רידב"ז/חלה/א/ה

רידב"ז חלה א ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הממרח כריו של חבירו שלא מדעתו כו'. מתיב רשב"ל לר"י והתנינן נשים שנתנו לנחתום כו' כן מגיה הגר"א ז"ל בכי"ק. בדעת הלקוחות הדבר תלוי שמא לא ימצא לקוחות כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק. א"ל והתנינן חורי הנמלים כו' כפי' מהרא"פ ז"ל במס' מעשרות כן פי' בשנו"א ז"ל דס"ל דבצד ערימה פטורה לא משכחת לה לר"י דהא הנמלים הוציאו החטה מן השבלים והמה עשאו הכרי וא"כ נטבלו ע"י הנמלים ע"ז משני א"ר יונה משום יאוש פי' דמיירי ערימה פטורה בערימה דהפקר והפקר קודם מירוח פטור דלא מהני המירוח שאח"כ משא"כ בערימה החייבת דנתמרח כבר ואפילו כשגיררו הנמלים נעשה הפקר אבל הוי ההפקר אחר מירוח שמואל בר אבא אמר והן שגיררו שבלים פי' דמשני תירוץ אחר דלא בררו החטים מן השבלים אלא השבלים בעצמן גיררו כן פי' השנו"א ז"ל וכן פי' מהרא"פ ז"ל במס' מעשרות. אבל באמת זה הפי' הוא רק לדעת הרמב"ם ז"ל דמפרש מירוח הוא שמוציא החטה מן השבלין אבל רש"י ז"ל והר"ש ז"ל והרע"ב ז"ל מפרשין מירוח הוא שמחליק פני הכרי ברחת ולפ"ז אין מקום לפירוש הזה ופירשנו שם בסוף מעשרות בע"ה דה"פ ע"פ הגירסא דשם שמואל בר אבא אמר והן שגיררו ראשי שבלים. פי' דכך הקשה רשב"ל לר"י ע"פ מה שמבואר בפ"ק דמעשרות במשנה ה' דערימה בעצמה הוא חשוב יותר לגמר ממירוח ע"כ מקשה רשב"ל לר"י דהיכי משכחת לה כלל ערימה פטורה הא מכיון שהעמיד ערימה א"כ כבר נגמרה מלאכתו ובשלמא לדידי משכחת לה כגון דאחר מירח והעמיד ערימה שלא מדעתו אבל לדידך לעולם נטבל. ע"ז משני דמשכחת לה ערימה פטורה דהיא בערימת הפקר דנתיאשו הבעלים דראה דהנמלים גררוה כדמסיק שמואל בר אבא והן שגיררו ראשי השבלים כיון דהכניסו הראשין מהשבלים לחוריהן כבר נתיאש ולא מהני ערימה לחייב ובצד ערימה החייבת מיירי דלא גררו הראשין מהשבלין ע"כ לא נתיאש והוי ערימה החייבת. מתיב ר' יוחנן לרשב"ל והתנינן כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ואח"כ פדיין פטורין הרי גיזבר כאחר הוא כו':

ר"ח חברון דרבנין בעי ואפילו יש בשל אחת מהן כשיעור יעשה כדבר שלא נגמרה מלאכתו. זה מילתא אחריתא הוא וקאי על המתניתין ומקשה אפילו יש בכל אחת כשיעור כיון שעתיד לחלק ולהחזיר המותר הוי כלא נגמר מלאכתו:

ר' יוחנן אמר כל שעשה כלימודין ותני כן. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק ר"ב בשם שמואל ר' אמי בשם ר"ח רובא אפילו עשאה קלוסקין ר"ל כגלוסקין יפה ופריך והא תנינן אם אין הרועים אוכלין ממנה דמשמע דלא חזי למאכל אדם ומשני דלעולם חזי רק שיחדו מתחלה לאכילת כלבים. וכדמסיק תיפתר שעשאה משעה הראשונה שלא יאכלו הרועים ממנה:

ונעשית בי"ט כו'. אין עושין מי"ט למוצאי י"ט ממלאה אשה קדירה בשר כו' אבל לאפות אינה אופה אלא צורכה רשב"א אומר ממלאה היא אשה כו' כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק:

תני מצה גזולה אסור לברך עלי' אר"ה ע"ש ובוצע ברך וגו' א"ר יונה הדא דתימא בתחלה אבל בסוף דמים הוא חייב לו פי' בסוף הוא ברכת המזון משום דכיון דלעסי' קניא. ר' יונה אמר אין עבירה מצוה ור' יוסי אמר אין מצוה עבירה פי' דמר אמר בהאי לישנא ומר אמר בהאי לישנא ר"ל דהוי מהב"ע. ור"ל דלא יצא במצה זו י"ח מצה משום מהב"ע ומובא זאת ברא"ש ז"ל במס' פסחים ובריטב"א ז"ל במס' סוכה דף ל"ה ע"ב והשייכות של הסוגיא הזאת למשנה הזאת הוא משום דבמשנה הזאת תנינן אין מברכין עלי' ואין מזמנין עלי' ואין אדם יוצא בה י"ח בפסח אלמא דכל מה דחשיב אוכל לענין מצה חשיב אוכל לענין ברכה ומה שאינו חשיב אוכל לענין ברכה לא חשיב אוכל לענין מצה. והטעם שאין מברכין על אכילת איסור הוא משום דלא חשיב אכילת איסור אכילה כמבואר כ"ז במ"ע בהרמב"ם ז"ל ה' ברכות עיי"ש וע"ז קאמר דמצה גזולה אסור לברך עלי' וכיון דאין מברכין עלי' דלא חשיב אכילה לענין ברכה לא חשיב אכילה לענין מצה דאי אפשר שיהא חשיב אוכל לענין זה ולא לענין זה כדמוכח ממתניתן דידן. וכה"ג איתא במס' ב"ק דף צ"ד ע"א ברייתא דראב"י הרי שגזל סאה של חיטין טחנה ואפאה וכו' והפריש ממנה חלה כיצד מברך לפיכך נקט והפריש חלה דזהו כמו הברייתא הזאת במצה גזולה וכן נקט ראב"י והפריש ממנה חלה אבל כיצד מברך וכיון דאינו יכול לברך לא הוי חלה ד"א במתניתן דידן תנינן דחלה ומצה וברכה שוין:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף