יוחנן בעי והיינו וכתב לה לשמה. פי' א"כ קשיא דר"י אדר"י דהא בתרומות מתרץ ר"י משום דכתיב בהם מחשבה הלא"ה מעשה שלו מוכיח על מחשבתו והכא גבי גיטין פריך והיינו וכתב לה לשמה וע"ז משני ר' יוסי תמן זה כותב וזה מגרש ברם הכא הוא חושב והוא תורם לפיכך בגיטין אין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו ר' יעקב בר אחא אמר הא אילו כתב הוא וגירש הוא גט הוא ברם הכא הוא חושב והוא תורם. פי' המפרשים ז"ל דחוק הוא וקשה להבין ועוד אינו מדויק מלה אחת תיבת הא אילו דתיבת הא מיותר וכך צ"ל סגנון הלשון אלו כתב הוא וגירש הוא ומה זה תיבת הא ע"כ נראה לפענ"ד דתיבת הא מקומו הוא לבתר האי מימרא דר' יעקב בר אחא ואתי שפיר הסוגיא כעין חומר בע"ה ע"פ מה שמבואר בסמוך לקמן דר"י בר אחא ר"ח בשם ר"י חלוקין על השונה הזה דס"ל דלא מהני בגיטין עע"ג גבי חרש אפילו פקח שנתחרש אפילו שיהא הוא כותב והוא מגרש דמדייק ממתניתין נתחרש או נשתטה אינו מוציא עולמית ויכתוב ויקיימו אחרים כתב ידו כלומר דאחרים יעמדו ע"ג כמו שמבואר לקמן בע"ה הרי מפורש דלא מהני עע"ג אפילו שיהא הוא כותב והוא מגרש דקתני אינו מוציא עולמית אלמא דאין שום תקנה א"כ קשיא דר' יעקב בר אחא (בשם ר"י) דקאמר אילו כתב הוא וגירש הוא גט הוא בעומד ע"ג אריב"א ר"ח בשם ר"י דקאמר חלוקין על השונה הזה דבסמוך וס"ל דלא מהני עע"ג אפילו מגרש בעצמו וקשיא דריב"א אר' יעקב בר אחא ע"ז מקשה הא ריב"א ר"ח בשם ר"י חלוקין על השונה הזה ומסיק מאי כדון הוא תירוץ כלשון הירושלמי בכ"מ אתאי דר"י דתרומות כר"י בשריב"ב דקדושין [הוא קידוש אפר פרה כידוע בשם הגר"א ז"ל] דס"ל דעע"ג מהני ודר"י בגיטין כרבנן דקידושין דלא מהני בעע"ג ור"י דקאמר בתרומות דמהני עע"ג הוא אליבא דר"י בשריב"ב והא דקאמר חלוקין על השונה הזה דלא מהני עע"ג הוא רבנן דקידושין דהם חלוקין על רשב"ג ומתרץ המתני' דתרומות דאתיא אף כר"י בשריב"ב דאע"ג דלדידיה מהני עומד על גביו מ"מ לא מהני מעשיו הוכחה על מחשבתו משום דכתיב מחשבה ולרבנן דר"י בשריב"ב לא מהני בלא"ה אלא אפילו לר"י בשריב"ב לא מהני ג"כ משום דכתיב מחשבה וחלוקין על השונה הזה היינו חכמים דר"י בשריב"ב:

תני חרש שתרם אין תרומתו תרומה ארשב"ג בד"א בחרש מתחילתו אבל אם היה פקח ונתחרש כותב ואחרים מקיימין כתב ידו. והוא כמו דגרסינן בתוספתא מפורשת רשב"ג אומר איזהו חרש שהיה חרש מתחילתו אבל פיקח שנתחרש הוא תורם והן מקיימין על ידיו. וכן גרסינן בסיפא שם ר"י אומר קטן שהניחו אביו במוקשה הוא תורם ואביו מקיים על ידו תרומתו תרומה וכו' עיי"ש ומקיים על ידו פי' עומד על גביו וס"ל לרשב"ג חילוק בענין חרש דאיזהו חרש דוקא חרש מתחילתו זהו חרש אבל בפקח שנתחרש אינו חרש גמור אלא מהני מעשיו כשאחרים מקיימין מעשיו ולפיכך פקת שנתחרש אינו בכלל חרש הנשנה במשנתינו בכלל חמשה לא יתרומו ומתניתין מיירי דוקא בחרש מתחלתו אבל פקח שנתחרש אינו בכלל חרש אלא אהני תרומתו בשאחרים מקיימין אותו וע"ז גרסינן בירושלמי אמר רשב"ג בד"א שהיה חרש מתחלתו אבל פיקח שנתחרש הוא כותב ואחרים מקיימין כתב ידו ולמד הירושלמי דין גט מדין תרומה כמו דבתרומה ס"ל לרשב"ג דפקח שנתחרש אין דינו כחרש גמור אלא אהני תרומתו כשאחרים מקיימין על ידו כן נמי בגט בפקח שנתחרש כותב ע"י שאחרים מקיימין כתב ידו וזהו הברייתא דמביא הירושלמי דלמד מדין תרומה והוא הברייתא דתוספתא [ריש מס' תרומות] אבל הבבלי מביא ברייתא אחריתא במס' גיטין (דף עא ע"א) תנאי היא דתניא ארשב"ג בד"א בחרש מעיקרא אבל פיקח שנתחרש הוא כותב ואחרים חותמין ופירוש דאחרים חותמין לעדות על הגט ולא דאחרים מקיימין על ידו אלמא דכתיבתו מחזיק לי' לפקח גמור כדפרש"י ז"ל שם ואילו בירושלמי גרסינן כותב ואחרים מקיימין כתב ידו וע"כ דהאי מקיימין הוא כמו מקיימין דגבי תרומה דל"ל דמקיימין משום קיום שטרות דז"א דמאי שייטא דקיום שטרות הכא דזה פשיטא דכי בשביל שהוא פקח ונתחרש לא ליבעי קיום שטרות וע"כ. דאחרים מקיימין כתב ידו הוא כמו בתרומה דהוא תורם ואחרים מקיימין על ידו וס"ל לרשב"ג דפקח שנתחרש אין דינו כמו חרש נמור אלא דאהני מעשיו ע"י שאחרים מקיימין עליו וע"ז התיב ריב"א ר"ח בשם ר"י חלוקין על השונה הזה אמרין והא מתניתא פליגא נתחרש או נשתטה אינו מוציא עולמית ויכתוב ויקיימו אחרים כתב ידו כיון דס"ל לרשב"ג דמהני בפקח ונתחרש ע"י שאחרים מקיימין על ידו והא מהך מתניתא מוכח דלא מהני ומשני קיימונה שאינו יודע לכתוב וע"ז התיב רבב"מ מברייתא הרי שכתב בכתב ידו לסופר כתוב ולעדים חתומו אע"פ שכתבוהו ונתנוהו לו וחזר ונתנו לה אינו נט וע"ז קשה אמאי לא מהני כתב ידו הא בפקח שנתחרש מהני ע"י שאחרים מקיימין על ידו. א"ר יודן כו' פי' דמשני רומיא דברייתא על רשב"ג דלא דמי אמירה לשליח לכותב בשביל עצמו דאמירה לשליח הוא על להבא שמצוה שיכתוב והוא דבר להבא אבל כתיבת הגט בשביל עצמו הוא דבר על לשעבר שכותב צביתי ברעות נפשי וכו' ושבקית ופטרית וכו' דהוא לשון לשעבר וע"ז פריך רבב"ל אם יש בו דעת לשעבר יש בו דעת להבא אם אין בו דעת לשעבר אין בו דעת להבא:

א"ר אבא מרי [אבדומי] בחרש אנן קיימין ואין שליחות לחרש וכו'. הק"ע ושאר המפרשים ז"ל מפרשין דקאי לשנויי הברייתא הרי שכתב בכ"י לסופר כו' אבל מהרשב"א ז"ל מוכח דלא מפרש כן דהא מחולק עם התוס' ז"ל בהאי דינא דלפי דברי המפרשים ז"ל חולקין בזה ר' אבא מרי וריבר"ב וזה אין סברא ומה גם דהרשב"א ז"ל מביא האי ירושלמי ולא מביא ראיה לדבריו ע"כ נראה לפענ"ד דהפי' האמתי הוא דקאי על המתניתין נשתתק והרכין בראשו בודקין אותו ג' פעמים אם אמר על לאו לאו ועל הן הן כו' ע"ז מפרש ר' אבא מרי דלמה צריך בדיקה בנשתתק דאיזה חשש אנו חוששין עליו בשנשתתק במה אנן קיימינן לי' בשלא נבדק וכן למה צריכין לבודקו ג' פעמים ולא די בפעם אחת משום דבחרש אנן קיימין פי' דאנן מקיימינן לי' בחרש ואי כשלא נבדוק לי' אנן קיימינן לי' בחרש ואי דיתן בעצמו הגט כשישתפה מ"מ לא מהני הכתיבה דהא בעינן שליחות בשעת כתיבה על הכתיבה ובעידן כתיבה הי' חרש ואין שליחות לחרש וא"כ צריך לבודקו ג' פעמים אם אמר על הן הן ועל לאו לאו נתברר שאינו חרש. וע"ז אמר ריבר"ב בבריא אנן קיימין דכיון דהרכין בראשו הרי ברור שאינו חרש דהא חרש אינו שומע מה שמדברים לו נכתוב גט לאשתך ומוחזק לן בבריא אפילו בפעם אחת כשאמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו אך בפעם אחת אינו ראי' שהסכים על כתיבת הגט אלא אני אומר מתעסק בשטרותיו כלומר בעניניו והא דשותק הוא מפני שהפליג במחשבתו ובשביל זה נשתתק וע"כ אין אנו סומכין על הרכנת ראשו בפעם אחת שרוצה לכתוב גט לאשתו ותני כן בד"א בזמן שנשתתק מתוך בוריו דאז חיישינן שמא הוא עמוק במחשבותיו בשטרותיו ואין אנו סומכין על פעם אחת אבל בזמן שנשתתק מתוך חוליו דאז אין החשש שמא מתעסק בשטרותיו והוי החשש שמא הא דנשתתק הוא משום שנתחרש וכיון דהרכין פעם אחת הרי יצא מחשש חרש דהא חרש אינו שומע מה שמדברים לו ע"כ די בפעם אחת והכא במס' תרומות מסיק לכל האי סוגיא כצורתה שם בגיטין כדרך הירושלמי בכ"מ וזה פי' האמיתי בע"ה:

רובא דשמואל מן דרשב"ל דהוא אמר כד דהוא חלים יתן גט ותחלימני ותחייני. בירושלמי שת"י נ"ב בשם הגר"א ז"ל בזה"ל אמר אדמ"ו נראה שאיזה אדם כתב זה בגליון ותחלימני ותחייני דבאמת הפי' הכא הוא כך ורובא דשמואל דהוא אמר דהוא יתן גט משמע דהוא בעצמו צריך ליתן הגט ולרשב"ל דיו כשאחרים יתנו מאחר שהוא צוה כבר עכ"ל ז"ל:

מאן תנא קטן דלא כר"י דתני קטן שהניחו אביו במוקשה והי' תורם ואביו מקיים על ידו תרומתו תרומה א"ל לא הוא שתורם אלא אביו הוא שאימן על ידו. כן גי' הגר"א ז"ל וכן הוא מפורש בתוספתא:

אלא כאן להלכה כאן למעשה. כצ"ל וכן הוא בפ"ק דמס' כתובות ה"א ע"ש:

אתם פרט לתורם את שאינו שלו מה את עביד לי' כתורם את שאינו שלו או כתורם את של חבירו. פי' דמיבעיא לי' אם עיקר הקפדה הוא משים שאינו שלו או דעיקר הקפדה הוא משום של חבירו ונ"מ אם לא הוי לא שלו ולא של חבירו כדמסיק מירח כרי והפקירו וחזר וזכה בו אם תעבדיניה כתורם שאינו שלו אין תרומתו תרומה ואם תעבדיניה כתורם את של חבירו תרומתו תרומה כצ"ל פי' אם הפקיר לאחר מירוח דאז אין ההפקר פטור ממעשרות ותרם בהפקר ואח"כ חזר וזכה בו אם תעבדיניה כתורם שאינו שלו אין תרומתו תרומה ואם תעבדיניה כתורם את של חבירו תרומתו תרומה כיון דעיקר הקפדה הוא משום שהוא של חבירו א"כ בהפקר כיון שאינו של חבירו הוי תרומתו תרומה ופשיט מתרומת הקדש:

התיב ר"ה והא מתניתא מסייעא לר' יוחנן אמר רשב"ג ומה אם ירצה כו' הא אם רצה תורם. בפ"ו דמס' דמאי ה"א לא גרסינן הא אם רצה תורם ועי' במהרא"פ ז"ל דגרס מסייעא לר' יוסי:

ר' יוחנן בשם ר' ינאי ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי והלך בן לוי ועשאו תרומת מעשר כו' כהדא מתניתין ביטל אם עד שלא תרם ביטל כו' אם משתרם ביטל תרומתו תרומה. וה"נ מכיון שתרם והוא כשלוחו כדמסיק ע"כ אינו יכול לבטל השליחות ופריך וכולה מיני' כלומר כלי כמיניה דהאיך יכולת בידו לעשות תרומה על מקום אחר הא עדיין לא זכה בהם ורק משום מחוסר אמנה ומחוסר אמנה אין עושה קנין ומשני מכיון שאמר כור מעשר יש לך בידי נעשה שלוחו ונמצא כתורם ברשות ישראל פי' דלא גרע הא דאמר לי' כור מעשר יש לך בידי מנותן רשות לתרום. וקושיא הזאת מקשה השטמ"ק ז"ל בשם הרא"ש ז"ל וכי משום מחוסר אמנה יהא לו רשות לתרום הא מחוסר אמנה אין עושה קנין ומתרץ דלא גרע מנתינת רשות לתרום והוא כקושיא וכתירוצא דהירושלמי עי' בשטמ"ק ז"ל במס' ב"מ (דף מ"ט) והוקשה להגמ' כיון דהוא משום שליחות א"כ קשה הא בעה"ב גופי' אין לו רשות לתרום תרו"מ ומסיק פתר לה כר' יוסי דרי"א בעה"ב שתרם את המעשרות מה שעשה עשוי והוא כרבי אלעזר בן גמלא בש"ס דילן במס' גיטין (דף ל"א) עי"ש:

גמ' נצרכה לר' יוסי היידין ר"י. פי' דהא דקתני חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום ואם תרם בדיעבד תרומתו תרומה אתיא אפי' לר' יוסי דאע"פ שס"ל לענין ק"ש דלא יצא אף בדיעבד מ"מ לענין תרומה דהוא רק משום ברכה דרבק יצא בדיעבד. תמן תנינן הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחש"ו א"ר מתנה דר' יוסי היא וס"ל לר"מ דר' יוסי פליג אפילו לענין מגילה דעיקרה דרבנן. אר"י הוינן סברין מימר מה פליגין ר"י ורבנן בק"ש כו' מן מה דאמר ר"מ ר"י היא הדא אמרה היא הדא היא הדא אמר רב חסדא לית כאן חרש שיגרת לשון היא מתניתא. פי' דל"ל דלענין מגילה יסבור ר' יוסי דאף בדיעבד לא יצא וע"כ דליתא כלל במתניתין דמגילה חרש אלא משיגרת הלשון בעלמא דהיכא דתני שוטה וקטן תני נמי חרש ע"כ נקט גם הכא חרש אבל באמת בחרש המדבר לכו"ע יצא אף לר' יוסי. א"ר יוסי מסתברא יוסי רב חסדא בתרומה דהיא דלא כר' יוסי פי' דאע"ג דלענין מגילה ס"ל דאף לר' יוסי יצא בדיעבד מ"מ לענין תרומה דעיקרה מדאורייתא מודה רב חסדא דס"ל לר' יוסי דלא הוי תרומה אף בדיעבד ומתניתין דידן דלא כר' יוסי. ר' חנניא בשם רב חסדא דר' יוסי היא פי' דר"ח בשם ר"ח פליג על ר' יוסי בשם רב חסדא וס"ל דלענין ברכה בתרומה ס"ל דמודה ר' יוסי דבדיעבד שפיר דמי. ע"ז אר"ב ע"כ איתמר דהיא דלא כר' יוסי פי' דע"כ דהוא כההיא דאמר ר' יוסי דר' יוסי התנא ס"ל דאפילו בדיעבד לא הוי תרומה כמו גבי ק"ש דלא יצא בדיעבד דתנינן חמישתא קדמייתא ולא תנינתה עמהון אי משום שאין תרומתן תרומה והא תנינן חמישתא אחרייתא ולא תנינתה עמהון הרי סופה מימר דר' יוסי היא פי' דהא תני ברישא חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה ובסיפא קתני חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה (לקמן בה"ד) ומדוע לא קתני חרש המדבר ואינו שומע לא ברישא ולא בסיפא אי דלא תני ברישא משום דהנהו אין תרומתן תרומה וחרש המדבר ואינו שומע הוי תרומתו תרומה א"כ ניתניניה בסיפא דהנהו תרומתן תרומה אלא ע"כ בסופה מימר דר' יוסי היא דכל הנהו דחשיב בסיפא הוא אפילו לר' יוסי ג"כ ר"ל דקחשיב הנהו דברים דאתיא ככו"ע בין לר' יהודא בין לר' יוסי ואילו חרש המדבר ואינו שומע ס"ל לר' יוסי דאין תרומתו תרומה ולא מיירי התנא בפלוגתא וע"כ הא דקתני חרש המדבר ואינו שומע תרומתו תרומה הוא לא כד"ה דהוא דלא כר' יוסי וע"כ בהא דקחשיב החשבון של חמשה דהוא לד"ה בלא פלוגתא לא חשיב חרש המדבר ואינו שומע. זהו פירושא דהאי. שמעתתא ע"פ גי' הגר"א ז"ל בכ"י קדשו בירושלמי שת"י. וכן משמע משנו"א ז"ל במס' ברכות ומס' תרומות ורק חסר שם בהגירסא תיבת דלא בין בתחילתו אר"י מודה רב חסדא בתרומה דהיא דלא כר' יוסי ובין בההיא דר"ב ע"כ איתמר דלא כר' יוסי בשניהם חסר תיבת דלא והוא העיקר להבנת הסוגיא ושם בשנו"א ז"ל הגירסא כמו שהוא לפנינו דהיא כר' יוסי ואולי בשנו"א ז"ל נדפס בר"ת כר"י ואפשר הפי' הוא כר' יהודא ופלא גדולה שמדפיסי השנו"א ז"ל לא הביאו הגי' הזאת שבכי"ק ולפי הנראה שכמה הגהות היו בידי תלמידיו ז"ל בהסמוכים אליו:

תמן תנינן הכל חייבין בראי' חוץ מחרש שוטה וקטן סברין מימר שומע ואינו מדבר חרש מדבר ואינו שומע חרש חברייא בשם ר"א למען ישמעון כו' א"ר יונה הדא אמרה דלית כללין דרבי כללין ותנינן חרש שחלץ והחרשת שחלצה והחולצת לקטן חליצתה פסולה ואמר רבי יוחנן בשאין יכולין לומר ואמר ואמרה הדא מסייע לר' יונה דר' יונה אמר דלית כללין דרבי כללין. כצ"ל וכן איתא בשנו"א ז"ל ומפרש דמייתי הא דתנן במס' חגיגה הכל חייבין כו' והטעם משום דכתיב למען ישמעון בעינן שיכול לשמוע פרט למדבר ואינו שומע ולמען ילמדון פרט לשומע ואינו מדבר ואר"י דע"כ מוכח דלית כללין דרבי כללין דהא הכא ג"כ תני חרש ומ"מ שומע ואינו מדבר חרש או מדבר ואינו שומע חרש ומייתי עוד ראיה ממס' יבמות דתני התם חרש וחרשת והטעם משום שאינן בואמר ואמרה שמעינן דאף שומע ואינו מדבר חרש כן פי' בשנו"א ז"ל:

תני בשם ר"מ לעולם אין תרומתו תרומה עד שיביא ב' שערות. פי' דהוא הת"ק דבריש מתניתין דקחשיב קטן בהדי הנך חמשה:

התיבון הרי עכו"ם שאין כתיב בו מחשבה ותורם והתני ר"ה עכו"ם אין להם מחשבה ומשני תמן להכשיר ברם הכא לתרומה. כן גי' הפ"מ ז"ל וכן הוא ביבמות ר"י בשם ר"ה ולא תשאו וגו' כו':

מהו להביא פסח כו'. עיין בחיבורינו שו"ת רידב"ז ס"ט שמבואר הסוגיא הזאת והאיך הוא לשיטת הבבלי:

ואין יסבור ר"מ מכל מעשרותיכם. כמו שכ' הגי' בפ"מ ז"ל וכן הוא ביבמות שם עי"ש:

והדא דכהנא פליגא דר"י דר"י פוטר טבלו ד"ת כמ"ד מאיליהן כו'. עיין במס' נדה דף מ"ו ע"ב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף