רידב"ז/סוטה/ו/א

רידב"ז סוטה ו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ר"י בשם ר' ינאי כל ההן פירקא משהתרה בה ואמר לה אל תסתרי עם איש פלוני משקינא לה ונסתרה פי' כל ההן פירקא אמר ע"א אני ראיתי' שנטמאת ומפסדת כתובתה מיירי הכל לאחר קינוי וסתירה אבל בלא סתירה אינו נאמן ע"א להפסידה כתובתה וכן קודם סתירה לא מהני אליבא דר"י מוזרו' בלבנה ואין לפרש המתניתן מי שקינא לה ונסתרה אפילו שמע מעוף הפורח שנסתרה וא"כ מיירי מתניתן דלר"א מעוף הפורח ולר"י ממוזרות בלבנה אף קודם סתירה ז"א אלא דמיירי מתניתן הכל לבתר קינוי וסתירה וב' תיבות מי שקינא לה פירושא כמו תיבה אחת משקינא לה דפירושה לאחר שקינא לה ונסתרה וב' תיבות מי שקינא לה פירושה הכי באחד שהתרה אשתו ואחר כך נסתרה אפילו ע"י עוף הפורח אבל תיבה אחת משקינא לה פירושה הכי לאחר שהתרה בה ונסתרה משמע דמיירי הכל לאחר דשקינא לה ע"כ מפרש ר' יוחנן בשם ר' ינאי כל ההן פירקא משהתרה בה פירושה דקינוי הוא התראה ומפרש דפירושה דמי שקינא הוא משקינא פי' משהתרה בה ואמר לה אל תסתרי עם פלוני כדמסיק משקינא לה ונסתרה דפירושא לאחר שקינא לה ונסתרה וקאי המתניתן הכל לסגנון זה לאחר שקינא ונסתרה ואי פי' מי שקינא ב' תיבות הוי פירושה הכי באחד שקינא לאשתו ומי שנסתרה אשתו ולא מיירי לאחר הסתירה אלא מי שנסתרה אשתו ואזיל ומפרש האיך הי' הסתירה ומפרש ע"י עוף הפורח אבל משקינא תיבה אחת פירושה לאחר הקינוי וכן ונסתרה הוא ג"כ משנסתרה כבר וע"כ דעוף הפירח הוא לאו דמפרש באיזה אופן הוי הסתירה ז"א דהא התנא מדבר השתא מדבר חדש שנעשה לאחר הסתירה ולא מאופן הסתירה דהא מדבר הכל מענינים שלאחר קינוי וסתירה ונקוט כללא זה בידך דאם ב' תיבות מי שקינא התנא מדבר אופן הקינוי ואופן הסתירה אבל משקינא לה בתיבה אחת התנא מדבר בענינים אשר אחרי הקינוי והסתירה ותיבת ונסתרה דתני במתניתן קאי על תיבת מי שקינה דהתחיל בה ותלי בזה אם מי שקינא ב' תיבות כמו כן מתפרש ונסתרה ג"כ לפי משמעות זה מי שנסתרה אשתו מדבר מאופן הסתירה אבל משקינא תיבה אחת כמו כן מתפרש ונסתרה ג"כ על דרך זה לאחר שנסתרה אשתו ומדבר מענינים אשר אחר קינוי וסתירה וס"ל לר"י דווקא לאחר הסתירה מהני מוזרות בלבנה אבל קודם סתירה לא מהני דמוזרות בלבנה לא מהני רק במקום דמהני ע"א אפילו עבד אפילו שפחה וזהו לאחר סתירה דנאמן אז עבד או שפחה משא"כ קודם סתירה דבעינן ב' עדים אז לא מהני מוזרות בלבנה ורשב"ל ס"ל דאפילו לא נסתרה ג"כ מהני מוזרות בלבנה וקאמר הגמ' לא דרשב"ל פליג על ר"י בפירושא דמתניתן ז"א דפשיטא דלר"י דבעינן ב' עדים בסתירה לא מהני מוזרות בלבנה אלא דרשב"ל בעצמו ס"ל כההוא תנא דמיקול בעידי סתירה וסגי בע"א כמו עדות טומאה ע"כ ס"ל דמהני מוזרות בלבנה דס"ל לעצמו כר"א דע"א נאמן בסתירה ע"כ מהני מוזרות בלבנה ונמצא דר"י ורשב"ל לא פליגי אלא דכו"ע סבר דאינו מהני מוזרות רק במקום דנאמן ע"א אבנ דרשב"ג ס"ל דמהני ע"א בסתירה א"כ לדידי' מהני מוזרות בלבנה אף בלא סתירה אבל לר' יהושע בעצמו פשיטא דלא מהני מוזרות בלבנה רק לאחר סתירה ע"כ בפירושא דמתניתן לא פליגי וההיא דקאמר ר' יוחנן בשם ר"י כל ההן פירקא משהתרה בה בזה לא פליג רשב"ל דההן פירקא פשיטא דמשנסתרה רק פליגי לענין הלכה ואח"כ מסיק אנן תנינן מחלוקת אית תניא תנא סתם אר"ז קומי ר"מ לא על מה דר"א אומר ר"י פליג ה"פ אנן תנינן מחלוקת פי' דכל ההן פירקא מחלוקת דהא דמסיק במתניתן אמר ע"א אני ראיתי' שנטמאת וכו' עד סוף הפרק דהוא סוף מתניתן [דבבבלי כל הפרק הזה חד מתניתן הוא] הוא מחלוקת פי' דהכל מדברי ר' יהושע הוא ולא סתם מתניתן אלא רבינו הקדוש מסיק הכל דברי ר' יהושע ואית תניא תנא סתם ונשנית כל המשנה דאח"כ סתם דמפורש דהוי סתם ע"ז מסיק אר"ז קומי ר"מ לא על מה דר"א אמר ר' יהושע פליג פי' דהאיך שייך למימר דהכל מדברי ר"י הלא לא אמר ר"א להיפוך דנימא דר"י פליג והא דתנינן ר"י אומר דפליג על ר"א הוא בגין מוזרות בלבנה ובגין פי' רק בשביל כלומר בשביל מוזרות בלבנה דהיא על מר דר"א אמר להיפוך ע"ז ר"י פליג ונמצא דסיומא דמתניתן הוא סתמא ולא מדברי ר"י הוא ע"ז פריך ר' אבא מרי תמן כו' כ"מ ששנה רבי מחלוקת וחזר ושנה כסתם הלכה כסתם וכיון דסיפא הוא סתם ומסיק שהיה בדין מה אם עדות הראשונה שאין מתקיימת בפחות מב' עדים דהיא כר"י כדאיתא בגמ' א"כ ע"כ הלכה כסתם והאיך ס"ל לרשב"ל לעצמו כההוא תנא דמיקל בעידי סתירה כיון דהסיפא הוא סתם:

ועפ"ז עולה שפיר שיטת הרמב"ם ז"ל דפסק בפ"א מה' סוטה ה"ח דלאחר קינוי וסתירה מהני מוזרות בלבנה וע"כ אינו מפרש כשיטת רש"י ז"ל דלשיטת רש"י ז"ל לא בעי עדי סתירה וכן למסקנת התוס' ז"ל נמי לא בעינן עדי סתירה אלא אסור לקיימה משום כיעור ומצוה לגרשה ויש לה כתובה אבל עולה דבריו ז"ל יפה ע"פ הירושלמי דפליגי לאחר עדי סתירה דלר"י מהני אז מוזרות בלבנה במקום דמהני ע"א אבל קודם סתירה לא מהני מוזרות בלבנה דהוא ז"ל פסק כר"י דבעינן בסתירה ב' עדים ואח"כ הראני חתני נ"י בביאור הגר"א ז"ל דכתב כן דהרמב"ם ז"ל סמך על האי ירושלמי ומשה"ק בכ"מ ז"ל דלמה יש לה כתובה הא לאחר קינוי וסתירה אין לה כתובה כמו מתו בעליהן עד שלא שתו וכן איתא בתוס' ז"ל לא זכיתי להבין דהאיך שייך היא גרמה דווקא בארוסה איתא בירושלמי ומובא בתוס' ז"ל ריש פרק ארוסה דהיא גרמה לנסתרה דהא יודעת שאין ארוסה שותה ולמה נסתרה מה שאין כן הכא דהאיך גרמה להאסר דהא על ידי הסתירה שלה ראויה היא לשתות והא דהנשים מוזרות בלבנה לא היא הגורם ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף