רידב"ז/חלה/ג/ה

רידב"ז חלה ג ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רבי בון בר חייא בעי קומי ר"ז מנחה שנתערבה בחולין כו' עד סוף הסוגיא. פי' דהנה קי"ל במס' תרומות פ"ג ה"ה דלא קידשו מדומעין כשהתרומה מדומע עם חולין ביחד בשעת החלות קדושת התרומה ולא משום שירים ניכרים אלא משום דלשון הרמה לא נופל במדומע. ושיטת הירושלמי בפ"ה דמס' תרומות גבי נבילה בשחוטה דהמבטל אינו יכול להיות כהבטל והבטל יכול להיות כהמבטל כדאיתא בכמה מקומות בבבלי ס"ל להירושלמי דב' הכוחות שוין הן דאינו יכול לגבר כח אחד על חבירו דלהמבטל יש לו הכח שלא יאסר אותו הבטל משוים כח המבטל שלו דאינו יכול לעשות כהבטל. ולהבטל יש לו כח שלא יבטלנו המבטל ולעשות אותו כאילו אינו ז"א דהא הבטל יש לו כת דראוי לעשות כהמבטל וע"כ אינו בטל לעצמו וכמאן דאיתא דמי וע"כ מטעם זה בטל המגע משום כח המבטל ולא בטל הסיטה של הנבילה משום כח הבטל עיי"ש ולפ"ז מבואר סוגיא דידן דרבב"ח בעי קומי ר"ז מנחה שנתערבה בחולין אם יכול לקמוץ הקומץ ממנו דהא המנחה הוי כטבל והקומץ הוי כתרומה בהרמה כדאיתא במס' יומא דף כ"ד ע"א עיי"ש והוי המנחה שנתערב בחולין כטבל שנתערב בחולין ע"כ מיבעיא לי' אם יכול להוציא הקומץ מן התערובות ולהתיר שירים לאכילה אם קורא אני עליו והנותרת מן המנחה או לא ע"ז א"ל וכי טבל שנתערב בחולין קורא אני עליו ונתתם ממנו את תרומת וגו' וכמו דטבל בחולין אין אני קורא עליו ונתתם ממנו את תרומת וגו' משום דקידשו מדומעין וכן גבי מפריש מקצת תרומה בפ"ד דמס' תרומות דאינו יכול להפריש הוא ג"כ משום דמעורב טבל וחולין ואינו יכול להפריש תרומה משום דקידשו מדומעין דבעינן מסוים ועיין בדברינו שם דמפורש כן הסוגיא שם כן נמי בקומץ דמנחה ע"ז השיב לו רבב"ח וכי טבל בחולין פשיטא לך שאינו מוציא עליו ולא על מקום אחר אפילו אם פשיטא לך שאינו מוציא על מקום אחר אבל ממנו עליו שפיר מוציא בטבל שנתערב בחולין והראי' ממתניתין דידן דתנינן דמוציא ממנו עליו אמרין לית הדא דר"ז תתיבה על דרבב"ח דהא שפיר מביא רבב"א ראי' ממתניתין דידן דמוציא ממנו עליו ומפרש הגמ' באמת למה נחלק בין ממנו למקום אחר לממנו עליו ע"ז מפרש משום דאזלינן בתר ב' הכוחות כנ"ל וע"כ בשעה שמוציא ממנו עליו הואיל ואין החולין ראוי לעשות טבל כיוצא בו חולין שבו מבטלין אותו וכיון שכבר נתבטל הטבל בחולין מדאורייתא וע"כ אין כאן שוב חייוב תרומה מה"ת וכל החיוב דתרומה בכל כרי הזה הוא רק מדרבנן [כדאיתא בר"ש ז"ל] וע"כ שפיר מוציא כל החיוב ממנו עליו דהתרומה מדרבנן. משא"כ כשהוציא ממנו למקום אחר דאז כשלא לנגד המבטל לא נתבטל הבטל וכמאן דאיתא דמי משום הכח שלו דטבל ראוי לעשות חולין כיוצא בו ואינו בטל מדאורייתא לגבי עצמו וע"כ האיך יוציא ממנו על מקום אחר דהא אי אפשר להוציא על מקום אחר משום דמדומע תרומה וחולין ולא קידשו מדומעין ואי דיוציא על טבל טבול מדרבנן למקום אחר דאז גם מהחולין שבכרי הזה יכול להתקדש על תרומה משום דמדרבנן חשיב כל הכרי הזה טבל מדרבנן ג"כ ז"א דהא א"כ תורם מן טבל דאורייתא על טבל דרבנן דהא חלק הטבל שבו לא נתבטל מדאורייתא. וא"כ האיך יתרום מטבל דאורייתא על טבל דרבנן הא הוי כמו מן הנקוב על שאינו נקוב וכן על טבל דאורייתא לא יכול לתרום דהא הוי קידשו מדומעין דמדומע חלק התרומה וחלק חולין דהא מדאורייתא נחשב חלק החולין כחולין והא דהחולין נחשב כטבל הוא רק מדרבנן והאיך יפטור טבל מדאורייתא ע"י טבל מדרבנן ואפילו אם יפריש כל השיעור של תרומה לפי המדומע מן הטבל דאורייתא לא מהני ג"כ דהא קידשו מדומעין מדאורייתא ע"ז אמר ר"י הדא אמרה טבל שנתערב בתרומה הואיל ואותו הטבל ראוי להעשות תרומה כיוצא בו אינו בטל ר"ל דבהא אפילו למקום אחר נמי שפיר דמי דהא ביה לא שייך קידשו מדומעין כיון דהכל הוי תרומה ואח"כ מקשה. הגמ' ולית הדא דרבב"ח תתיבה על דר"ז כלומר דכל עיקר האיבעיא שלו קשה דהא במנחה בקומץ לא שייך קידשו מדומעין [כדאיתא בתו"י ז"ל במס' יומא דף כ"ט דאם המנחה נתקדשה בכלי ונקמצה ממנה הקומץ שלה אפילו שלא כדין כגון בלילה לא שייך גבי הקומץ. דלא נתקדשה לקומץ ותהי' טבל ז"ח כיון דכבר נתקדשה המנחה בכלי שלה שוב הקומץ שנקמץ ממנה לא יכול להיות שלא נתקדש אפילו בכל אופן שהוא אפילו בלילה וע"כ הוי קומץ פסול משום לילה אבל אין סברא לומר שלא נתקדש לקומץ כלל אם לא היכא דלא נתקדשה המנחה בכלי עיי"ש בתו"י ז"ל הנ"ל] דממ"נ אם שלמעלן בטל ר"ל הקומץ נתבטל בחולין א"כ מאי מיבעיא לי' כלל אם נתרת המנחה דהוא שירים לאכילה דהא פשיטא דהמנחה ג"כ נתבטל בהחולין וא"צ לקומץ כלל. ואם שלמטן אינו בטל ר"ל המנחה לא נתבטלה א"כ מאי מיבעיא לי' על הקומץ פשיטא דהוי קומץ כיון דלא נתבטל אצל החולין ואי דמעורב בו חולין מאי איכפת לן כיון דכבר קידש. וכיון דכבר קידשה בכלי בעודו במנחה וע"כ כשנקמץ אח"כ אין סברא לומר דיחזור לטיבלי' לרבנן דבן בתירא במס' מנחות דף ו' והכא אין כאן פסול על הקומץ אלא החסרון בעיקר הקידוש דלא יכול להתקדש במדומע וזה לא שייך לרבנן דבן בתירא כיון שכבר נתקדשה המנחה וכמבואר בתו"י ז"ל הנ"ל:

א"ר אימי איתפלגון ר"י ורשב"ל ר"י אמר הנשוך תורה ורשב"ל אמר אין הנשוך תורה רחב"ב מחליף שמועתא בעון קומי ר' יוסי את מה שמעת מר' יוחנן א"ל אנא לא שמיעת כלום אלא נפרש מילהון דרבנן מן מילהון דתמן תנינן המכניס חלות ע"מ להפריש ונשכו בש"א חיבור בטבו"י וב"ה אומרים אינו חיבור ארשב"ל ממה דתנינן אינו חיבור הדא אמרה שאין חייבין עליו משום טמא אוכל טהור. פי' כיון דס"ל דאינו חיבור לטומאה והעיסה השנייה הנוגעת בעיסה שנגע בה טבו"י טהורה גמורה ומותר לטהור לאוכלה ואין חייבין עליו משום טהור אוכל טמא משום דהוא טהור הדא אמרה שאין חייבין עליו משום טמא אוכל טהור ר"ל הדא אמרה שהנשוך בחלה דעלמא אינו מדאורייתא ואין בו משום טמא אוכל טהור ובטמא שאוכל החלה הזה שעל ידי נשוך אין בו משום טמא אוכל טהור אין חייבין עליו ר"ל על נשוך משום טמא אוכל טהור מדאורייתא דהא מדאורייתא הוי חולין גמורין אלא דהוא חלה מדרבנן ואשור לטמא לאוכלה אבל אם אכלה אין חייבין עליו דאי ס"ד דהוי מה"ת ע"י נשוך כגוף אחד לענין חלה שיהא חלתו ד"ת שיהא טמא חייב עליו מה"ת א"כ הו"ל להיות בטבו"י גוף אחד שיהא טמא ויתחייב עליו משום טהור אוכל טמא א"ו דכל עיקר חיבור בנשוך בחלה הוא מדרבנן והוא דווקא לענין איסור טבל אבל לענין טומאה אפושי טומאה מדרבנן לא מפשינן כדאי' במס' ביצה דף ז' ע"א עיי"ש וה"ה דהוי מצי למיתני הדא אמרה שאין לוקין על תלתן ד"ת כדלעיל בפ"ק לענין איסור זרות ורק נקט דבר והפוכו כיון דבנשוך בטבו"י אין בו משום טהור אוכל טמא ע"כ דהנשוך הוא מדרבנן חיבור וע"כ לענין טומאה אפושי טומאה מדרבנן לא מפשינן ע"כ דהדא אמרה דנשוך דחיבור בחלה הוא מדרבנן בעלמא וכמו כן אין חייבין עליו משום טמא אוכל טהור ע"ז א"ל ר' יוחנן שנייא היא בטבו"י דכתיב בי' טהור וטמא טהור לחולין מבע"י ולתרומה עד משתחשך וע"כ אינו חיבור בטבו"י ומזה מוכח האיך ר"י ורשב"ל ס"ל לעניין נשוך בחלה הוי ר"י דו אמר דבר שאינו חיבור בטבו"י תורה היא ר"ל דמה"ת אינו חיבור בטבו"י הגם דבעלמא הוי חיבור מכל מקום בטבול יום דאינו חיבור הוא מן התורה אינו חיבור הוי דו אמר שהנשוך תורה ורשב"ל דו אמר אינו תורה ר"ל דאין מה"ת הפרש בדין דבטבו"י לענין חיבור דו אמר אין הנשוך תורה ופריך והתנינן מביא ד' רבעין ומשיך פי' א"כ קשיא למ"ד דס"ל דאין הנשוך תורה דהא מכאן מוכח דהוי מה"ת אר"ה תיפתר שהטבל דמתניתן מיירי שבא מעיסת הנשוך וע"ז קאמר ר"ז תירוץ אחר דבהשיכו בידו כבמתניתן דידן כל עמא מודיי שהנשוך תורה וע"ז מדחה דאפילו תימר דאפילו השיכו בידו הוא המחלוקת ולמ"ד דאין הנשוך תורה אפילו השיכו בידו אין הנשוך תורה מ"מ לא קשיא ממתניתן דהא רשב"ל כדעתי' דס"ל הטבל בטל ברוב מה"ת וא"כ מה"ת כבר נתבטל הטבל וכל עיקר דצריך להפריש עליו חלה הוא רק מדרבנן וע"כ די במפריש עליו בעיסת הנשוך ופריך והתנינן ואם לאו מוציא מאחד על הכל דמשמע דאין הטבל בטל ברוב דאי בטל למה לי הפרשה כלל וקשיא למ"ד דהטבל בטל ברוב מדאורייתא ורק מדרבנן אינו בטל א"כ לא אמרו רבנן דאינו בטל רק לענין דאסור לאכול החולין משום חלק הטבל שיש בו ואמרו רבנן דחלק הטבל אינו בטל ונשאר באיסורו עד שיוציאנו מהעיסה הזאת ע"י שמפריש עליו ממקום אחר אבל אינו מדמע מדרבנן שיהא החולין נחשבין כמו טבל מדרבנן ז"א כך ס"ד דגמ' ע"כ מקשה מהא דתנינן דמוציא מא' על הכל דמשמע מזה דגם החולין נחשבין כמו תרומה [ועיי' היטב בתוס' ז"ל במס' נדה דף מ"ז ע"א ותמצא כן] וע"ז משני ר' יוסי דלכ"ע צריך להפריש על הכל אף על חלק החולין אפילו דהוי מדרבנן רק הנ"מ לחוש להפרשה שניי' מ"ד טבל בטל ברוב מה"ת ורק מדרבנן אינו בטל וגם אמרו רבנן דהחולין נחשבין כמו טבל א"כ אם הרים ונפלה לאתר חורן אינו חושש להפרשה שניי' כלומר אם הרים מקצת מהעיסה הזאת ונפלה לעיסה אחרת חולין למ"ד דמה"ת בטל ברוב ורק דמדרבנן הוי החולין נחשבין כמו טבל א"כ כשנפלה מן העיסה הזאת למקום אחר הוי חשיב טבל מדרבנן שנפלה לחולין ואינו עושה החולין שבמקום אחר לטבל דהא הוא גופי' הוי מדרבנן אלא צריך לתקנו ממקום אחר דהוא אינו בתורת הפרשה על העיסה אלא בתורת מוציא האיסור מתוכו אבל א"צ להפרשה שנוי' על העיסה השני' ומ"ד דמה"ת אינו בטל ברוב נעשה כל החולין של עיסה הראשונה טבל וע"כ כשנפלה למקום אחר צריך הפרשה גמורה דהוי כולו טבל ולא סגי במה שיתקנו ממקום אחר ועיי' בתוס' ז"ל במס' נדה דף מ"ז ע"א ותמצא כן וכן אמר ר' בא מה פליגין ר"י ורשב"ל בטבל שנטבל ד"ת אבל בטבל שמדבריהן כ"ע מודיי שהטבל בטל ברוב אפילו מדרבנן וא"צ אלא לתקנו ממקום אחר אבל אינו אוסר כל הכרי שיהא הכרי נחשב כטבל ז"א ע"ז התיב רבב"כ מזיתי מסיק דהוי מדרבנן ומ"מ תנינן דמוציא מאחד על הכל ומשני ר"מ דקיימתיה בשמן דהוי מדאורייתא:

מתיב ר"י לרשב"ל והתנינן נוטל אדם כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה לעשותה להיות מפריש עלי' והולך. ואם כדברי רשב"ל דטבל בטל ברוב א"כ כיון שהפריש ממנה רוב העיסה ונשאר מיעוט האיך יגמור להפריש ממנה הא כיון שנשאר מיעוט טבל בטל ברוב ע"ז אמר לי' רשב"ל דמיירי ברושם דהיה מסוים המקום שנטל לשם חלה ומביא ראי' לדבריו דבטל ברוב מהא דתנינן תמן הרוצה להפריש תרומה ותרו"מ כאחת כו' ומבואר שם דנוטל א' מל"ג ושליש ומיחדו ואומר אחד ממאה שיש כאן הר"ז בצד זה חולין והשאר תרומה ומאה שיש כאן הר"ז בצד זה מעשר וכמבואר במס' דמאי הטעם לזה וכמבואר בדברינו שם. ע"ז פריך ולאיזה דבר הוא מסיים וע"כ כדי שלא יתבטל ברוב דל"ל משום דצריך להפריש במסוים כדמסיק בסמוך וע"כ הוא משום שלא יתבטל ברוב וע"ז אמר ריב"א דז"א דהא דצריך לסיים הוא משום דבעינן קביעות מקום דס"ל בתרומות הכרי זה וזה בזה דזה לא הוי מסוים משום דלא ידעינן באיזה צד מהתרומה הראשונה עשאו לתרומה והכא בנטל החלק הזה ליטול ממנו תרומה ותרומת מעשר הוי כתרומת הכרי זה וזה בזה ולא הוי מסוים ואח"כ חזר ריב"א ואמר דהא לר' יוחנן היא ור"י ס"ל דתרומת הכרי זה וזה בזה דמיחד חלק הכרי זה לתרומה ואח"כ אומר וזה בזה דחשיב מסוים דנעשו ב' התרומות ביחד אע"פ שלא ידעינן באיזה צד מהתרומה עשאו תרומה משום דנעשה תרומה ביחד וא"כ הכא במיחד חלק הזה לתרומה ואח"כ מיחד עוד לתרו"מ אע"פ שלא מיחד באיזה צד לא איכפת לן משום דנעשה ביחד תרומה וא"כ הכא בנוטל החלק ל"ג ושליש ועושה תרומה ואח"כ עושה תרו"מ לא צריך לן לדעת באיזה צד עשאו תרומה ובאיזה צד לתרו"מ משום דנעשה קדושת תרומה ביחד אם כן ממילא נתקדש החלק הזה של ל"ג ושליש ואם הי' יכול להתקדש לא הי' צריך ליחד הצד כי מאי איכפת לן באיזה צד כיון דנעשו ב' התרומות ביחד א"ו דלא יכול כלל להתקדש בלא צד מסוים משום דנתבטל ברוב ושוב לא הוי טבל ולא יכול לעשות ב' התרומות בזה אחר זה תכופין משום דנתבטל תיכף ומיד חלק הטבל משא"כ בלא נתבטל יכול לעשות ב' התרומות תכופין בזה אחר זה ולא בעינן ליחד הצד כי מאי איכפת לן באיזה צד כי נעשה התרומה ביחד וממילא נעשה מסוים דהא החלק ל"ג ושליש הוי מסוים ונמצא במיחד חלק א' ליטול ממנו ב' תרומות תכופין זאח"ז לא בעינן יחוד צד והוי חשיב מסוים וכמו שמבואר בדברינו לעיל ה"א עיי"ש:

הוון בעי מימר מ"ד מעלה כולן הטבל בטל ברוב ומ"ד מעלה את הראשונה אין הטבל בטל ברוב. כן גי' מהרא"פ ומוכרח הוא ר"א בשם ר"י הקיף ביניהן מ"ד מעלה כולן ע"פ הבור תורם מן המוקף ר"ל אע"ג דאין סברא להוציא בב"א כל החביות ובודאי מוציא חבית חבית בפני עצמה ואם דקורא שם לכולן בב"א כשהן למעלה בשעה שאין נוגעין ביין שבבור. האיך הוי מן המוקף מ"מ ס"ל דע"פ הבור חשיב מוקף כמו חמשה שקין בגורן דהבור הוא על היין והחביות יין על הבור חשיב מוקף ומ"ד מעלה ראשונה ע"פ הבור ומוציא חבית חבית בפני עצמה קורא שם בשעת העלאה לכל אחת בפני עצמה ובשעת העלאה חשיב שפיר מוקף בשעה שהוא תולש אותה מן הבור ברגע זו שהוא מוקף אבל ע"פ הבור ס"ל דלא הוי מוקף. ר"ש ר"א בשם ר"י מחליף הלשון מ"ד מעלה את הראשונה ע"פ הבור נקרא תורם מן המוקף הגם דהוי לאחר נטילת איזה חביות טבל וחולין מעורבין בבור מ"מ נקרא מוקף לטבל כפי' מהרא"פ ז"ל ומ"ד מעלה כולן ע"פ הבור אין תורם מן המוקף ס"ל דבחבית חבית כיון דהוי טבל וחולין מעורבין לא נקרא מוקף לטבל ע"ז פריך ר"ז דאי אפשר לומר כן דבטבל וחולין לא הוי מוקף לטבל הא מחובר ע"י גידין:

סליק פירקא בסייעתא דשמיא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף