רידב"ז/שבועות/א/ד

רידב"ז שבועות א ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אלא כן אנן קיימין בשעיר של ר"ח מיי כדון נאמר כאן נשיאות עון כו'. כדאיתא בבבלי עיי"ש דף ט' מה להלן עין הקריבין הוא. אגב גררא כדרך הש"ס הזה דכך גרסינן בפ' כיצד צולין ונגרר לשון הזה לכאן כדרך הש"ס הזה:

מודה ר"י בשעיר הנעשה בפנים כו'. בבבלי גרסינן א"ר יוחנן מודה ר"מ בשעיר הנעשה בפנים. וכן הוא הגירסא הכא א"ר יוחנן מודה ר"מ בשעיר הנעשה בפנים שאין מכפר אלא תולה אע"ג דס"ל כל השעירים כפרתן שוה מ"מ שעיר הנעשה בפנים אינו מכפר אלא תולה ואתי' כר' יונה בשם ר"ז ועשהו חטאת קבעו בתלי' שלא ישתנה פי' דאיתא בירושלמי במס' יומא פ"ו ה"א גבי שעיר של שם אם נדחה כשמת השעיר דעזאזל. דפליגי רב ור"י אם נדחה הראשון או לא וס"ל לר"י דהראשון יקרב ומפרש ר"י בשם ר"ז ור"ל טעמא דר"י דכתיב ועשהו חטאת קבעו בתלי' שלא ידחה כן גרסינן שם וה"פ דקי"ל דשעיר הפנימי תולה עד שיתודע לו ויביא בעולה ויורד. והקרבן הזה תלוי ועומד באם שלא יתודע הרי הוא החטאת ואם יתודע ויתכפר באחר הרי הוא חולין בעזרה כדאיתא במס' נזיר דף כ"ט ע"ב עיי"ש ואך רחמנא שריי' וא"כ קשה האיך קבעו התורה לקרבן תלוי הזה בקביעת חטאת. וקרי רחמנא ועשהו חטאת והאיך קבעו התורה לחטאת הקרבן תלי' הזה דשמא יתכפר באחר ויהי' הוא נדחה מחטאת כדקי"ל קרבן שנתכפר באחר נדחה דכשנעשה בע"מ נקרא פסול וכשנתכפר באחר נקרא נדחה והאיך קבעו התורה לחטאת קבוע דכתי' ועשהו חטאת אלא ע"כ דבגזה"כ היא שלא ידחה דגזר רחמנא ועשהו חטאת על כל האופנים דשם חטאת לא ידחה ממנו הרי דגזר רחמנא ששעיר הפנימי הזה לא ידחה ולא ישתנה כן הוא בירושלמי במס' יומא שם הרי מפורש דאפילו לר"מ הוי שעיר הפנימי הזה תלוי' ושם קאי אליבא דר"מ דמתניתן שם:

שעיר שלא קרב ברגל יקרב בר"ח לא קרב בר"ח יקרב ביוה"כ לא קרב ביוה"כ יקרב ברגל הבא. כן הגי' בתוספתא. ופריך הגמ' ולא כבר כיפר יוה"כ. פי' דקס"ד כיון שקבעה התורה זמן בכל רגל על השעיר חטאת לכפר על טומאת מקדש וקדשיו כל רגל מכפר על העבירה שעבר בין רגל זה לרגל אחר וכשעבר הרגל הראשון עבר זמן בטל קרבנו ושוב אין לו כפרה כיון שלא הביא בזמן שקבעה לו התורה א"כ ע"כ דיוה"כ מכפר דאימתי לא כיפר יוה"כ על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף בטומאת מקדש וקדשיו הנ"מ כשיש עדיין לפניו להביא כפרה בהרגל הראשון מהעבירה שעבר אבל כשעבר כבר הרגל הראשון ואין לו עוד זמן להבאת קרבן ממילא יוה"כ מכפר על כל עבירות שאינו יכול עוד להביא קרבן א"כ ממילא איפסיל השעיר הזה שהפריש ושוב אינו ראוי' לכפרה. בשלמא מרגל זה לרגל אחר בלא יוה"כ לא קשה דיש לאוקמי' כשלא הקריב השעיר ברגל זה כלל ולא נתכפר עדיי' באחר ע"כ לא נדחה אבל כשיוה"כ בינתים קשה. ומשני אר"מ מכיון דכתי' בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסכות כמו שכולן מכפרין כפרה אחת ר"ל דכל רגל ורגל הוא מכפר כפרה אחת דבר שצריך חג המצות לכפר מכפר חג השבועות וכן חג הסכות ור"ב משני דלאו משום דמקיש חגים ורגלים זה לזה מגזה"כ ז"א אלא משום דממילא כיון שכולם מכפרין על דבר אחד ממילא כולן הוי כפרה אחת בלא קביעת זמן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף