רידב"ז/כתובות/ח/ה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
רידב"ז
חתם סופר


רידב"ז TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png ח TriangleArrow-Left.png ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

את אמר בכניסתה שלו מכרה אותן אינן מכורין נתנתן לאריס הוא משתפה ממנו עשתה אותן ביכורים לא קדשו. צ"ב מאי קמ"ל פשיטא כיון שהוא שלו פשיטא דאין במעשי' כלום וכן מאי דמסיק את אמר ביציאתה שלה מכר אותן אינן מכורין נתנן לאריס היא משתפה ממנו עשה אותן ביכורים תפלוגתא דר"י ודרשב"ל וכו' ע"ד דרשב"ל לא קידשו ע"ד דר"י קידשו ופקעה מינייהו קדושתן ע"כ וצ"ב גדול האיך נפקע קדושתן וכי קדושה שבהן להיכן הלכה הא קדושת הגוף לא פקע' בכדי ונראה לפענ"ד דברור הדבר הא דזכי הבעל לגמרי הפירות מחוברין היינו דווקא לבתר שנקצרו ובידו לקצור ועי"ז זוכה אותן בתלושין אבל כ"ז שהן מחוברין לא זכה בהם והוי שלה ועיקר דשייך לו לגמרי היינו דווקא לבתר שנתלשו ע"כ קמ"ל את אמר בכניסתה שלו מכרה אינן מכורין דאע"פ שמכרה אותן במחובר שעדיין לא זכה בהם הבעל אלא לאחר תלישה מ"מ לא אמרינן דקנינו של לוקח קדמה לתלישה של הבעל ז"א דכיון דאין בידה לתלוש אלא ביד הבעל לתלוש אין בכח מכירתה לעכב להבעל התלישה וכמו דגרסינן במס' גיטין דף מ"ד ע"א בשלוה ע"מ למשכנו ולא משכנו עי' בפירוש התוס' ז"ל ובמפרשים ז"ל וז"ל דכל עיקר הזכות שלו יהי' לאחר שימשכנו וקמ"ל דאפילו קודם שהשכינו יצא לחירות עי"ש וכן פי' בס' גרש ירחים ז"ל עי"ש במס' גיטין שם וה"נ כיון דבידו לתלוש עומד ברשותו מעכשיו ולא חל המכירה וכשיבוא לתלוש מוציא מיד הלוקח נתנתן לאריס משתפה הוא ממנו אבל מחויב לשלם לאריס כדאיתא במס' כתובות דף פ' ע"א ארעא כי קיימא לאריסא קיימי עי"ש עשת אותן ביכורי' לא קידשו אע"פ שהיו עדיין שלה מ"מ לא חל ההקדש דביכורים ואפילו לשיטת רש"י ז"ל במס' פסחים דף ל"א דקדוה"ג מפקיע מידי שיעבוד אע"פ דבקדושת דמים לא חל כלל ההקדש אדבר דהוי שלו ואינו ברשותו ומ"מ קדוה"ג חל על דבר שלו ואינו ברשותו והכא אע"פ שהוי שלה עדיין ורק שמשועבד להבעל על לאחר התלישה והי' צריך לחול הקדוה"ג מ"מ בביכורים לא קדשו דהא אינן ראוין להבאה דכיון דכשיתלשו יהיו של הבעל ואנן בעינן בביכורים דיהא של המקדיש בשעת הלקיחה והבאה כדכתיב ולקחת והבאת והכא אינן שלה בשעת הלקיחה והבאה וכן ביציאה את אמר ביציאתה שלה מכרן אינן מכורין כיון דמכר קודם התלישה עדיין לא זכה בהם נתנן לאריס היא משתפה ממנו עשה אותן ביכורים תפלוגתא דר"י ודרשב"ל כו' ע"ד דרשב"ל לא קידשו דקנין פירות לאו כקה"ג דמי וכיון דהקרקע אינו שלו לא הוי ביכורים כלל לשיטת הירושלמי במס' גיטין ס"פ השולח [ולא כשיטת הש"ס דילן דמביא ואינו קורא] ע"ד דר"י קידשו והוי כההיא דגרסינן במס' קידושין דף ס"ב פירות ערוגה זו מחוברין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושין לכשיתלשו דבריו קיימין משום דבידו לתלוש והכ"נ כן דחל קדוה"ג אפילו על דבר שאינו שלו משום דבידו לתלוש ויהי' שלו וכמו שכתב הר"א ז"ל בשם הר"י ז"ל במס' נדרים דף ל"ד ע"א דחל ההקדש אפילו על דבר שאינו שלו הואיל ובידו לזכות בו כדאמר בפ' אע"פ שדה זו שמשכנתי לך לכש אפדנה ממך תיקדש ה"ז קדושה איל ובידו לפדותו אבל הנ"מ כשזכה בה אח"כ אבל אם לא זכה בה אח"כ פשיטא דנפקע ההקדש וה"נ כן כאשר בנתים קודם שזכה בהו גירש את אשתו ולא באו לרשותו נפקע ההקדש מעיקרא נמצא לפ"ז דהביכורים שהיא קרא' אותן לא קידשו אע"פ שהוי שלה מ"מ אינן ברשותה ובביכורים אע"פ שהוא קדוה"ג מ"מ לא חל משום דבעינן לקיחה והבאה כנ"ל וכשעשאן הוא ביכורים אם לא גירשה הוי ביכורים משום דבידו לזכות בו ויהי' שלו אבל הנ"מ לאחר שיזכה ויהי' שלו אבל אם לא זכה בהם לא קידשו ואף דהוי ברשותו והוא קדושת הגוף זה אינו דגבי שלו ואינו ברשותו מהני קדושת הגוף לשיטת רש"י ז"ל דלא קאי ואיש כי יקדיש את ביתו רק בקדו"ד אבל לא בקדוה"ג עי' בקצוה"ת ז"ל סי' קי"ז משא"כ בדבר שברשותו ואינו שלו לא מהני קדוה"ג כדמוכח במס' ב"ק דף ס"ח ע"ב עי"ש היטב ותמצא כן דמשני הוא דאמר כצנועין ע"כ מהני ההקדש דמים אפילו בדבר שאינו ברשותו ופריך והרי חזרה קרן לבעלים ומשני כשעמד בדין ופריך היכי מיירי אי בצא תן לו כו' ולמה לא משני כיון דמוקי לה כצנועין דיכול להקדיש זה שהוא שלו אף שאינו ברשותו כמו כן יכול להקדיש זה שהוא ברשותו אע"פ שאין שלו וא"כ מיירי לעולם שהקדיש הגנב לפני יאוש ואלא ע"כ אפילו למ"ד דלא דריש כלל מאיש כי יקדיש כו' דבעינן שלו ורשותו רשותו לא בעינן אבל שלו בעינן וכן נראה לפענ"ד ברור הדין שמעתתא דהמחוברין הוי שלה עד תלישה ולאחר תלישה הוי שלו ובידו לתלוש ויזכה בהם ע"כ קדשו ונפקע קדושתן וכן עיקר ודוק:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף